איסור נגיעה בגוי/ה

שאלה:

מה מקור האיסור לגעת בגוי לאיש ואישה?

תשובה:

שלום רב,

אני מבין שכוונתך לנגיעה של חיבה, אחרת אין בזה איסור. כלומר, ודאי שיש להקפיד גם על נגיעה באקראי כדי שלא להגיע לנגיעה של חיבה, ראה מה שאמרו חז”ל בברכות (סא,א): “המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה – אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו – לא ינקה מדינה של גיהנם, שנאמר יד ליד לא ינקה רע – לא ינקה מדינה של גיהנום”!, וראה עוד בשו"ת אגרות משה (או”ח ח”א סי’ קיג) “ולהושיט יד לאשה כדרך הנותנים שלום בהפגשם, פשוט שאסור אף לפנויה שהרי הן נדות וכ”ש לאשת איש”.

אולם נגיעה של חיבה ודאי שאסורה מדינא, אלא ששאלתך היא האם זה איסור דאורייתא או דרבנן ומהו האיסור.

איסור נגיעה של חיבה בנדה או בשאר עריות לדעת הרמב"ם הוא דאורייתא – לא תקרבו, כך פסק בפרק כא מאיסורי ביאה הלכה א'. וראה שם בדברי הרב המגיד שלדעת הרמב"ן לא תקרבו זה רק בביאה. ולכן שאר קריבות בעריות זה דרבנן. דעות אלו הובאו גם בש"ך ביו"ד סי' קצה. השאלה היא האם יהודי בגויה או גוי ביהודיה איסור קריבה זה דאורייתא. בשו"ת משפטים ישרים ח"א סי' שצח דן בזה וצידד לומר שמאחר שאיסור ביאה בגוי אינו דאורייתא, ואינו בכרת ובלאו (בפרהסיה קנאים פוגעים בו), כפי שכתב הרמב"ם בפי"ב מאיסורי ביאה, למרות שהוא כותב שם דברים חמורים ביותר, מ"מ אין בזה איסור תורה של לא תקרבו. ולכן גם בשו"ת מחנה חיים == רצה לומר שלפעמים יש להעדיף רופא גוי אם יש צורך בנגיעה (שע"ז כתב הש"ך שיש להיזהר, משום שבגוי אין איסור תורה של לא תקרבו. אבל ברור שאיסור חמור מדרבנן יש, ואפילו על ייחוד עם גויה אסרו הלל ושמאי כש"כ נגיעה של חיבה ודאי אסור. (הסיבה שבית דינו של דוד שגזרו על ייחוד עם הפנויה לא גזרו גם על גויה, כתב הבית שמואל (סי' כב סק"ב) בשם הפרישה, שבזמנם לא היה שכיח כלל ייחוד עם הגויים).