שאלה:
שלום וברכה, אנו משפחה דתית. מזה שנים, נהגנו לארח את בתי וילדיה ולהתארח אצלם בחגים ושבתות. בשנה האחרונה בתי התגרשה וחל מהפך באורח חייה, ילדיה לא מקפידים בשמירת השבת ואין היא מקפידה עימם. הסברנו לה שאוירת השבת חשובה לנו ומאוד מפריע לנו חילול השבת ואם הדבר ימשך נאלץ בלית ברירה להשאר בבית ולהפסיק להתארח אצלה.מאותה הסיבה הפסקנו להזמין אותה כיון שהיא לא מתחייבת שילדיה ישמרו שבת. לאחר מס' חודשים היא החלה לבוא בטרוניה על כך ואמרה שאנו צריכים לגלות מידה של פתיחות.דוגמא,שיחללו שבת בחדר וכד'. אנו מסרבים בתוקף לחילול השבת בביתנו ולא חושבים שאנו צריכים לגלות מידה של פשרנות בנושא. בפרט כשמדובר על בת שנהלה אורח חיים דתי כל השנים(גילאי הילדים 14-17) ואמורה להבין את הרגישות לעניין. אני מעוניינת לדעת אם אנו נוהגים כהלכה.
תשובה:
שלום וברכה
קשה מאוד לייעץ בשאלה כזו בלי להכיר את הנסיבות והנפשות הפועלות מקרוב. שכן באופן כללי תמיד כשיש לנו שאלה עם ילדים שירדו קצת מהדרך, ההנהגה היא בבחינת שמאל דוחה וימין מקרבת, מצד אחד, הדרך להחזירם למוטב או לפחות לא לדחות אבן אחר הנופל, היא רק על ידי קירבה והרבה מאוד אהבה, ומאידך, השלמה והסכמה שבשתיקה לכל מעשה של חילול שבת מהווה לפעמים לגיטימציה למעשה… כמו כן מבחינה חינוכית ילד בגיל כזה מחוייב לכבד את רגשותיהם של הסבא והסבתא, במיוחד בביתם, זה ערך חיוכי ראשון במעלה, בלי שום קשר לנושא הדתי, ולפלא בעיני שבתכם אינה מבינה זו, גם לפי השקפת עולמה. כמו כן יש להתחשב במצב הנפשי אליו נקלעו בעקבות הגירושין הכואבים. לכן אינני יכול לייעץ בענין זה, אף שהעקרון אכן נאמר בתוך הדברים. אולי כדאי לשוחח עם הבת על עצם הצדדים האלו שהעלנו: ראשית שתבין שאין כזה דבר פתיחות לחילוניות, משום שאין שום לגיטימציה ערכית להמנע משמירת שבת, כמו שאין לגיטימציה להתאבד, ושום אדם פתוח לא יאשר לבנו בשלוות נפש לעשות זאת… הנושא הוא רק מה הדרך לקרב, ואם כך היא ראיית הדברים, הרי שההתייחסות שלה קצת תשתנה.
בשורות טובות ובעזרת ה' עם הרבה תפילות והרבה אהבה עוד תראו מהם נחת.
