בשר בחלב בחרסינה / כלי טרף שהתערבב עם אחרים

שאלה:

שלום כבוד הרב, נשאלתי השאלה הבאה: אדם לקח בטעות צלחת חרסינה חלבית ומזג לעצמו מרק עוף רותח. לאחר שגילה את הטעות, שם אותה בצד בכוונה לשאול עליה אח"כ אלא שאשתו באה ופשוט שטפה את הצלחת והחזירה אותה לארון עם שאר הצלחות של אותו סט. 1) לא ידוע האם הצלחת בת יומה או לא. 2) האם יש נותן טעם לפגם בחרס? 3) על הצד שהצלחת לא היתה בת יומה ואין כאן בישול בשר בחלב, האם מותר לבשל לכתחילה בכלי חלבי שיש בו בליעה בשרית? 4) האם יש להתחשב לכתחילה מהעובדה שכל צלחת שישלוף מהסט איננה אלא ספק בלועה בבשר ויש רוב היתר? 5) האם יש לסמוך על ערוי ג' פעמים המובא במהר"ם שיק יו"ד קי"ג? תודה רבה. אשמח במקורות.

תשובה:

שלום וברכה

מה ששאלת לגבי בת יומה או אינה בת יומה אינו רלוונטי, גם אם לא היתה בת יומה, עכשיו בלוע בה בשר וגם חלב, ממילא לא ניתן להשתמש בה בחם לא לבשר ולא לחלב בלא הכשרה שלא ניתן לעשותה בכלי חרס כפי שידוע.

עכשיו יש שני נושאים:

א. בשעת הדחק כאשר מדובר בכלי יקר ויש כאן הפסד, סומכים לאחר זמן רב ובצירוף הספק על הכרעתו של האגרות משה יו”ד ח”ב סי’ מו על שיטת בעל העיטור שגם בחרס מועילה הגעלה שלוש פעמים. אבל בסתם צלחת חרסינה שאינה מסט יקר אין להקל.

ב. לגבי זה שהצלחת התערבבה ולא ידוע איזו היא:

יש מהפוסקים שנקטו שכאשר מדובר לאחר 24 שעות שהיה ללא שימוש [אחרי השימוש הבשרי, אין קשר למה שאתה העלית] אכן אין צורך בהכשרה, כיון שהחיוב להכשירו הוא רק מדרבנן, מאחר והוא כרגע נותן טעם לפגם והשימוש בו אינו אוסר את המאכל. ממילא בכל כלי שאתה נוטל לשימוש הוא ספק דרבנן ולקולא. אבל יש שהחמירו בזה כפי שיבואר, ובמקום שניתן להכשיר בנקל ודאי יש להחמיר או אם לא מדובר בכלי יקר, לזרוק אחד לאשפה.

מקורות:

למעשה יש בענין זה מחלוקת: בשו”ע יו”ד סי’ קב סעי’ ג כתב שכיון שהכלי האסור התערב ברוב הוא בטל ואינו צריך הגעלה, ואפילו הוא בן יומו מותר להשתמש בו. אולם הש”ך שם ס”ק ח הקשה שהוא דבר שיש לו מתירין שאינו בטל, שהרי ניתן להגעילו. כמו כן נקט שכיון שיודעים מהבליעה זה נחשב שהאיסור ניכר, עיי”ש. בפרי מגדים שם דייק בט”ז שהחמיר בזה אפילו בכלי שאינו בן יומו, כיון שסוף סוף יש איסור דרבנן וניתן לבטלו על ידי הגעלה, ודן שאפשר שדי להגעיל אחד מהכלים ולא צריך הכל. לדבריו כלי שלא מועילה לו הגעלה יתכן שיש לזרוק אחד לפח, כיון שאם היה יודע מה אסור גם היה צריך לזרוק וממילא זה לא נחשב הפסד.

הלכה למעשה, בכלי שניתן להגעיל ראוי לחוש למחמירים ולהגעיל אפילו שאינו בן יומו, אבל בצלחות חרסינה וכדומה שלא מועילה להם הגעלה, יש לסמוך להקל אחר שעברו 24 שעות והכלים אינם בני יומם. אולם אין לחתוך עליהם דבר חריף.