אכילת חרקים שאינם נראים לעין

שאלה:

בס"ד שלום הרב! 1) נשאלתי הרי ההלכה אוסרת על אכילת חרקים אז מדוע דווקא חרקים שאני רואה היא אוסרת וחרקים שאיני רואה זה מותר? והרי גם האדם מורכב מתולעים? 2) שאלה אחרת, מכונה שיודעת לברור אורז האם צריכה השגחה? האם יש כזה דבר? מהם התנאים להכשיר מכונה כזאת?

תשובה:

שלום וברכה

בגמרא נאמר “לא ניתנה תורה למלאכי השרת”. הכוונה במאמר זה היא שהתורה ניתנה לנו בהתאם להגבלות של בני האדם, ולא מצופה מאתנו יותר ממה שבני אדם מסוגלים להקפיד עליו. מכאן למדו הפוסקים שאין איסור על תולעים וחרקים שאינם נראים לעין אלא על-ידי עזרי-ראייה כגון מיקרוסקופ או זכוכית מגדלת.

בספר ‘בינת אדם’ (סימן לד) הביא בשם ‘ספר הברית’ כי אנשי המדע גילו שחומץ מלא שרצים קטנים מאוד הנראים בזכוכית מגדלת, והם הגורמים לתהליך החמצת החומץ. משום כך יש לאסור את החומץ באכילה. ב’בינת אדם’ דחה את דבריו בתוקף, וכתב שברור הדבר שכל שאינו נראה לעין בלתי מזוינת אין בו איסור כלל, והרי הוא כאילו אינו קיים כלל. וכן מבואר ב’ערוך השולחן’ (סימן פד, סעיף לו), והאריכו בזה הפוסקים (ראה מחזה אליהו, סימן צא, אות א) ((הכלל לפיו “לא ניתנה תורה למלאכי השרת” נאמר גם לחומרה, כמבואר בתפארת ישראל (עבודה זרה פ”ב, משנה ו) בנוגע לדג שלא ניתן לזהות בו קשקשים אלא על-ידי זכוכית מגדלת, וכתב שאין להחשיב קשקשים אלה לקשקשים הקובעים את כשרות הדג, משום שאין דיני התורה חלים אלא על מה שנראה לעיניים. על דרך זו כתבו האחרונים בנוגע למראות דם בנדה, ובדין הדר באתרוג, ועוד.)).

אולם, חשוב להדגיש כי אין הדברים אמורים אלא במה שאינו נראה כלל בעין אלא על-ידי אמצעים מלאכותיים. אולם, מה שאפשר לראות כנגד השמש או כנגד רקע טבעי אחר, אלא שכעת אינו נראה מחמת שהוא נעלם ברקע הפרי (כגון זבוב ירוק על עלה חסה) או מחמת צורתו, אין בו היתר אכילה. כך מבואר מדברי הב”ח (סימן פד) בנוגע לתולעים שניתן לראותם רק כנגד השמש או בתוך האש, וכך כתב ב’שאילת יעבץ’ (ח”ב, סי’ קכד) בנוגע לתולעים שבאורז הנראים רק בשמש. וכבר כתב הרשב”א (ח”א סימן תפח) כי אפילו מה שניכר על-ידי מאמץ וטרחה נחשב ניכר, ואין היתר במה שאין החרק ניכר היטב בעין בלתי מזוינת (ראה גם בספר ‘בדיקת המזון כהלכה’, עמ’ 102, בשם הגרי”ש אלישיב זצ"ל).

יתרה מזו, כתב ה’חתם סופר’ (או”ח, סימן קלב) כי אף חרקים שאינם נראים ל”חלושי הראות” אסורים הם, וצריכים לבדוק על-ידי מי שראייתו איתנה, לראות אם אכן לא ניתן להבחין בחרק בעיניים, או שמא ניתן להבחין בו ואסור הוא באכילה. וב’דרכי תשובה’ (סימן פ”ד, ס”ק טו) כתב בשם ספר דבר שאול ויוסף דעת שהדבר תלוי “באדם שחוש הראות שלו חזק, שגם אם היה תולעת קטנה היה רואה אותה, אבל בלאו הכי אין להקל”.

אולם, אם בעין טבעית ניתן לראות נקודה קטנה בלבד, כעין נקודת אבק, אך לא ניתן לזהות חרק כי אם על-ידי זכוכית מגדלת, כתב בשו”ת שבט הלוי (ח”ז, סימן קכב) שאין בזה איסור, כיון שלא ניתן לראות חרק בעין טבעית.

השלכה מעשית העולה מתוך הדיון הנ”ל היא שאלת הכנימות שעל גבי קליפות פרי הדר. בספר שמירת שבת כהלכתה (ח”א, פרק ג, הערה קה) כתב שמלכתחילה היה סבור הרב שלמה זלמן אוירבך זצ”ל שניתן להקל בהן, משום שלא ניתן להבחין בחיותן וברחישתן, ולכן אינם בכלל איסור שרצים. אולם, לאחר שנודע לו שה’חזון איש’ חשש בזה, וגם נודע לו כי לפני שהכנימות מתכסות בקליפות מגן, ניתן להרגיש קצת ברחישתן גם בעין רגילה, חזר בו ואסרן (ולכן יש להסיר את הכנימות, ולהרחיקם ממגע עם הפרי או הידיים, שמא יבואו לאוכלם).

לגבי מכונת בדיקת אורז:

אין הלכה שקובעת שמכונה כזו חייבת הכשר, אבל מבחינה פרקטית חייבים להיות בטוחים שהמכונה אכן יעילה, ולצורך זה צריך אישור של מומחה לבדיקת חרקים…

ערב טוב ומבורך.