שאלה:
שלום
מיניתי סוכן ביטוח מסוים לעשות לי סדר בתיק הפנסיוני.
הוא מקבל את התשלום שלו מחברת הביטוח ברגע שהוא פותח פוליסה חדשה איני יודע אם זה תשלום חד פעמי או חודשי.
הוא המליץ לנייד קרן השתלמות וביטוח מנהלים מחברת הראל לחברת הפניקס ובכך לחסוך דמי ניהול.
וחתמתי על מסמכים שאני מייפה את כוחו לבצע פעולות בתיק וליישם את ההמלצות שהוא המליץ.
הסוכן שלח את המסמכים להראל וזה כנראה הגיע למחלקת השימור שלהם והם פנו אלי והציעו לי להישאר אצלם ובתמורה הם יורידו לי את דמי הניהול בחצי ממה שהסוכן הראשון הציע.
כבר חתמתי על מסמך ביטול שמשמעותו שאני מבטל את בקשת הניוד (זה כמובן מותר לפי חוקי המדינה)
המשמעות היא כמובן שהשגתי הפחתה משמעותית בדמי ניהול והסוכן הראשון לא יקבל תשלום מחברת הביטוח כי חזרתי בי.
לאחר מעשה חשבתי שאולי לא נהגתי כשורה כי אולי יש כאן בחינת "משנה מדיבורו"
האם לאור זאת עלי לבטל את בקשת הביטול וליישם את המלצת הסוכן הראשון למרות שהעמלות בהצעה שלו יותר גבוהות?
אם כן, האם במקום זאת יועיל לפצות את הסוכן בסכום כסף כלשהו ולהישאר בהראל?
ואם אני מחוייב על פי דין כן ליישם את הצעת הסוכן למרות שיש הפסד לכמה זמן אני מחוייב ? (כי לפחות לפי החוק אני יכול להחליף קרנות או סוכן בכל רגע שארצה..)
אודה אם ניתן יהיה לענות כמה שיותר מהר כי חייב להחזיר תשובה לסוכן מחר…
תודה
תשובה:
שלום וברכה,
מותר לך להישאר בחברת הביטוח, ולקבל את ההטבות שהציעו לך. ראה נימוקים.
בהצלחה.
נימוקים:
ראשית כל עלינו לברר האם יש כאן שכירות פועלים – כאשר שכרת את הסוכן שישעה עבורך. התשובה הסוכן אינו פועל שלך אלא פועל של חברת הביטוח, ולכן אין עליך חובת תשלומים כלפיו.
מדין 'מחוסרי אמנה': כאשר השתנה הנסיבות שהיו בתחילה נחשב כ'תרי תרעי' ונחלקו הפוסקים בדין תרי תרעי. ולהלכה אין איסור של מחוסרי אמנה בתרי תרעי ומדת חסידות להחמיר – ראה מקורות.
ונראה שכאן אין נחשב גם למחוסרי אמנה, ולכו"ע מותר לחזור, מאחר ודין מחוסרי אמנה נאמר כאשר אמר בצורה מוחלטת שיקנה ממנו או שיעבוד דרכו, אמנם בסוכן ביטוח הוא ניסיון לקבל את התמורה הטובה, ועדיין לא התברר בצורה מוחלטת מהי הצורה הטובה והרווחית, ואין זה חשב לדיבור, כל עוד שהדיבור לא הוחלט. ועל כן נראה שלכו"ע מותר לקוח לחזור בו.
מקורות:
איסור 'מחוסרי אמנה' – בתרי תרעי
בגמרא (שם מח, א): והנושא ונותן בדברים – לא קנה, והחוזר בו – אין רוח חכמים נוחה הימנו. [רש"י: אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה, אין דעתם נוחה עליהם, הימנו – על ידו.] ואמר רבא, אנו אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו. [רש"י: אנו אין לנו – קללה אחרת, אלא אינו הגון בעיני חכמים.]
ונחלקו הראשונים (שם מט, א) באופן שהשתנה השער האם מותר לחזור אחר שסיכם בדברים. דעת בעה"מ שמותר לחזור ואין בזה משום מחוסרי אמנה. ואילו רוב הראשונים – רמב"ן רשב"א ראב"ד ועוד – גם אם השתנה השער אסור לחזור מדיבורו. הרמ"א (שם סעיף יא) הביא את ב' שיטות. וכתב שהעיקר להלכה שאסור. אמנם הש"ך שם הביא שהב"ח הסתפק בזה לדינא. מדברי הש"ך לא מבואר מאי דעתו בזה, האם חולק על הרמ"א, או שמסתפק בדבר. אמנם הקצות (סימן רכא) הבין שדעת הש"ך שהכריע להלכה שאין איסור. וכן נראה דעתו של החת"ס (יו"ד סימן רמו). גם בערוך השולחן נראה שהסיק שמותר לחזור בתרי תרעי, אך מדת חסידות שלא לחזור גם בתרי תרעי.
