קשה לי בלי אינטרנט שאינו מסונן

תודה רבה כבוד הרב, בן אדם טוב אתה.
וכן, לצאת לבית כנסת בקביעות היה יכול לעזור, וכן יצאתי מדי פעם לבית כנסת, והיה טוב.

יש איזשהי דרך שאוכל להמשיך לגלוש משולב, גם באינטרנט מסונן, וגם באינטרנט לא מסונן, בלי שזה יהיה עבירה? כגון להגיד שבלי נדר בעתיד אפסיק לגלוש באינטרנט לא מסונן אם אתחזק ביהדות.
אני לא ברמה של לשמור עכשיו על כל המצוות, כי אין רצון ואין אכפתיות כמו בעבר, עייפתי, כבר לא זוכר מה היה הקש ששבר את גב הגמל, אך עייפתי.

בכל אופן, תודה רבה כבוד הרב, שבת שלום ותודה רבה על הברכות ועל כל הסבלנות והאדיבות.

כבוד הרב צודק, אך אני פשוט לא רוצה בחיים של קיום כל המצוות כרגע, ואם בן אדם לא רוצה, קשה לעזור לו כידוע.
תודה כבוד הרב על ההשקעה בתגובות.

אם יש לי אינטרנט מסונן אך אפשרות החלפה לאינטרנט לא מסונן תוך כמה שניות בלי סיבוכים, אלא יש לי את הסיסמה גם לאינטרנט הלא מסונן (כלומר יש לי דרך התחברות לשני חיבורי אינטרנט, אחד של המשפחה ואחד שלי) ואני משתמש בשניהם במהלך השבוע, אז האם כאשר אני גולש באינטרנט המסונן אני עובר עבירה בכל זאת? מכיוון שהשארתי לעצמי את האפשרות להחלפה לאינטרנט הלא מסונן?
תודה רבה כבוד הרב

אני יודע שכבוד הרב אמר לי "…עולם אינני עוסק במיסטיקה ובעונשי שמים…"
אך מה שהטריד שכתבתי עליו בשאלה הראשונה בעמוד זה, לגבי האם ישכח הלימוד בגלל שלומד באמצעות אינטרנט לא כשר
עכשיו אני סובל מדבר דומה או זהה, אני חושש מהעונש של הח"ו שיכחה בגלל מצוה שאני לא מקיים ובמקום לקיים אותה אני לומד דברים שקשורים למקצוע שאני רוצה לעסוק בו (דרך אגב, גם בשאלה הראשונה בעמוד זה, הלימוד שפחדתי שישכח הוא לימוד של דברים שקשורים למקצוע שאני לומד), לכן חס וחלילה אני חושב שאולי ישכח מה שלמדתי בגלל שלמדתי מקצוע בזמן שהייתי צריך לעשות דבר אחר על פי הלכה..
ובאופן זה או שונה, זה סביר להניח הולך להיות עכשיו: כל פעם איום חדש של "זה ישכח" מסיבה כלשהי שקשורה לדת, אולי מסיבה של "אתה לומד מקצוע בזמן שאתה צריך להתפלל" או "אתה לומד מקצוע באמצעות אנרגיה שקיבלת מאוכל ספק לא כשר, או לא כשר"
בכנות, וזה לא בגלל כבוד הרבנים, אך חשבתי לנדור (למרות שעדיף שלא) שלא להיכנס לאתרי שאלות הלכה, כי אני מרגיש שאני משתגע כבר מההרגשה שאני צריך לשאול, הפחד לקבל עונש משמים של שיכחה דוחף אותי לשלוח הודעה, וזה הורס לי את המצב רוח העיסוק בעונש הזה. אני מרגיש עכשיו שזה הרס לי את החיים, אומנם ההרגשה הזו היא לא כל הזמן, אך היא יותר מדי!! אז אני חייב שלא יהיה אכפת לי כבר מהיהדות אני מרגיש, צריך להתרגל שלא יהיה אכפת לי מהיהדות ומעונשים, אחרת אשתגע (או שזה מאוחר מדי לגבי השיגעון). אני כבר תרגלתי על הלשון משהו בסגנון "אמא, אבא, זהו, סיימתי עם היהדות" כו'. אני הולך לפעמים עם שנאה ענקית בלב לה' אם הוא קיים, וכואב לי על זה שאני יהודי כי זה העונש הגדול ביותר שקיים. תחשוב על זה בבקשה כבוד הרב, בן אדם קם בבוקר, מנסה לשמוח, הוא לומד והלימוד אמור לעשות לו תחושה של שמחה, תחושה של התקדמות טובה, תחושה של ציפייה ותקווה (ואני גם אכן מצליח בלימוד, ולכן זה עוד יותר כואב לחשוש שהוא ח"ו ישכח), אך כל זה נלקח מהבן אדם ברגע שיש לו איום שיושב לו במוח ואומר לו שח"ו הכל ישכח.
אם היה לי איזה משהו שמשיב אש לאיום הזה, ואומר לו משהו בתגובה שיכול להילחם בזה, זה היה טוב. כי בינתיים הוא מנצח אותי בטענות יהודיות, "מידה כנגד מידה" "כל האומר ה' ותרן יוותרו מעיו" ואני לא יודע האם העונש של השיכחה הוא מידה כנגד מידה, אך קשה לי לחשוב על זה ואני נוטה להאמין שאיכשהו הוא כן מידה כנגד מידה.
בנוסף, בחלק מהפעמים האיום של עונש השיכחה מגיע בעקבות דברים שהם ספק אסורים, דהיינו, אני לא יודע האם זה אסור ללמוד עכשיו מקצוע בגלל שצריך לעשות משהו אחר בזמן הזה על פי הלכה, אך עדיין אני מרגיש שאולי זה אסור, ומרגיש שאולי שמעתי שזה אסור פעם.
אני מתבייש בכלל לשלוח את ההודעה הזאת.
תודה כבוד הרב

פגם הברית והעניים גורם רבות לעצבות וחוסר חשק בקיום התורה בייחוד אצל חוזרים בתשובה
ולכן זה הדבר הראשון שצריך להשתדל בו (אפילו מעט ואפילו לאט) ובזכות זה יזכה לראות בנעם ד' ותורתו.
ממליץ על הספר אש קודש של הרב יעקב בן חנן