שאלה:
מתי החלה מכירת חמץ ? מי קבע שאפשר להשתמש בחוזה מכירת חמץ? מה מנהג המזרחים בקשר למכירת חמץ? מהו החוזה הנכון למכירת חמץ פרטית ומה לעסקים
תשובה:
שלום וברכה
הנושא הזה של מכירת חמץ אינו חדש, וכבר היה מוכר בזמן התנאים חכמי המשנה, שכך שנינו בתוספתא מסכת פסחים (ליברמן) פרק ב הלכה יב:
"ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה". דברי התוספתא הובאו בכל הראשונים בפסחים פרק ב, ברמב"ם פרק ב הלכה ו מהל' חמץ ומצה, בטור ובשלחן ערוך בסי' תמח סעי' ג.
כך שאין מקום לשאול מה מנהג אשכנזים או ספרדים, אין בזה שאלה הלכתית באופן המהותי של הדברים. כל הבעיה מתחילה, כיצד מבצעים את המכירה, והאם מה שעושים היום שהמכירה בעצם אינה מוחלטת לגמרי [היא כן מוחלטת אבל לא תמיד הסוחרים והגוי מבינים זאת] וקונים הכל מידו אחרי החג, אין בזה הערמה בעלמא, ולכן ירא שמים שאין לו חנות ואין כאן הפסד מרובה, אינו מוכר חמץ גמור, אלא משתמש במכירה רק בשביל חמץ שאולי נעלם מעיניו או מה שדבוק בכלים וכדומה. או בשביל ספק חמץ, מוצרי מזון שלא ידוע על חמץ בהם והוא רוצה לשומרם לאחר הפסח אבל אין להם כשרות לפסח וכו'.
כמובן יש נושא רחב כיצד מוכרים לגוי, אילו קנינים מועילים לגביו, ובתי הדין עושים את כל הקנינים האפשריים, וכן יש נושא כיצד מתנהגים עם חמץ של גוי, יש חיוב לסגור אותו בחדר אחר כמובא במשנה ברורה שם סי' תמח וכו' וכו', אבל אין פקפוק על עצם תקפות המכירה באופן העקרוני.
