מכירת חמץ – עד מתי השנה? שבת שאחרי שביעי של פסח

הרב ירוחם ארלנגר‎
א' ניסן ה'תשע"ט

שאלה:

שלום רב השנה מכירת חמץ מתבטלת מיד במוצאי שביעי של פסח או עד מוצ”ש. [היינו האם בשבת כבר מותר להשתמש במקומות שמכרו לגוי]?

תשובה:

שלום רב

מאחר ושביעי של פסח חל ביום ששי וליל שבת הוא מוצאי חג הפסח, פוקע בו האיסור של אכילת חמץ, אלא שלענין חמץ הנמכר לגוי מערב פסח ועתה פוקע איסורו נחלקו הדעות: יש אומרים שמותר לאכול חמץ זה בליל שבת אסרו־חג של פסח[1]. ויש אוסרים, משום שבבין השמשות הוא היה איסור באכילה והיה דינו כמוקצה, ו”מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא”[2], והמחמיר תבא עליו הברכה[3][o1] .

מקורות:

 


[1] דאף שכלל נקוט בידינו ד״מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא״, הנה כבר אמרו התוספות (ביצה, ד, ע״א, וסוכה, י, ע״ב) והרא״ש בפסקיו (סוכה, פד, סי׳ ה) שדין זה אינו אמור אלא לגבי דבר הנאסר מחמת אותו היום, אבל אם נעשה מוקצה מחמת דיני היום שעבר [ומשום שבין השמשות הוא ספק מן היום שעבר ספק מן הלילה הבא] אין כלל זה חל עליו, וממילא חמץ זה מותר לאכילה בשבת שאחר היום טוב. וכן כתב הגאון הראשל״צ רבי מרדכי יוסף מיוחס, בספרו ברכות מים (או״ח סי׳ תמ״ו) ״להתיר כשחל שביעי של פסח ביום ו׳ ־ לאכול בשבת לא רק אורז, להנוהגים שלא לאכול בפסח, אלא אפילו חמץ ממש, כגון, לשלוח בשוק ביום השבת וליקח פת מפלטר גוי״.

וכן כתב באור שמח (הל’ יו”ט פ”ד), אלא שהוסיף, שהיתר זה שריר וקיים אף לדעת המחמירים במוקצה מחמת יום שעבר, וז”ל: ״מותר ליקח חמץ מן הגוי בארץ ישראל בשבת שלאחר שביעי של פםח׳ שאפילו אם נאמר, מיגו דאיתקצאי בין השמשות, אתקצאי לכולי יומא גם במוקצה מחמת יום שעבר, מכל מקום הואיל ובחמץ של גוי, לא שייך מוקצה כמבואר בירושלמי, שאין הכנה בשל גוי, לפיכך מותר ליקח ממנו חמץ בשבת שאחר יום סוב האחרון של פסח”.

וכ”ה בשו״ת מקור ישראל, (סימן ק״ד) ״מותר לקחת פת מפלטר גוי ביום שבת שלאחר שביעי של פסח, לצורך שלש סעודות ואין לאסור משום מיגו דאתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולא יומא, כיון שאין מוקצה בשל גוי״.

השאלה הנשאלת היא, הואיל ומדובר בחמת הנמכר לגוי, כיצד המכירה פוקעת בעיצומו של יום השבת ללא מעשה קנין עם הגוי, וכיצד ניתן להשתמש בו קודם שבא ליד ישראל, והשיב על כך הראשון לציון הגר”ע יוסף זצ”ל בשו״ת יחוה דעת (ח”ב סימן ס״ד) ואלה דבריו: –

״ובהיות שבשטר מכירת החמץ לגוי נכתב במפורש, שהגוי מרשה למוכרי החמץ לקחת אחר הפסח מהחמץ שנמכר מאליו, וישלמו לו אחר כך מחיר החמץ, אין לחוש בזה גם משום גזל הגוי שהוא אסור, כמבואר בחושן משפט (סימן שמח, סעיף ב וסימן שנט, סעיף א). ולכן מותר ליטול ולאכול מן החמץ הנמכר לגוי בשבת שאחר שביעי של פסח ואין לחוש בזה״.

ועל פי זה פסק שם: – ״מותר לאכול חמץ ביום שבת שלאחר שביעי של פסח, ואין לאוסרו משום מוקצה, ובלבד שלא יטול מהחמץ בעצם יום השביעי של פסח, שאם כן הרי הוא עובר ״בבל יראה ובבל ימצא״, וגם הרי הוא חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה ואם הגוי מעצמו מביא לישראל חמץ בשביעי של פסח ומניחו בביתו, לא יקבלנו הישראל וגם לא יהיה ניכר מתוך מעשיו שהוא חפץ בו, ונכון שיאמר בפירוש שאינו רוצה שתקנה לו רשותו, כמבואר בשו״ע (סימן תמ״ח, סעיף ב׳) ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב״.

[2]  שו״ת מהר״ש ענגיל, (חלק ד׳ ריש סימן צב), משמי’ דהגאון רבי עקיבא איגר. ואף על פי שאינו אלא מוקצה מחמת יום שעבר, מכל מקום באיסור תורה יש להחמיר גם באופן זה, וכמו שכתב הפרי מגדים (או”ח סימן תצח במשבצות זהב סק”ב, ובפתיחה להלכות יום טוב אות יז), לענין איסור “אותו ואת בנו”. ע”ש. וכן נקט לדינא הגאון רבי יחיאל מיכל טיקצ’ינסקי בלוח ארץ ישראל, לאסור אכילת חמץ בשבת שלמחרת שביעי של פסח [אף שלגבי קטניות התיר כנ”ל].

[3] וזאת מכמה טעמים: (א) כלי הפסח עדיין בשמוש, ואין אפשרות מעשית בשבת להטמין את כלי הפסח ולהוציא במקומם את כלי החמץ. (ב) במכירת החמץ לגוי שנעשתה בערב פסח, כל מצרכי החמץ הם ברשותו הבלעדית של הגוי ואין אפשרות להשתמש בהם בלי רשותו וידיעתו, ועלולים ח״ו לעבור על דין גזל נכרי. (ג) אם יוכנס בשטר המכירה, סעיף המתיר למוכר להשתמש במצרכי החמץ בשבת זו של היתר חמץ – קיים חשש, שהכונה להשתמש בחמץ זה בשבת שאחרי החג היא בגדר של ״רוצה בקיומו״, שהוא אסור בחמץ (עיין שו״ע או״ח, סימן תמ״ח ות״נ). (ד) לפי דברי הגאון רבי עקיבא איגר (שהובאו לעיל) נמצא שחמץ זה אסור משום מוקצה, וכאמור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *