סעודת פורים: הלכה ומנהג

הרב יהושע פפר
י"ג אדר ב' ה'תשע"ט

 

מכל מצוות יום הפורים, המצווה שתופסת הכי הרבה תשומת לב היא לעתים קרובות דווקא מצוות הסעודה. הסעודה מעניקה לנו הזדמנות לחגוג את שמחת הפורים בצוותא עם קרובי משפחה, ולעתים קרובות גם עם ידידים ואורחים נוספים שמצטרפים לשמחה.

כיון שמדובר בסעודה של יום חול ולא של שבת וחג, ולאור האופי המיוחד של “משתה” הנוהג בפורים, לסעודת היום יש אווירה מיוחדת מבין כינוסי וסעודת מצווה של השנה כולה. אולם, מעבר לאכילה, שתייה ושמחה, יש גם לא מעט הלכות שחשוב להיות מודעים אליהן, כדי לוודא שנקיים את תקנת חכמים כפי שאכן תקנו.

במאמר זה נעסוק אפוא במצוות הסעודה: מתי יש לערוך את סעודת יום הפורים, ומתי אוכלים את הסעודה ביום ששי? האם יש חובה לאכול בשר בסעודת פורים, והאם צריך לקבוע את הסעודה על הפת? והאם משלוח מנות מהווה חלק ממצוות הסעודה? בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.

סעודת פורים בלילה

המגילה קובעת שימי הפורים נקבעו ל”משתה ושמחה”. ברור מתוך המגילה עצמה שתקנת ימי הפורים כוללת אפוא את עניין הסעודה – המשתה. האם יש זמן מסוים שבו עלינו לקבוע את סעודת היום?

מבואר בגמרא (מגילה ז, ב) בשם רבא כי “סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו”. הגמרא מבארת את הטעם לכך: “מאי טעמא – ימי משתה ושמחה כתיב”. מלשון הכתוב “ימי משתה ושמחה” דרשו חז”ל כאמור מצווה לערוך סעודה, ועוד דרשו שמצווה זו מתקיימת רק ביום, ולא בלילה.

כיון שאין מצוות הסעודה מתקיימת בלילה, כתב ב’מגן אברהם’ (סימן תרצה, ס”ק ו) בשם הכל בו, שיש נוהגים שלא לאכול בשר בלילה, כדי שלא יטעו לחשוב שזוהי סעודת פורים (כך מובא ב’בית יוסף’ בשם רבנו אשר).

אולם ב’דרכי משה’ העיר שאין נוהגים כן, וכתב הראבי”ה (הובאו דבריו במרדכי, מגילה סימן תשפז) שכמו שחובה לקרוא את המגילה בלילה וביום – למרות שעיקר החיוב הוא ביום – כך מצווה לעשות סעודה בלילה, אלא שהסעודה המכובדת והעיקרית צריכה להיות ביום.

במרדכי (שם) דחה את דבריו, אבל בב”ח (סימן תרצה) יישב באריכות את שיטת הראבי”ה, וביאר שאמנם עיקר הסעודה בוודאי אינה אלא ביום, אבל בלילה יש להרבות קצת בסעודה לשם פורים.

ב’אליהו רבה’ (תרצה, ה) הוסיף בשם ‘סדר היום’ שכבר בליל פורים “ימצא בביתו נרות שדולקות, וערוך שולחנו, ומטה מוצעת, ויאכל וישתה בשמחה גדולה ובטוב לב, וישמח אנשי ביתו וירחק מהם כל ריב ומצה”.

הלכה דומה כבר נפסקה ברמ”א (סימן תרצה, סעיף א), ואף ה’משנה ברורה’ (ס”ק ג) פסק שיש להרבות קצת בסעודה בלילה, וכן נקטו עוד פוסקים (ראה כף החיים ס”ק ד; תורת המועדים יא, ו).

הוראה מחודשת בעניין ליל פורים נאמר בשם רבנו שמחה (הובאו דבריו ב’בית יוסף’), שכתב שמי שנדר שלא יאכל בפורים, יאכל את סעודת הפורים בליל פורים, ויצא בכך ידי חובתו. צריך עיון איך הלכה זו תתיישב עם הוראת הגמרא.

דיוק העיתוי של סעודת פורים

בשנים רגילות נהגו לאכול סעודת פורים אחר זמן מנחה (רמ”א, תרצה, ב), ויש להקפיד שרוב הסעודה יהיה ביום (ועי’ ב’משנה ברורה’ ס”ק ט שיש שכתבו “משובח” הדבר לאכול סעודת פורים בבוקר – ולא נהגו כן).

אבל כאשר חל פורים ביום ששי (כפי שחל השנה בפורים דמוקפים), כתבו רבים שיש להקפיד לאכול את סעודת הפורים בבוקר, ועל-כל-פנים קודם חצות היום, כמו שכתב בספר המנהגים לרב יצחק אייזיק טירנא (עמ’ לו): “ואם חל פורים ביום ו’ אוכלין סעודת פורים שחרית, ולא  בערב אחר מנחה, כי אין להפסיק בערב שבת בין מנחה למעריב מפני כבוד השבת, וגם שלא לקלקל סעודת שבת”.

הרמ”א מציין לדברים אלו ב’דרכי משה’ (תרצה, אות ד), וכך פסק שם (סעיף ב). כן גם דעת ה’מטה משה’ (ענין פורים וקריאת המגילה אות תתריא), וכן כתב ב’משנה ברורה’ (סי’ רמט, ס”ק יג) בנוגע לסעודת מצווה בערב שבת: “ומכל מקום לכתחילה מצוה להקדימה בשחרית משום כבוד שבת, וכמו שמבואר בסימן תרצ”ה ס”ב לענין סעודת פורים”.

ב’ערוך השולחן’ (רמט, ז) כתב שיש לאכול קודם חצות, וכן כתב ב’שמירת שבת כהלכתה’ (פרק מב, סעיף כז) בשם הגרש”ז אוירבך זצ”ל.

אולם מי שלא הספיק לאכול קודם חצות, יכול לאכול גם לאחר מכן, כמו שפסק ב’ערוך השולחן’ (שם): “אמנם אם לא התחילו מקודם, יכולים להתחיל גם אחר שעה עשירית כיון שהיא מצוה בשעתה”. כך גם פסק ב’משנה ברורה’ (רמט, ס”ק יג), בשם הב”ח.

מנגד, יש שכתבו בשם המהרי”ל שאפשר להתחיל את סעודתו לאחר הצהריים לכתחילה, ולהמשיכה לאחר כניסת השבת (עי’ בית יוסף סימן תרצה; יד אפרים בשם מהרי”ל נו, ח). כיון שאין המנהג הרווח כיום לעשות כן, הן אצל בני אשכנז הנוהגים כשיטת הרמ”א והן בנוגע לבני ספרד, לא נעסוק במסגרת זו בפרטי מנהג זה.

שמחה בבשר ויין

“מצווה להרבות בסעודת פורים” (לשון הרמ”א תרצה, א, בשם הטור). מכאן כתב הב”ח (שם) שאין לחשוש מביטול בית המדרש, “דכיון דעסיק במצוה להרבות בסעודת פורים, פטור ממצות תלמוד תורה בבית המדרש”.

מדברי הפוסקים מבואר ששמחת סעודת פורים יהיה דווקא בבשר, שכן אלמלא עניין אכילת בשר בסעודת פורים, למה יהיה מנהג (לפי כמה ראשונים) להימנע מאכילת בשר בליל פורים (בנוגע לשמחת בשר גם בזמן שאין לנו בשר שלמים, ראה ב’שולחן ערוך הרב’ תקכט, ז, ובאו”ה תקכט, ב).

יתרה מזו, כך מפורש ב’שולחן ערוך’ (תרצו, ז) בהיתר אבל לאכול בשר: “יש מי שאומר שאונן מותר בבשר ויין, דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים דאורייתא לשמוח בפורים, דדברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה”. ב’פרי מגדים’ (אשל אברהם, ס”ק טו) דייק (מדברי הרמ”א שם) שחיוב שמחת פורים הוא דווקא בבשר ויין.

עדיף, עבור מי שבידיו לעשות כן, לאכול בשר בקר בפורים, אך ייתכן שמקיים אדם את מצוותו גם באכילת בשר עוף, שאף בו יש שמחה (ראה ביצה י, ב, ובתוס’ שם). ב’לקט יושר’ (עמ’ 157) כתב שאין הדבר כן, ואין אדם מקיים את מצוות סעודת פורים בבשר עוף. אך כתבו רבים שמי שקשה לו לאכול בשר יכול לקיים את מצוותו בבשר עוף, שיש בו אף משום שמחה (עי’ שו”ת יחוה דעה, ח”ו, סימן לג).

שתיין יין

החובה לשתות יין פשוטה, שכן “משתה” הגדרתו “משתה היין”, ואמרו חז”ל (מגילה ז, ב) שחייב אדם “לבשומי” – להשתכר – ביין בפורים, כפי שנפסק ב’שולחן ערוך’ (תרצה, ב). רבים הקלו שניתן לשתות גם משקאות משכרים אחרים, אך יש שהקפידו דווקא על שתיית יין (עי’ מקראי קודש, סימן מד, בעניין זה).

יש להדגיש שחובת שתיית יין בפורים הוא דווקא כחלק מסעודת פורים, כמו שמשמע מפסק ה’שולחן ערוך’, וכן מפורש ברמב”ם (הלכות מגילה ב, טו): “כיצד חובת סעודה זו: “שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות”.

בנוגע לשיעור השכרות של פורים, כבר כתבנו בהזדמנות אחרת (ראה כאן) שלפי הרבה פוסקים יש להיזהר מלהגיע ל”שכרותו של לוט”, וכידוע יש מנהגים שונים בדבר. איך שיהיה, על האדם לכלכל את שתייתו בזהירות, ולא לבוא לידי ביטול מצוות ברכת המזון והתפילה.

ה’משנה ברורה’ הדגיש נקודה זו (ביאור הלכה, ד”ה עד דלא ידע, בשם ה’חיי אדם’), כלשונו: “ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות בנטילת ידים וברכה וברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים”.

אכילת פת בסעודת פורים

ב’פרי מגדים’ (שם) כתב להסתפק אם חייב אדם לאכול פת בסעודת פורים, או שמא די באכילת בשר ושתיית יין.

בהלכה זו נחלקו הפוסקים. דעת המהרש”ל (סימן מח, בשם הרב יעקב פולאק, שגרס כן בדברי המרדכי שבת פ”ב, סימן רעח) שחייב אדם לאכול פת בסעודת פורים, ולכן אם שכח לומר “על הניסים” בברכת המזון חוזר לברך שוב (כיון שמדובר בסעודה שחייב לאכול בה פת).

עוד חידש שם שגם אם כבר אכל פעם אחת פת, עדיין כיון שאכל פת שוב בסעודת הפורים, חוזר אם שכח “על הניסים” מחמת חובת אכילת פת בשעת הסעודה.

בספר ‘מור וקציעה’ (סימן תרצה) הסכים הרב יעקב עמדין שחייב אדם לאכול פת בסעודת פורים, וכן דעת השל”ה (הלכות פורים).

אבל ב’מגן אברהם’ (ס”ק ט) חלק בזה, וכתב שהרי גם התפילה חובה היא, ולמרות זאת מי ששכח לומר “על הניסים” אינו חוזר – ולמה תהיה עדיפה ברכת המזון מחובת התפילה? בנוסף, העיר שמי שכבר אכל פת בשחרית, בוודאי לא יחזור, שכן כבר קיים את חובתו.

הערה שלישית, והיא המרכזית לענייננו, היא שכלל אין חובה לאכול פת בסעודת פורים, “כי לא מצינו שחייב לאכול פת בפורים, ומצי למיפטר נפשיה בשאר מיני מטעמים”. לקביעה זו הסכימו כמה פוסקים, וראה בשבט הלוי (ח”ד, סימן נד, אות ב).

להלכה, פסק ה’משנה ברורה’ (ס”ק טו) שמספק אינו חוזר בברכת המזון, מפני שספק ברכות להקל. ב’ערוך השולחן’ (תרצה, ז ו-יב) פסק מחד שמצווה לאכול לחם, ומאידך הורה שהשוכח “על הנסים” אינו חוזר, שכן אין דין הזכרתו בברכת המזון חמור מהזכרתו בתפילה.

יש להוסיף על דברי הפוסקים שברא”ש (ברכות פרק ז, סוף סימן כג) כתב בשם רבנו יהודה ש”חייב אדם לאכול פת ביו”ט משום שמחה … ועיקר אכילה הוא לחם”, ומכאן קצת מקור לחובת אכילת פת אף בסעודת פורים.

משלוח מנות ואכילה בצוותא

כשפורים נופל בשבת, הסעודה נאכלת ביום ראשון שאחריה (שולחן ערוך, אורח חיים תרפח, ו). כתבו הפוסקים שבמקרה זה, יש לשלוח משלוח מנות דווקא ביום ראשון (עי’ משנה ברורה ס”ק יח) – ומכאן שעניין משלוח מנות שייך לסעודת היום.

כן עולה מדברי הגמרא שמצמידה את מצוות משלוח מנות עם סעודת היום, ומזכירה את אביי בר אבין ואת רבי חנינא בר אבין שהיו מחליפים את סעודותיהם בפורים, ובכך מקיימים את מצוות משלוח מנות בסעודה עצמה.

מצוות משלוח מנות בתור חלק מסעודת הפורים מלמדת אותנו את החשיבות לשמחתו של אדם של הישיבה בצוותא. כיון שהאדם שמח עם חבריו, יש להקפיד לאכול את סעודת הפורים בצוותא, עם בני משפחה או חברים, כדי להרבות בשמחה. כשאדם סועד לבדו, אינו יכול לשמוח כראוי (של”ה; משנה ברורה תרצה, ס”ק ט).

 

אנו מאחלים כל קוראינו שמחת פורים אמתית – בקרב עם ישראל כולו!

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *