סעודת פורים – חייבים לאכול בשר?

רבני בית ההוראה
י"ג אדר ב' ה'תשע"ט

שאלה:

האם בסעודת פורים יוצאים לידי חובה בפת וכוס יין? (ללא בשר/סלטים וכו’)

תשובה:

שלום וברכה

עיקר מצות סעודת פורים היא בבשר ויין, ודוקא לגבי פת יש מחלוקת אם יש בכך חיוב, לכן יש לעשות כל מאמץ כן לאכול בשר, אבל ברור שמי שאכל בפורים סעודת פת גם בלי בשר יצא את המצוה בדיעבד.

מקורות:

שמחה בבשר ויין

“מצווה להרבות בסעודת פורים” (לשון הרמ”א תרצה, א, בשם הטור). מכאן כתב הב”ח (שם) שאין לחשוש מביטול בית המדרש, “דכיון דעסיק במצוה להרבות בסעודת פורים, פטור ממצות תלמוד תורה בבית המדרש”.

מדברי הפוסקים מבואר ששמחת סעודת פורים יהיה דווקא בבשר, שכן אלמלא עניין אכילת בשר בסעודת פורים, למה יהיה מנהג (לפי כמה ראשונים) להימנע מאכילת בשר בליל פורים (בנוגע לשמחת בשר גם בזמן שאין לנו בשר שלמים, ראה ב’שולחן ערוך הרב’ תקכט, ז, ובאו”ה תקכט, ב).

יתרה מזו, כך מפורש ב’שולחן ערוך’ (תרצו, ז) בהיתר אבל לאכול בשר: “יש מי שאומר שאונן מותר בבשר ויין, דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים דאורייתא לשמוח בפורים, דדברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה”. ב’פרי מגדים’ (אשל אברהם, ס”ק טו) דייק (מדברי הרמ”א שם) שחיוב שמחת פורים הוא דווקא בבשר ויין.

עדיף, עבור מי שבידיו לעשות כן, לאכול בשר בקר בפורים, אך ייתכן שמקיים אדם את מצוותו גם באכילת בשר עוף, שאף בו יש שמחה (ראה ביצה י, ב, ובתוס’ שם). ב’לקט יושר’ (עמ’ 157) כתב שאין הדבר כן, ואין אדם מקיים את מצוות סעודת פורים בבשר עוף. אך כתבו רבים שמי שקשה לו לאכול בשר יכול לקיים את מצוותו בבשר עוף, שיש בו אף משום שמחה (עי’ שו”ת יחוה דעה, ח”ו, סימן לג).

שתיין יין

החובה לשתות יין פשוטה, שכן “משתה” הגדרתו “משתה היין”, ואמרו חז”ל (מגילה ז, ב) שחייב אדם “לבשומי” – להשתכר – ביין בפורים, כפי שנפסק ב’שולחן ערוך’ (תרצה, ב). רבים הקלו שניתן לשתות גם משקאות משכרים אחרים, אך יש שהקפידו דווקא על שתיית יין (עי’ מקראי קודש, סימן מד, בעניין זה).

יש להדגיש שחובת שתיית יין בפורים הוא דווקא כחלק מסעודת פורים, כמו שמשמע מפסק ה’שולחן ערוך’, וכן מפורש ברמב”ם (הלכות מגילה ב, טו): “כיצד חובת סעודה זו: “שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות”.

בנוגע לשיעור השכרות של פורים, כבר כתבנו בהזדמנות אחרת (ראה כאן) שלפי הרבה פוסקים יש להיזהר מלהגיע ל”שכרותו של לוט”, וכידוע יש מנהגים שונים בדבר. איך שיהיה, על האדם לכלכל את שתייתו בזהירות, ולא לבוא לידי ביטול מצוות ברכת המזון והתפילה.

ה’משנה ברורה’ הדגיש נקודה זו (ביאור הלכה, ד”ה עד דלא ידע, בשם ה’חיי אדם’), כלשונו: “ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות בנטילת ידים וברכה וברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים”.

אכילת פת בסעודת פורים

ב’פרי מגדים’ (שם) כתב להסתפק אם חייב אדם לאכול פת בסעודת פורים, או שמא די באכילת בשר ושתיית יין.

בהלכה זו נחלקו הפוסקים. דעת המהרש”ל (סימן מח, בשם הרב יעקב פולאק, שגרס כן בדברי המרדכי שבת פ”ב, סימן רעח) שחייב אדם לאכול פת בסעודת פורים, ולכן אם שכח לומר “על הניסים” בברכת המזון חוזר לברך שוב (כיון שמדובר בסעודה שחייב לאכול בה פת).

עוד חידש שם שגם אם כבר אכל פעם אחת פת, עדיין כיון שאכל פת שוב בסעודת הפורים, חוזר אם שכח “על הניסים” מחמת חובת אכילת פת בשעת הסעודה.

בספר ‘מור וקציעה’ (סימן תרצה) הסכים הרב יעקב עמדין שחייב אדם לאכול פת בסעודת פורים, וכן דעת השל”ה (הלכות פורים).

אבל ב’מגן אברהם’ (ס”ק ט) חלק בזה, וכתב שהרי גם התפילה חובה היא, ולמרות זאת מי ששכח לומר “על הניסים” אינו חוזר – ולמה תהיה עדיפה ברכת המזון מחובת התפילה? בנוסף, העיר שמי שכבר אכל פת בשחרית, בוודאי לא יחזור, שכן כבר קיים את חובתו.

הערה שלישית, והיא המרכזית לענייננו, היא שכלל אין חובה לאכול פת בסעודת פורים, “כי לא מצינו שחייב לאכול פת בפורים, ומצי למיפטר נפשיה בשאר מיני מטעמים”. לקביעה זו הסכימו כמה פוסקים, וראה בשבט הלוי (ח”ד, סימן נד, אות ב).

להלכה, פסק ה’משנה ברורה’ (ס”ק טו) שמספק אינו חוזר בברכת המזון, מפני שספק ברכות להקל. ב’ערוך השולחן’ (תרצה, ז ו-יב) פסק מחד שמצווה לאכול לחם, ומאידך הורה שהשוכח “על הנסים” אינו חוזר, שכן אין דין הזכרתו בברכת המזון חמור מהזכרתו בתפילה.

יש להוסיף על דברי הפוסקים שברא”ש (ברכות פרק ז, סוף סימן כג) כתב בשם רבנו יהודה ש”חייב אדם לאכול פת ביו”ט משום שמחה … ועיקר אכילה הוא לחם”, ומכאן קצת מקור לחובת אכילת פת אף בסעודת פורים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *