שאלה:
אדם שיודע בודאות שאם יתפנה ירד דם, האם יש לו בעיה להתפנות בשבת?
תשובה:
שלום וברכה
מותר לאדם זה להתפנות בשבת, משום שזה פסיק רישא דלא ניחא ליה, ובמקום צער כזה ודאי יש לסמוך להתיר, בפרט שנראה שהוא איסור דרבנן כיון שאין צורך בהוצאת הדם.
מקורות:
על פסיק רישא באיסור דרבנן ראה מגן אברהם ס’ שיד ס”ק ה. על פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, ראה נשמת אדם כלל ל אות א, והובא במשנה ברורה סי’ שטז ס”ק ה, וע"ע שם סעי' ח ובמשנה ברורה בגדר איסור חובל בשבת.
האם פס"ר דלא ניחא לי' אינו כולל כבר את הקולא של מלאכה שאינה צריכה לגופה? ואם כן כיצד אפשר לומר שהכא הוא פס"ר דלנ"ל במלאכה דרבנן (אצל"ג)? תודה.
אם אני מבין נכון אתה שואל מדוע כל פסיק רישא לא יהיה מדרבנן מדין מלאכה שאינה צריכה לגופה? שאלה זו שואל ערוך השלחן בהקדמתו להלכות שבת, ומיישב, שמלאכה שאינה צריכה לגופה היא דוקא כשי למלאכה תכלית אחרת, למשל, חופר בור וצריך לעפרו, אבל כשאין כל תכלית, כמו בפסיק רישא, שכלל אין לו כוונה למלאכה, הוא גורר ספסל ונעשה חריץ מאליו, זה דאורייתא. והרעיון הוא, שהאדם יכול להגדיר את הפעולה שלו, אבל כשהוא אינו נותן לה הגדרה, היא נשארת בהגדרתה המקורית.
ערוך השולחן (הקדמה נפלאה, יישר כח) כתב זאת על פס"ר, אבל פס"ר דלנ"ל, כתב מפורש: "וכל דאנן סהדי דלא ניחא ליה בזה, כלומר שאינו מעלה ומוריד – הוה כמלאכה שאינה צריכה לגופה"(סעיף לב).ולכן איני מבין ההתר 'הכפול' בתשובתכם,גם דלנ'ל גם אצל'ג.?
אתה צודק, שכחתי את חידושו זה, ומכל מקום זה עדיין בכלל אותו חשבון הלכתי.
מחילה, עדין איני מבין סיום החשבון ההלכתי, מה שכתבתם פס"ר דלנ"ל במקום צער, הבנתי, אבל מה שהוספתם 'בפרט שנראה שהוא איסור דרבנן כיון שאין צורך בהוצאת הדם' לא הבנתי, זה הרי כבר כלול בריש דבריכם 'פס'ר דלנ'ל' ?.
אכן, כבר הערת על כך שלפי חידושו של הערוןך השלחן זה היינו הך.
השאר תגובה