שאלה:
בס"ד
מטפלת (שהיא עובדת קבלן ) מלווה אשה שמוגדרת תשושת נפש, אמנם הולכת בכוחות עצמה אך בגלל מצבה הנפשי אינה מסוגלת לנהוג. ע"פ הנחיות משרד הבריאות אסור למטפלת בשום אופן להסיע ברכבה את המטופלת, ואם יש צורך, כגון לתור שנקבע לרופא וכדומה, צריך לבקש הרבה מראש ולהמתין לאישור. קורה לעתים שהבן של המטופלת קם עם חום בבוקר ואין מי שיקח אותו למרפאה (האבא חוזר רק בערב מהעבודה ואין מישהו אחר בסביבה שאפשר לבקש ממנו).
המטפלת מסיעה את האם עם הבן החולה ברכבה למרות האיסור, כי איננה יכולה לראות ילד חולה במצוקה ולא לסייע (כמוסבר לעיל, לא ניתן לקבל אישור מעכשיו לעכשיו)
האם על פי ההלכה היא רשאית לנהוג כך?
תשובה:
שלום וברכה,
מטפלת שלא מצייתת להוראות אין בזה איסור הלכתי, אין כאן איסור גזל או כל דבר אחר. אלא יש כאן עברה על הוראות – עברה חוקית. אמנם אם קיים חשש של סכנה להסיע את האשה החולנית, יש איסור של "ונשמרתם".
בהצלחה.
בס"ד
אין סכנה להסיע את האשה, היא לא חולה בגופה אלא מוגדרת תשושת נפש, והצורך הוא להסיע את הילד שלה החולה כאשר האם מצטרפת אליו.
האם עברה חוקית אין בה איסור הלכתי משום דינא דמלכותא דינא? האם המעביד לא רשאי לקבוע לעובד את כללי העבודה ומימלא אם העובד עובר על התנאים בלי ידיעת המעביד, אם אין כאן גנבת דעת? ומול כל זה מה המשקל ההלכתי של ילד חולה (כמובן בלי ספק פיקוח נפש שאז אין שאלה) שאין מי שיסיע אותו למרפאה חוץ מהמטפלת של האמא וללא אישור?
שלום, דינא דמלותא שייך בחוקים שחוקק המלך או הממשלה, אבל חוקים שנעשו על על ידי המשרד שמעביד את המטפלת לא שייך לדינא דמלכותא. כמו כן גנבת דעת שייך דווקא בגונב דעתו של אדם פרטי ולא במשרד ממשלתי, כיון שאין כאן אדם מסוים. ולכן אין איסור הלכתי, אלא שצריך שלא לחרוג מהוראות העבודה במסגרת שעובד בה.
השאר תגובה