מה נחשב פת הבאה בכיסנין?

שלום.
ביחס לפיצה הבנתי את התשובה. אבל לגבי הבורקס וכו' לא מספיק הבנתי. בדין הבסיסי על לחם צריך לברך המוציא, אלא שבגלל שלחם מתוק וכו' אין קובעים עליו סעודה (אלא בא לקינוח וכד') אז ברכתו מזונות. לפ"ז אם כן קובעים עליו סעודה (וזה בכלל לא מוזר שמישהו יאכל מלוואח או ג'חנון למשל כארוחה בפני עצמה) אז ממילא ברכתו תהיה המוציא.
נראה לי שבביאור הלכה בסוף סימן קסח הוא די מחלק כך במפורש, בין דבר ממולא גדול שנעשה לשובע שברכתו המוציא לבין אם הוא קטן שאז מוכח שלא נעשה לשובע אלא לקינוח וברכתו מזונות. לפ"ז לכא' יש לברך על בורקס גדול שנעשה לשובע המוציא (וה"ה למלאווח ודומיו).

בעניין לחמניות מתוקות.
ברצוני להתייחס לדברי אוריאל,
אכן יש לא מעט פוסקים שכתבו שלחמניות מתוקות, דינן כלחם רגיל, המוציא וברכהמ"ז, שהרי כל הסברא שפת הבאה בכיסנין היא מזונות, כיון שנאכלת לקינוח ואינה לחמו של אדם, [כך הגדיר וביאר המשנ"ב ועוד פוסקים]
לפי זה, לחמניות מתוקות שנמכרות עם חביתה, סלטים, נקניקיות וכיו"ב, הוא נאכל כלחם ממש. משכך ברכתן המוציא וברכהמ"ז

והראיה, שהלא אם נשאל את האדם שקונה את זה למה אינו קונה עוגה, הוא עונה כי הוא רוצה משהו משביע,
כלומר האדם עצמו אומר לנו שזה לחמו, ובפרט כאשר הוא נאכל עם סלטים וחביתה כפי שמוכרים במכונות ובחנויות.

לכן התריעו גדולי הפוסקים על אותם אלו שעושים אירוסין או בר מצוה עם "בר מתוק", עם לחמניות כאלו וסלטים, שזו הכשלה לציבור, כיון שלפי הדין יש לברך עליהן המוציא וברכהמ"ז.

ראיה נוספת – מצה.
הלא אדם שרגיל לאכול מצה באופן קבוע כתחליף ללחם, לכו"ע דינה כלחם וצריך נט"י,המוציא וברכהמ"ז. , כמו שכתב בשו"ת יחוה דעת חלק ג, וכן כל עוד ואין לחם במאפיות. כ"כ אור לציון וכן הרב יצחק יוסף.

א"כ הוא הדין בלחמניות אלו, שאלו שאוכלים אותם רובם עם נקניקיות או סלטים, דינן כלחם גמור. וזה שכתוב עליהן "מזונות", זאת הטעייה.

ואגב, עוד בעניין המצה,
ידוע מה שכתב הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת חלק ג, עפ"י דברי הרב חיד"א במחזיק ברכה, שראוי לאכול את המצה או בתוך סעודת לחם, או לקבוע סעודה וליטול ידיים המוציא וברכהמ"ז. [לדעת אור לציון קביעות סעודה במצה היא כבר 120 גרם, מכיון שהיא דבר יבש. אול"צ ח"ג]

כמו כן כתב ב שו"ת אור לציון שלא להקל במצות, בפרט שמדובר בביטול נטילת ידיים שכידוע המזלזל בנטילת ידיים בא לידי עניות ונעקר מן העולם, ומפני זה לבד כבר החמיר המשנה ברורה בכמה עניינים בנטילת ידיים.

חיזוק קצר בעניין ברכות הנהנין.
כידוע מה שכתוב בגמרא ברכות, שכל מי שאינו מברך כאילו גוזל וכאילו מועל בקדשי שמים. המקובלים הסבירו זאת לפי דרכם. כלומר הברכה אינה רק הודאה בלבד, אלא הרבה מעבר לכך.

ואכן הרמח"ל כתב [באוצרות רמח"ל] שאדם שאינו מברך תחילה וסוף, המאכל מטמא אותו, כיון שטרם הברכות, המאכל מעורב טוב ורע, ורק בכוח הברכה ניתקן.

לצערנו, רואים אנו אנשים שנוטים לשכוח לברך, בעיקר ברכת נפשות ועל המחיה, לפעמים מאיזה טלפון שנכנס והשכיח את הברכה או כל היסח דעת קל.
לכן כדאי להקפיד לברך נפשות ועל המחיה מיד בטרם האכילה או השתייה. מספיק בהיסח דעת קטן כדי לשכוח.

נברך ונתברך!