שאלה:
אם נימא שהדין הוא שאם קייטרינג סיפק לאירוע יותר מנות מהכמות שסוכם עליה , יכול אח"כ לדרוש תשלום עבור המנות העודפות מדין נהנה מכיון שאכלו ונהנו.
לכאורה קשה שאם כן יש כאן פתח לרמאים שעלולים ח"ו לספק בכוונת תחילה יותר מנות מהכמות שסוכם עליה.
תשובה:
שלום וברכה,
אם אכן בעל השמחה נהנה מהתוספת – שבאו אנשים יותר מהמצופה וללא התוספת לא היה לו מה לכבד אותם – יש לו דין נהנה וחייב לשלם על התוספת. לרוב אדם שהזמין כמות של מנות לא מעוניין בתוספת, ואם יעשו עבורו תוספת מנות לא יצטרך לשלם למרות שהמנות נאכלו על ידי האוכלים, מאחר ואין לו עניין בתוספת המנות. על כן אין סיבה לפתח של רמאות, כיון שלרוב בעל הקייטרינג לא יקבל שכר עבור התוספת.
בהצלחה.
לכאורה האורחים יהיו חייבים לקטרינג במקרה שנהנו ולבעל הבית לא ניחה כגון שעשה ארוע פשוט אבל האורחים הפריזו ואכלו כסעודת שלמה בשעתו מריבוי המנות.
ואע"פ שלבעל הארוע אין צורך בזאת האורחים נהנו ובעל הביתה אינו משלם על המנות יתירות
שלום, נכון בעיקרון היה ניתן לתבוע את האורחים. אבל במציאות לא ניתן לעשות זאת, מאחר וכל אורח יאמר שהוא אכל מהמנות ששולמו, ואחרים אכלו מהמנות שלא שולמו. וענה זו טענת פטור אמתית ולא התחמקות. ולכן אין אפשרות לתבוע ממון משום אורח.
מוסר שיעור בכולל ביקש לשאול.
אמר קשה על זה, הרי אם לאחר שאכלו מאה מנות יבוא הקייטרינג, תהא זכותו לקחת את המנות המיותרות, וא"כ האורחים שאכלו אחרונים ישלמו, וצ"ע.
הערת יפה. אבל עדיין יש לומר שאין לחייב את האורחים, שהנה ברמ"א סוף סימן רמו כתב שאם אמר לחברו אכול עימי, חייב האוכל לשלם מדין נהנה. וכתב הש"ך שאם היה האורח אוכל בחינם בבית בעה"ב, וקרא לו חברו שיאכל אצלו פטור, משום שדעתו היה לאכול בחינם. ולפ"ז בשמחה שיש אפשרות לאכול בחינם א"א לחייב את האורחים. וכל עוד שלא הודיע בעל הקייטרינג שרוצה לאסוף את הנותרות נחשב שיש כאן חינם. ובנוסף שהמניח מנות באולם בשעת שמחה, נחשב שמפרש שניתן לאכול בחינם, ובזה לא יוכל לתבוע את האורחים. וגם את בעל השמחה לא יוכל לתבוע מאחר ולא נהנה וכאמור לעיל.
השאר תגובה