חוק שקובע להפקיד מעות ביד המשכיר – האם קיים חשש ריבית

שאלה:

תודה רבה על האתר. במקום שבו אני חי החוק דורש כי השוכר נותן פיקדון אשר יהיה עבור שכר הדירה של החודש האחרון. החוק דורש כי הבעלים של הדירה חייב לשלם ריבית (אחוז קבוע בכל שנה) על הפקדה זו. מה תהיה הדרך הטובה ביותר להגדיר את זה כדי למנוע תשלומי ריבית? אנחנו יכולים להמציא כי הבעלים לא ישתמש הכסף ולמרות שהוא לוקח אחריות על הפיקדון זה לא ייחשב הלוואה וכל תשלומי הריבית כי הם עשו ייחשב מתנה.

תשובה:

שלום וברכה,

הטוב ביותר, שהשוכר יפקיד ש'יק ביד המשכיר על הסכום הנדרש, והמשכיר לא יפדה את הש'יק כלל. פתרון זה יתרונו שאין כאן הלוואה ולא פיקדון, והריבית [כביכול] אינו אלא מתנה גרידא.

באין אפשרות להפקדת ש'יק, יפקיד השוכר כסף צרור וקשור בשקית, ויתנו ביניהם שלא ישתמשו בזה כלל. וכסף המופקד ולא יכול המפקיד להשתמש נחשב לפיקדון. ובפיקדון אין איסור ריבית. ובזה אף אם יקבל המשכיר אחריות על הכסף לא יחשב כהלוואה, אלא כשומר חינם שמתחייב באחריות כשואל. 

בהצלחה.

מקורות:

ראה ברמ"א יו"ד סימן קעז סעיף א שמבואר שאם מקבל את הכסף לא נהנה מהכסף כלל, אין כאן הלוואה אלא פיקדון, והאחריות שמקבל לא תעשה זאת למלווה, אלא כש"ח שמקבל אחריות כשואל.

אם המשכיר משתמש בכסף נחשב להלוואה. לכן יש להתרות בו שלא ישתמש בכסף, ומעות שניתנו צרור וחתום אין הנפקד יכול להשתמש בהם, ואינו אלא כש"ח. ואם הכסף הופקד בידיו ולא הותנה שלא להשתמש, לדעת רוב הפוסקים דינו כשומר שכר כל עוד שלא השתמש – כמבואר בשו"ע חו"מ סימן רצב סעיף ז ובט"ז שם. אמנם דעת הש"ך [שם ס"ק ח] יתכן וסובר שדינו כשואל. אולם לדעת הנתיבות [ס"ק ט] גם לדעת הש"ך אינו כשואל. אמנם כדי להסיר ספק, עדיף שיעביר לו את המעות צרור בשקית ויתנו שלא ישתמש, ואז אינו הלוואה אלא פיקדון.