שאלה:
שלום רב. אובחן אצלי לפני כשנה וחצי מחלת a.l.s. . בשלב זה, כפות הרגליים לא מתפקדות. כנל אצבעות הידיים . שרירי הגפיים נחלשו ואני מתנייד בעזרת כסא גלגלים. השאלה בנוגע למצות עונה, באופן הרגיל, לא מגיע המכחול לשפופרת.
האם יש אפשרויות נוספות ומה הן, והאם מותרות לכתחילה או רק בדיעבד.
תשובה:
שלום רב,
בעקרון יש חיוב עונה גם בשאר קריבות, ואם האישה מסתפקת בזה לאור המצב שנוצר, אפשר לקיים את החיוב גם בזה.
אולם צריכים לדעת שמעיקר הדין נפסק בשו"ע (אבה"ע סי' עו סעי' יא): "אסור לאדם למנוע אשתו מעונתה ואם מנע כדי לצערה עבר בלא תעשה שבתורה שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע, ואם חלה או תשש כחו ואינו יכול לבעול ימתין ששה חדשים עד שיבריא שאין לך עונה גדולה מזו ואחר כך או יטול ממנה רשות או יוציא ויתן כתובה". והוא מלשונו של הרמב"ם בפי"ד מהלכות אישות.
כלומר, אם היא דורשת, והוא אינו יכול לעמוד בדרישתה, גם לא לאחר ששה חודשים, שהיא העונה הרחוקה ביותר, חייב להוציא – לגרשה עפ"י רצונה. אולם כתבו הפוסקים (ראה בדרכי משה ובבאר היטב שם), שאם הוא חלה וזמן הרפואה הוא יותר מהשיעור הנ"ל, חייבת להמתין לו גם שיעור זמן ממושך יותר. וראה עוד בשו"ת בשמים ראש סי' קכ, שם נראה שאפילו שהוא שיעור זמן ארוך מאד. העיקר שבסופו של דבר, כפי הנראה עתה, הוא יחזור כוחו ואונו. ואם אין צפי לריפוי עקרונית האישה זכאית לתבוע גירושין.
אבל כאמור, זה מעיקר הדין, מן הסתם האישה מוחלת לאור המצב שנוצר, זה דרכו של עולם. וכך מן הסתם גם הבעל היה מוחל אילו חלילה המצב היה הפוך.
ואם השאלה היא האם מותר גם כאשר יצא זרע באופן אחר, יש פוסקים שמתירים בסיטואציה הזו, ראה בשו"ת אגרות משה אבה"ע ח"א סי' סג שהאריך לבאר את שיטת ר"י שפסק הרמ"א באה"ע סי' כה. א"כ בסיטואציה הזו, לשיטה זו יש היתר.
