שאלה:
הרב לגבי דין סמוך שאם יש הפסק של 35 מטר האם זה כולל רחוב כביש ואם כן זה קוטע את הסמוך? 2 מי מהפוסקים סןברים שמונים דין נראה מהבית אחרון ולא מהחומה של עיר העתיקה ולמה סובר כך?תודה
תשובה:
שלום וברכה
בודאי שכביש אינו מחבר אלא דוקא בתים וחצרות מגודרות, אבל לא מדוייק לומר שהשיעור הוא 35 מטר, השיעור הזה הוא רק כאשר באחד משני צידיו אין שלושה בתים או חצרות, אבל אם יש שלושה בתים, וכגון שמעבר לכביש הזה יש שורת בתים, השיעור הוא כפול – 141 אמה ושיריים שהם 70 מטרים בקירוב, ועל זה סומכים בירושלים שמחברים את כל השכונות לעיר העתיקה לקרוא מגילה ביום ט"ו. על המחלוקת בסמוך לסמוך ראה במקורות.
מקורות:
מקום שחלקו "סמוך ונראה"
עיר גדולה, שבחלקה האחד היא סמוכה או נראית למקום המוקף חומה מימי יהושע, ואילו חלקה האחר מתפשט והולך למרחק רב ואינו סמוך או נראה למקום המוקף, נחלקו בה אחרונים: יש סוברים, שכשם שלענין דין "תחום שבת" נחשבת כל אותה עיר כמקום אחד [ראה רמב"ם שבת פכ"ז ה"א-ב], כך לענין פורים. ולכן, הואיל ובחלקה האחד היא סמוכה או נראית למקום המוקף, יש לחגוג בכולה את הפורים בט"ו באדר (ראה: שו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון אות קג; חזו"א או"ח סי' קנא וקנג ס"ק א-ב; מקראי קודש פורים סי' כג). ויש סוברים, שאף על פי שלענין דין "תחום שבת" כל העיר נחשבת כמקום אחד, אין יום הפורים נקבע לט"ו באדר, אלא באותם מקומות שהם סמוכים או נראים למקום המוקף (ציץ הקדש ח"א סי' נב; עיר הקדש והמקדש ח"ג פכ"ז אותיות א, י, ועפ"ז הכריע, שבשכונות החדשות בירושלים שאינן סמוכות או נראות לחומת העיר העתיקה, יש לחגוג את הפורים בי"ד באדר. וראה קובץ תורה מציון שנה א חוברת א סי' טו-טז . אולם, ראה שו"ת מהרי"ל דיסקין ומקראי קודש שם, שכאשר חלק מתושבי העיר חוגגים את הפורים בט"ו וחלק בי"ד, הדבר אסור משום "לא תתגודדו" [ראה מצוה תסז], ולכן אסור לנהוג כך, וראה ציץ הקדש שם, שדוחה דבריו).
אף לדעה הראשונה, שעיר הסמוכה במקצתה למקום מוקף, חוגגים בה את הפורים בט"ו באדר, אין זה אלא כאשר בתי העיר בנויים ברצף, ואין ביניהם הפסק של יותר משבעים אמה וארבעה טפחים [שיעור זה במידות של זמנינו, הוא לדעת ר' חיים נאה כ-34 מטר, ולדעת החזו"א כ-41 מטר]. שכן, אף לענין "תחום שבת" לא נחשבת העיר למקום אחד אלא אם כן הבתים בנויים בה באופן כזה [ראה: רמב"ם שבת פכ"ח ה"א-ב; טוש"ע או"ח שצח ה-ו. וראה מצוה כד "עיונים" אות ג]. ואף על פי שלענין קביעת יום הפורים, בתים הסמוכים לעיר מוקפת חומה בתוך שיעור מיל [לשיטת הר"ח נאה – 960 מטר, ולשיטת החזו"א – 1152 מטר] נחשבים כחלק ממנה [ראה הערה 6], אין זה אלא כשבתים אלו סמוכים לעיקר העיר, כלומר, למקום שהיה מוקף חומה בימי יהושע בן נון, ולא כשסמוכים הם למקום הנחשב כחלק מהעיר רק מחמת היותו סמוך לה (חזו"א ומקראי קודש שם. וראה שו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' סב, שלדעה זו, בשכונות החדשות שבירושלים אין חוגגים את הפורים בט"ו באדר, אלא במקומות שהבתים בנויים ברצף עד לחומת העיר העתיקה). אולם, אחרים חולקים, וסוברים שאף מקום שהוא סמוך או נראה למקום הנחשב כחלק מהעיר רק מחמת היותו סמוך לעיר או נראה לה, נחשב כחלק ממנה, וחוגגים בו את הפורים בט"ו באדר (כף החיים סי' תרפח ס"ק י, וראה שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' רלד, שכך היה המנהג בירושלים מזה שנים רבות. אך ראה עיר הקדש והמקדש ח"ג פכ"ז אות ט שדחה שיטה זו).
צירוף בתים על ידי עירוב
מקום שאינו סמוך או נראה לעיר המוקפת חומה, אלא שמחובר הוא לה על ידי עירוב [=צורות הפתח המקיפות את המקום, ומתירות לטלטל בו בשבת מרשות לרשות], נחלקו אחרונים, אם חוגגים בו את הפורים בט"ו באדר: יש סוברים, שמחמת העירוב נחשבים שני המקומות לעיר אחת, ואף בני המקום המרוחק חוגגים את הפורים בט"ו באדר (ראה: שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' נז, וראה שם, שאפילו יקרע העירוב אין בכך כדי להפקיע את החיבור שבין המקומות, לפי שעתידים לתקנו, ובפרט, שבני אותו מקום שותפים עם בני העיר בשאר עניניהם). ויש סוברים, שעירוב זה אינו מועיל להחשיב את שני המקומות לעיר אחת אלא לענין דין "תחום שבת" בלבד, ולא לענין פורים (ראה שו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' סב, בשם כמה אחרונים).
