להעתיק רעיון ללא קבלת רשות

רבני בית הדין
ו' אדר ב' ה'תשע"ט

שאלה:

אבקש לקבל התייחסותכם לשאלה זו: נחלקו הדעות אם יש בעלות על רעיון, במידה ויש בעלות הרי שהמשתמש ביצירה זו כמשתמש בדבר השייך לשני וחייב דמי נהנה [ואסור בשימוש לכתחילה] כמש”כ בס’ עמק המשפט. אבל לכאו’ בנידון השתמשות ברעיון יש שני אופנים, האחד הוא למידת הרעיון [‘הפטנט’] ובניית המכשיר עפי”ז, הב’ העתקה עיוורת של המכשיר ע”פ המכשיר שלפניו, שבזה הוא לא משתמש כלל ב’רעיון’ של היוצר אלא בדבר שנבנה ע”פ הרעיון, אבל עתה אינם של בעל הרעיון. וכגון לגבי העתקת דיסקים – אם הוא לומד את השיר ומשתמש בו נמצא שהשתמש ביצירה שאינה שלו, אבל אם מעמיד מכונה המעתיקה את הסימונים הבינאריים שלפניה [שאינם של היוצר, מאחרי העתקה ראשונה והלאה] נמצא שמשתמש ב’תוצאה’ של הרעיון שכבר אינו של בעל הרעיון, ומהי זכותו לאסור זאת?

תשובה:

שלום וברכה,

אדם שהמציא רעיון, פטנט, חכמה, וכו’ רוכש בעלות על הרעיון שהמציא. בעלות זאת קראית בלשון למדית, בעלות על קניין רוחני. אין לו בעלות על חפץ מסוים, אלא על החוכמה שייצר. ולכן אסור לאחר להעתיק בכל דרך שהיא את הרעיון, כיון שהרעיון שייך לאדם זה בלבד. ולא משנה איך מעתיק ובאיזה צורה עושה זאת, אסור לו להשתמש ביצירה של אחרים.

בהצלחה.

 

2 תגובות

    מרדכי:

    מעניין.
    כנראה שיש טעות כי אני לא שאלתי את השאלה אולי התבלבלתם.
    אבל, מן השמים גלגלו זאת כך, לשעשעני בדברי תורה.
    ולכאו’ יל”ע בהנ”ל, דהנה ברמ”א המפורסם בסי’ רצ”ב סעי’ כ’ ובדברי הט”ז והש”ך שם מצינו איסור העתקה, אך פשטות דברי הרמ”א והמרדכי (שהוא המקור לרמ”א) אמורים בשומר שאסור לו להשתמש בחפץ, וכן נראה להדיא בש”ך ולכאו’ זו גם כוונת הסמ”ע שם.
    אמנם, יש שם משהו לא ברור ואשמח לשמוע ביאור בזה, שהמקור לאיסור הוא ממדרש משלי שלא יבוזו לגנב כי ירעב. ולכן התירו בדברי תורה. אם כן מוכח שאין איסור אמיתי של לא תגזול, כי היה אסור גם בדברי תורה, אלא זהו איסור אחר ובדברי תורה התירו, אך מהו האיסור הזה שבתורה מותר ובחול אסור?
    והיה מקום לומר שבאמת תמיד מותר אלא ששם מיירי בדברי תורה לכן הכל נאמר על דברי תורה, ואה”נ ובמילי דעלמא גם מותר. אך לא כן מצינו בפוסקים הן בשבט הלוי ח”ח סי’ שי”ג והן באג”מ או”ח ח”ד סי’ מ’ אות י”ט, שמדבריהם יש משמעות לאיסור, ובאג”מ הנ”ל כתב אף לשון איסור גזילה ואולי מיירי בקלטת של מישהו וצ”ע.
    מצד הסברא היה נ”ל שאין כל בעלות ממונית על זכויות יוצרים וכדו’ והמושג ‘קנין רוחני’ הוא מושג מושאל מהמשפט האזרחי ללא מקור הלכתי. ואת הפוסקים הנ”ל ניישב כך, את השה”ל נבאר שמדבר על התנהגות לא יפה של גנב עיי”ש שמיירי על מה ראוי לעשות ולאו דווקא על איסור ממש, ואת האג”מ ניישב שמיירי בקלטת פרטית. וצ”ע.

    בברכה לכבוד הרב המשיב שליט”א
    מרדכי הלוי

    רבני בית הדין:

    הרמ”א שציינת מדבר על שומרים. המושג זכויות יוצרים משמש גם כאשר אתה מעתיק מאינטרנט, ואין בעלות על החפץ הממשי, אלא בעלות רוחנית. ולכן לא שייך לכאן.
    הרמ”א מדבר על דברי תורה שעל זה מדבר הפסוק במשלי שלא יבוזו לגנב שבסוף יחכים בתורה. ודבר זה לא נאמר בדברי חולין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *