שאלה:
שאלה בדרכי התשובה: יהודי שעשה מעשה עבירה לא עלינו בראית מראות אסורות: 1. מספיק הרהור תשובה בלב או שצריך סמוך למעשה וידוי בדיבור ובעמידה? 2. שלבי התשובה הידועים: הכרה בחטא, עזיבת החטא וקבלה לעתיד- הם חלק מהוידוי עצמו? חובת הדיבור בפה או שמספיק הרהור בלב? 3. כיצד ידע שהעבירה לא רק נמחלה אלא גם נמחקה- אולי צריך ייסורים ואפילו המתנה ליום המיתה עצמו? כלומר האם עומק התשובה הפנימית משפיעה על עומק הכפרה ומחיקת החטא ועל מרכיבי הכפרה הנוספים כמו ייסורים ויום המיתה?
תשובה:
שלום וברכה
יש לעשות את כל חלקי התשובה בוידוי בפה, ואם מתחרט בלב שלם ומקבל לעתיד לעשות בלי נדר כל מאמץ להמנע מאיסור זה, ודאי מתכפר לו ואין מה לחשוש.
בשורות טובות.
מקורות:
