לכבד רב בברכות בחופה אחר שכבר הזמין רב אחר

רבני בית הדין
כ"ה אדר ב' ה'תשע"ט

שאלה:

שלום לכבודו הרב, שאלה: גבי חתונות וכיבודים שעושים, שבעלי השמחה מזמינים אוהביהם לבוא ויתנו ברכה וכו’, האם אמרו אדם קרוב למשפחה שיברך אחד מן הברכות, ובעת חתונה נתנו למישהו אחר שלא היה בחשבון, ונדחה פלוני בשביל זה, האם יש בזה מחוסר אומנה? ומה דין אם נתנו לרב מקומי כלשהו ברכה ובחתונה מופיע אדם גדול וחשבו ונתנו לו במקום הרב פלוני, האם גם יש בזה מחוסר אומנה שהרי רב פלוני בא ונדחה בעת הברכה? מובן שכל בר דעת יעשה מה שהמשפחה ישמחו ביותר שהשמחה שלהם, ואם הוא אדם יראי שמים אמתי לא אכפת לו כיבודים ועשיר ושמח בחלקו בין אם יברך בין אם לא. ודרך אגב עניו אמיתי ינסה לדחות ולומר לא כדאי ושפלוני או אלמוני יותר חשוב ממני. מ”מ אם יפגע מה הדין, האם יש להם לשאול מחילה? אגב שמדברים על שמחות, רב ספרדי שהזמינו המשפחת החתן לחתונה, והאולם חסידי יש לו חופה תחת השמים ומיאן לכהן האירוע שטוען שזה אינו מנהג ספרדי שזה יזיזו החופה בפנים, וגורם צער על חתנים, מה עדיף לעשות לעשות מה שישמח בעל השמחה יותר ואם רוצים לעשות כמו שסידרו ולא יגרמו טירחה על הציבור שיעשו כך ואם רב זה מיאן מה לעשות, תמיד יהיה עוד רב שיעשה והעיקר לדעת למה הוזמן שם הרב ויעשה החתונה או אף ע”פ שלא כרצון המשפחה יעשה כפי הרב זה? ברכה והצלחה

תשובה:

שלום וברכה,

אדם שהזמין רב מסוים לכיבוד של של מצווה, אסור לו לבטלו ולהזמין רב אחר משום איסור ‘מחוסרי אמנה’. אמנם אם לא ידע שיגיע רב פלוני, והרב השני גדול יותר ומעדיף את הרב השני נחשב ל’תרי תרעי’. ונחלקו הפוסקים בדין של תרי תרעי, והפוסקים נקטו להקל בזה, אך ראוי להחמיר. ראה במקורות בהרחבה.

אין איסור לספרדי לערוך חופה תחת כיפת השמים, הספרדים נהגו לעשות בתוך האולם, אבל לא הקפידו דוקא בתוך האולם, ולכן לא ראוי להטריח את הציבור ולחייב להכניס אותם לאולם. והעיקר שיהיה רוח טובה ושמחה.

בהצלחה. 

מקורות:

איסור ‘מחוסרי אמנה’ – בתרי תרעי

בגמרא (שם מח, א): והנושא ונותן בדברים – לא קנה, והחוזר בו – אין רוח חכמים נוחה הימנו. [רש”י: אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה, אין דעתם נוחה עליהם, הימנו – על ידו.] ואמר רבא, אנו אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו. [רש”י: אנו אין לנו – קללה אחרת, אלא אינו הגון בעיני חכמים.]

ונחלקו הראשונים (שם מט, א) באופן שהשתנה השער האם מותר לחזור אחר שסיכם בדברים. דעת בעה”מ שמותר לחזור ואין בזה משום מחוסרי אמנה. ואילו רוב הראשונים – רמב”ן רשב”א ראב”ד ועוד – גם אם השתנה השער אסור לחזור מדיבורו. הרמ”א (שם סעיף יא) הביא את ב’ שיטות. וכתב שהעיקר להלכה שאסור. אמנם הש”ך שם הביא שהב”ח הסתפק בזה לדינא. מדברי הש”ך לא מבואר מאי דעתו בזה, האם חולק על הרמ”א, או שמסתפק בדבר. אמנם הקצות (סימן רכא) הבין שדעת הש”ך שהכריע להלכה שאין איסור. וכן נראה דעתו של החת”ס (יו”ד סימן רמו). גם בערוך השולחן נראה שהסיק שמותר לחזור בתרי תרעי, אך מדת חסידות שלא לחזור גם בתרי תרעי.

תרי תרעי –  השתנה המחיר בשוק, או השתנה הידיעה

בפשטות נשתנה השער הכוונה – שינוי שנעשה אחר הסכמת הדברים, שבזה יש סברא לומר שהיות והשתנה המציאות משעת ההבטחה, אומדים כוונתו שעל שינוי זה לא היה סיכום הדברים. ולכן מתירים לקונה למכור בזול במקום אחר. או לחילופין כשהתייקר אחר סיכום הדברים, מתירים למוכר לחזור מדיבורו, כיון שהשתנה המציאות.

ויש לדון באופן שמחיר הזול היה קיים בשוק בשעת ההבטחה, אלא שלא ידע מכך הקונה, האם יש את ההיתר של תרי תרעי – לדעת הסוברים שבתרי תרעי יכול לחזור בו. האם נאמר שדוקא כשהשתנה המציאות בשוק יש היתר לחזור בו. או גם אם לא השתנה, ומתחילה היה מחיר אחר בשוק, אלא שהקונה לא ידע שיש מחיר זול במקום אחר, נחשב כתרי תרעי. בקיצור: האם צריך שהמציאות תשתנה, או הידיעה תשתנה.

בנידון זה מצאנו בסמ”ע סימן שלג סק”א שכתב שאיסור מחוסרי אמנה דוקא אם חוזר בדבר שאין בו תועלת, אבל אם נמצאו פועלים זולים יותר אין איסור של מחוסרי אמנה. מדבריו נראה שגם אם נמצא זול, מותר לחזור. ולאו דוקא שהוזלו פועלים אח”כ. היינו שאם התחדש ידיעה שלא ידע מכך בשעת ההבטחה נחשב לתרי תרעי, ולא צריך שישתנה המציאות בשוק. וכן מבואר באבנ”ז (חו”מ סימן יז) שכתב שאם מצא אחר שיקנה יותר ביוקר נחשב כתרי תרעי. משמע שעכשיו התגלה לו ידיעה חדשה, ולא צריך שישתנה המציאות.

וכן מוכח בט”ז (יו”ד סימן רסד ס”ק ה) גבי אדם שהזמין מוהל אסור לחזור בו, וכתב הט”ז: שאם נזדמן לו אח”כ מוהל שהוא אוהבו או צדיק, ואנן סהדי דאלו היה שם בשעה שנתן להראשון למול היה נותן לזה, אין כאן משום דבר כזב, ומותר לחזור בו. עכ”ל. את דברי הט”ז ניתן לפרש שהמוהל השני לא היה בעיר, לכן נחשב שהשתנה המציאות ומותר לחזור. אמנם בחת”ס (סימן רמו. הובא בפת”ש ס”ק יא) מבואר שגם אם היה המוהל השני בעיר אלא שלא אסיק אדעתא להזמינו, מותר לחזור. ומבואר שגם אם לא השתנה המציאות אלא השתנה ידיעתו מותר לחזור בו.

ובביאור הדברים כתב הגאון הרב יוסף פליישמן (עלון המשפט גליון 51 סעיף 6-7) שישנם שני מצבים, שאם בשעת המקח היה יכול לברר אם יש מחיר זול, לכו”ע אינו נחשב כתרי תרעי, כיון שידע  שיכול למצוא מחיר ובכל זאת סיכם עם חברו. אך באופן שהיתה חסרה לו ידיעה בשעה שסיכם עם חברו, או שלא היה יודע שיגיע לו קונה עם מחיר גבוה, וכדברי החת”ס ‘דלא אסיק אדעתא’, נחשב כתרי תרעי, ויכול לחזור בו לשיטות שמקילים לחזור בו בתרעי תרעי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *