לתרומות לחץ כאן

כוונת שומע ומשמיע

שאלה:

אם שמעון מוציא את לוי ידי חובת ברכת הנהנין על מים, ולוי מכוון בסתר ליבו על כל מה שברכתו שהכל- עוף וכד'- כששמעון חושב לתומו שלוי רוצה רק לשתות מים, האם זה בסדר? דוגמא נוספת, שמעון בירך על אורז והוציא את לוי ידי חובה, אך לא ידע שלוי כיוון גם על עוגה שעשויה מחיטה, שהיא חשובה מאורז. אולי דבר זה תלוי במחלוקת הראשונים בהגדרת שומע כעונה (סימן קד,ז), לראשונים שטוענים שזה כאילו השומע דיבר ממש, לכאורה זה בסדר ולא תלוי בכוונת המשמיע, אך אולי לחולקים (וכן פסק השו"ע) שזה לא ממש כאילו דיבר (אלא אולי כעין שליחות) אולי כן צריך גם לענין זה כוונת משמיע?

תשובה:

שלום וברכה

ברור הדבר שברגע שהיה לברכה על מה לחול, כל מה שירצה השומע לאכול בכלל הענין. שהרי גם המברך אינו צריך לכוין בפרוטרוט על כל מה שירצה, ומספיק כוונה כללית לאכול. יש בעצם שני ענינים, עצם חלות הברכה שעל זה הוא צריך את המשמיע, ויש את דין היסח הדעת, שהוא כבר תלוי באוכל, שכאשר הוא מחליט שלא יאכל אלא דבר פלוני הרי שהברכה תועיל לו רק לאותו דבר בלבד. בחלות הברכה הוא צריך את המשמיע, אבל תפוגת החלות תלויה בו, הברכה מצד עצמה מועילה לכל דבר.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. תודה, אך לא הבנתי את דברי הרב הרי בסימן רו רואים להדיא שאם אוכל מין אחר (אפילו מאותה ברכה) שלא היתה דעתו עליו למשנ"ב חייב לברך שוב?

  2. כיון שלא היתה כוונתו זה נחשב כהיסח הדעת, אבל אין בעיה בחלות הברכה אלא רק בכך שהסיח דעתו, ממילא המברך לא צריך לחשוב על מה שיאכל השומע, משום שהמברך נדרש לשומע לחלות הברכה, אין לו קשר עם דיני היסח הדעת השונים שנאמרו בשומע.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל