שאלה:
אדם שחי בצמצום והכנסתו דלה ומטופל באשה וילדים ונזקק תמיד להלוואות וחייב עשרות אלפים שקלים לבנק, האם מותר לו לתת צדקה יותר מכפי יכולתו עד כדי שלא מוצא פרנסת בניו וביתו. כדת מה לעשות עם אדם זה ומה לומר לו בעניין פיזור כספו לאביונים. האם רשאי הוא לנהוג כך?
תשובה:
שלום וברכה
בודאי אסור לו לעשות כך, הרי על זה אמרו חכמים שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש כדי שלא יבוא למצב שיזדקק לבריות. וזה נאמר באדם רגיל שיש לו כדי פרנסתו, קל וחומר אדם שמופל במשפחה ואינו מוצא כדי פרנסתו, שהוא חוטא לבני ביתו בכך שהוא ממעט ממזונותיהם לצורך נתינת צדקה. אנשים נוטים לשכוח שהחסד הכי גדול והצדקה הכי הגונה היא מה שאדם נותן בתוך ביתו! אדרבה, הקרוב קרוב קודם! כמו כן, אדם שהוא בעל חוב מוטל עליו לפרוע חובותיו, שאם לא כן יהיה בכלל "לווה רשע לא ישלם" חלילה.
שיהיה תמיד רק שפע, ושתמיד חטאי עם ישראל יהיו ריבוי צדקה.. אבף שאינני מזלזל בעיוות שבמעשה זה.
מקורות:
