שכרות בפורים כשמפסיד מחמת זה ברכת המזון

רבני בית ההוראה
ל' אדר א' ה'תשע"ט

שאלה:

שלום רב הדבר מצוי לצערינו שבסעודת פורים יש המשתכרים ומפסידים ברהמ”ז ואם כבר מברכים הברכה משפתיים ולחוץ לגמרי, שאלתי האם ראוי לעשות סעודה קלה בכזית פת ממש בבוקר (כסנדוויץ וכדו’) ללא יין ויברך מיד ברהמ”ז ואחר כשיקום יעשה הסעודה עם יין עם המשפחה ללא פת או שיעשה בבוקר אף עם ממש מעט יין כדי יציאת יד”ח (שמרגיש מעט עייף) ואח”כ מיד יברך ברהמ”ז וישן (שלגריש”א זה דין לבסומי) ואחר כשיקום יעשה הסעודה עם יין עם המשפחה ללא פת תודה

תשובה:

כמובן אם מפסידים ברכת המזון זה לא שווה שום דבר.. ראה משנה ברורה תרצד ד, יש אפשרות לעשות כדבריך, אבל כיון שלדעת הרמב”ם כל מצות היין היא דוקא בסעודה, יותר נכוטן לעשות כפי שנהגו כל גדולי ישראל בכל הדורות [!] שלא השתכרו עד איבוד חושים אלא רק שתו יותר מלימודם והתבסמו קצת כדי להגיע לשמחה, וכך ניתן לברך ברכת המזון בכוונה ובשמחה.

מקורות:

ננסה לסכם את הדברים בקצרה על פי השיטות השונות:א. יש סוברים, שאדם חייב לשתות יין יותר מכפי רגילותו, עד שירדם מחמת השתיה, והרי בשנתו אינו מבחין בין “ארור המן” ל”ברוך מרדכי” (ראה: רמב”ם מגילה שם; רמ”א או”ח שם, בשם מהרי”ל ומהר”י ברונא. וראה ט”ז שם ס”ק ב).

ב. אחרים כתבו, שעל אדם להשתכר עד כדי שבעת שיאמר לאחר קריאת המגילה את הפיוט “שושנת יעקב” [מובא במסכת סופרים פי”ד ה”ג], עלול הוא לטעות בלשונו, ובמקום “ארור המן”, לאמר “ברוך המן” (ראה: ר”ן מגילה ג ב בדפי הרי”ף; מאירי מגילה ז ב; בית יוסף וב”ח או”ח סי’ תרצה, בדעת התוס’ מגילה ז ב. וראה בית יוסף וב”ח שם, שדי בכך שטועה בין אסתר לזרש, ואין צריך שיטעה בין המן למרדכי, אולם ראה צידה לדרך מאמר ד כלל ז, שחולק). באופן דומה יש מבארים, שבזמן חז”ל היו נוהגים לשיר פיוט מיוחד, שבסיום כל אחד מבתיו היו אומרים “ארור המן” או “ברוך מרדכי”. ועל אדם להשתכר, עד שיהיה עלול לטעות ולאמר “ארור המן” במקום “ברוך מרדכי” (דרכי משה או”ח שם; אליה רבה שם ס”ק ב).

ג. ויש שכתבו, שהואיל וסכום הגימטריא של התיבות “ארור המן” שווה לסכום הגימטריא של התיבות “ברוך מרדכי” [=502], חייב אדם לשתות בפורים עד כדי שלא יוכל לחשב גימטריא זו (אגודה מגילה סי’ ז; מהרי”ל הל’ פורים; מג”א שם ס”ק ג).

ד. לדעת אחרים, בנוסף לחיוב ההודאה ביום הפורים על ההצלה מגזירת המן, יש להוסיף ולהודות על גדולת מרדכי, שמינהו אחשוורוש כמשנה למלך. לדעתם, חייב אדם להשתכר ביום הפורים, עד שלא יבחין בין שני חלקי הנס – מפלת המן, וגדולת מרדכי (ט”ז או”ח שם ס”ק א).

אולם, יש ראשונים שסוברים שדין זה לא נפסק להלכה, ואין חיוב להשתכר בפורים, משום שעל ידי שתייה כה מרובה, עד כדי שלא יבחין בין “ארור המן” ל”ברוך מרדכי”, עלול אדם לבוא לידי חטא. ומכל מקום, כתבו שיש לשתות יין מעט יותר מכפי שאדם רגיל לשתות בשאר ימות השנה – שיעור שתיה המביא לשמחה (ראה: ר”ן ובעל המאור מגילה ג ב בדפי הרי”ף, בשם רבי אפרים; מאירי מגילה ז ב; ארחות חיים הל’ פורים אות לח; כל בו סי’ מה; ב”ח או”ח סי’ תרצה, וכתב שיש לשתות בשיעור שאינו מאפשר לאדם לעמוד לפני מלך. וראה ראשונים הנ”ל, שמהגמ’ שם נראה שאין הלכה כרבא שהובא לעיל).

 טעם המצוה

הטעם לכך שתיקנו להרבות בשתיית יין בפורים, הוא זכר לניסים שנעשו לישראל בימי אחשוורוש, שהיו כולם על ידי יין. שכן, תחילתו של נס פורים היה בהריגת ושתי המלכה במשתה היין שעשה אחשוורוש, דבר שהביא למלכותה של אסתר [ראה אסתר א י-יא]. גם דינו של המן נגזר למיתה במהלכו של המשתה שעשתה לו אסתר עם המלך אחשורוש [ראה שם ז א-י], דבר שהביא לביטול הגזירה (אליה רבה שם ס”ק א; חיי אדם כלל קנה דין ל).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *