שאלה:
מישהו נדר שלא ישתה אלכוהול יותר בחיים. האם אפשר להתיר איכשהו את הנדר? שכן חייב לשתות אלכוהול בפורים ואולי נודר דבר האסור לו?
תשובה:
שלום וברכה
בכל מקרה הנדר חל, כיון שהוא כלל בו הרבה מאוד ימים בהם אין חיוב לשתות אלכוהול. גם החיוב לשתות יין בפורים אינו מוחלט, יש סוברים שיוצאים גם בשאר משקים ראה במקורות, לכן יש לעשות התרת נדרים והרב המתיר יטרח לנסות למצוא פתח להיתר.
מקורות:
אם צריך לשתות דווקא יין
בשאלה אם צריך אדם להשתכר על יין, או שמא יכול לשתות שאר משקאות משכרים, ברש”י (מגילה שם) הזכיר דווקא יין, ויש פוסקים שכתבו שיש לאדם להשתכר ביין זכר לנס פורים שנעשה במשתה היין (על-פי אבודרהם; חיי אדם קנה, ל).
אולם מסתימת לשון הגמרא, ומלשון שאר ראשונים ופוסקים, משמע שאין צורך ביין כדי לקיים את המצווה, ואף בדברי רש”י יש לומר שדיבר רש”י בהווה, ואין חובה דווקא להשתכר ביין (כן כתב ב’נימוקי או”ח’ תרצה, ד).
כהלכה זו הורה בפירוש ב’שבילי דוד’ (סימן תרצו), וגם ב’גליוני הש”ס’ תמה על רש”י למה צריך דווקא יין, אבל הוסיף להביא מדברי ה’רוקח’ והרדב”ז (ח”א סימן תסב) שיש לשתות דווקא יין, וכן באריז”ל כתב שיש להתבסם ביין דווקא.
לכן, למרות שנראה מדברי רוב הפוסקים (שסתמו) שאדם מקיים את המצווה גם בשאר משקאות, עדיין יש להקפיד לשתות לפחות קצת יין. כן מובא בשם ה’סטייפלר’ (אורחות רבנו, ח”ג, פורים אות צב), שעניין השתכרות בפורים הוא “לאו דווקא ביין, אלא אפשר גם בשאר משקאות המשכרים, אלא צריך לשתות גם קצת יין משום משתה, שזה דרכו ביין”.
עם זאת, מי שהיין מזיקו, ואין לו בו שמחה אלא צער, ברור שאינו צריך להכריח את עצמו להצטער בכך, שכן כל עניינו של שתיית יין בפורים אינו אלא למשתה ושמחה.
בהתייחסו למנהג רבי ישראל סלנטר, שהיה משתכר בפורים במלוא מובן המילה, כותב הרב שלמה וולבה זצ”ל (עלי שור, ח”ב, עמ’ 468):
“ר’ ישראל זללה”ה היה רגיל להיות בפורים שיכור כשכרותו של לוט ממש, ובמצב זה היה אומר כל היום בלי הרף חידושים בחריפות וגאונות להפליא בכל הש”ס. הוא קרא לזה “לעשות בחינה על הגוף”, היינו לבחון אם הוא במדרגת “חוש” שהגוף יהיה קרוב לתורה הקדושה … אנחנו, בני אדם קטנים, קטנים בתורתנו ובעבודתו, די לנו גם בפורים להתבסם “יותר מלימודנו, ואין צריך להשתכר כל כך”.
