שאלה:
שלום כפי הידוע לי לא ניתן לשטוף ידיים שלאחר עשיית צרכים במידה והשטיפה היא בחדר שבו האסלה, גם אם הריח לא מגיע לאיזור השטיפה. האם ניתן יהיה לשטוף ידיים שם במידה ויהיה וילון המפריד ביניהם? (יש ריווח של פחות מג' טפחים בין צידי הוילון לבין הרצפה והקירות שבצדדים) האם ניתן ל האם וילון יכול להוות מחיצה בין שירותים
תשובה:
יש עדיפות לדלת על פני וילון, אבל המיקל גם בוילון באופן זה שיש שם גם אמבט ולא רק שירותים, יש לו על מה לסמוך, את הברכה באופן כזה תגידו בחוץ.
מקורות:
בחדר שיש בו מקלחת דעת רבים מהפוסקים (מנחת יצחק ד, לו יביע אומר ז,כז ועוד) שכיון שיש בו עוד תשמישים ניתן ליטול בו ולכן כשיש וילון לכו”ע יכול להקל בזה, וכן כתב בהליכות שלמה פרק כ’ הערה ל”ז. ובבית הכסא, לכאורה לדעת המשנה ברורה בסי’ שט”ו סק”ט שמחיצה שנדה ברוח אף במקום שיש מחיצות המגינות כעת על הרוח אין לה שם מחיצה גם כאן יהיה הדין כן, אך החזו”א נב,יד חולק על דברי המ”ב בזה ודעתו שכל שכעת אינה נדה ברוח שמיה מחיצה ולכן לדבריו מותר לעשות וילון גם אם הוא נד ברוח.
ולנטילת ידים שחרית ניתן להקל בכל מקרה, ובאגרות משה אבן העזר א,קיד כ’ שגם לתפילה ניתן להקל בזה אם אין לו מקום אחר.
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן קיד: וליטול ידים לאכילה אין יכולין אף בבתי כסאות שלנו. ולתפלה אם אין מקום אחר יטול שם ידיו אבל לא ינגבם שם אלא מחוץ לבה"כ, דלתפלה הא סגי בדיעבד גם בשא"ד שמנקין הידים ולא גרע זה מהם. ופשוט דעדיפא דעכ"פ נקיון דמיא הוי ולא יצטרך להדר עלייהו לכו"ע אף להיש ספרים בתוס' ברכות דף ט"ו. אבל לכתחלה צריך לראות שאף לתפלה יהיה בביהכ"נ מקום אחר לרחוץ הידים,
שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן לו: (ה) וראיתי בתשו' שם משמעון שם, שגם הוא נשאל לענין חדר הרחצה, אם מותר ליטול שם ידיהם לסעודה, כיון שבית המרחץ גופא צריך נטילה, ואף שהוכיח דבלא רחץ א"צ נטילה, מ"מ כתב כיון שנטילת ידים עכ"פ מצוה, ובודאי מכוון לקיים מצות הבורא ית' שמו, ולא גרע מהרהור בד"ת =בדברי תורה=, ואינו ראוי שיהי' במקום שאסור להרהר בדברי תורה, והביא לזה מעקרי הד"ט (או"ת סי' ה' אות ט"ו), ודרכי תשובה (יו"ד סי' י"ט ס"ק כ"א) עיין שם, אמנם לפי הנ"ל, דודאי חדר הרחצה, אם לא עדיף, אבל בודאי לא גרע מבית אמצעי שבמרחץ, והרי מבואר ברמ"א (או"ח סי' פ"ד) שם (ומקורו מדברי הר"ן), דמותר להרהר שם בד"ת, ואפילו בשעה שיש שם אנשים ערומים, וכנגדם, עי' מ"ב שם, ומכ"ש בשעה שאין שם איש, – וכ"ז אם נאמר דיש להקל, ביוצא משם, בלא נטילה, אבל למאן דמחמיר להצריך נט"י, להיוצא משם, אף אם לא רחץ, מכ"ש דיש להחמיר בנטילת ידים שם וכנ"ל, וכדעת הגאון בלבושי מרדכי שהביא כהד"ג שליט"א. (ו) אמנם הנראה, דבשעת הדחק, כגון שהוא בדרך, וא"א לו ליטול ידיו לתפילה, או לאכילה, רק בחדרי הרחצה שבמרכבות הקיטור וכיב"ז, כל אנפי שוין דשרי, דהרי כן יוצא מדברי הפמ"ג שהביא כהד"ג שליט"א, שהשוה בזה את דברי המג"א (בסי' רכ"ז), במש"כ שם על דברי הש"ע (בסעי' ג'), בשמע קול רעם, אם יכול לצאת ולברך תוכ"ד =תוך כדי דיבור=, (הוא דין דהירושלמי הנ"ל), וכתב המג"א דמיירי שלא נגע במקום הטינופת, ולא עשה צרכיו, ע"כ, עם אותן שס"ל דאף בלא עשה צרכיו, צריך נטילה, די"ל דמ"מ יכול לברך, כיון דבכה"ג הוי רק משום ר"ר =רוח רעה=, ורק צריך ליטול ידיו אח"כ, משא"כ בעשה צרכיו, אז אסור לברך קודם הנטילה, בידים מסואבות, אלא שכהד"ג הביא מתשו' לבושי מרדכי (הנ"ל), דבנוגע לנט"י לסעודה, הא יכול להמתין מלאכול, ומה מצוה רמי' עלי', וכמבואר כ"ז באריכות בקונטרסו, אבל עכ"פ אתי' מיני' דבעובר זמן תפילה, גם לדידי' יכול ליטול ידיו שם, דהוי לצורך מצוה, ומיני' דגם היכא דיש לו רעבון גדול ומצטער בלא אכילה, דיש להקל, וביותר בצירוף שיטות המצדדים לומר דבחדרי הרחצה כאלה, אין משום יוצא מהמרחץ, בלא רחץ שם וכנ"ל. (ז) וגם בנוגע לבתי כסאות שבמרכבות הקיטור, שנטה, הגה"ק בעל דרכי תשובה זלה"ה, (שהובא בספר אות חיים (סי' מ"ג אות א') והובא בדברי כהד"ג), להקל ליטול הידים שם, אם הוא בדרך, ואין לו מים אחרים, וגם ע"ז הביא כהד"ג מתשו' לבושי מרדכי (תניינא סי' קפ"ב) שהחמיר בזה, כבר הכינותי בעניי תשובה באריכות, והיא בספרי (שם סי' ס'), להקל בשעת הדחק, במקום שא"א לו בענין אחר, וכמובן שבכל אלה צריכים לברך בחוץ כנלענ"ד.
