לתרומות לחץ כאן

קידוש לבנה: מבט הלכתי

 

המצווה הראשונה שקיבל עם ישראל בצאתו ממצרים היא מצוות קידוש החודש: "החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם בחדשי השנה" (שמות יב, ב). כיום, בית דין אינו מקדש את החודשים, והלוח העברי מבוסס על חישוב מתמטי ואסטרונומי. בתור זכר לקידוש החודש, אנו מזכירים ב"שבת מברכים" את החודש הממשמש ובא. עם זאת אנו ממשיכים מידי חודש לקיים מצוות "קידוש לבנה" – לברך על הופעת הלבנה מחדש.

מלבד השם "קידוש לבנה", אין קשר מהותי בין ברכת הלבנה שלנו וקידוש החודש של בית הדין. ברכת הלבנה עניינה ההכרה בהשגחת ה' עלינו, בביטוי של השגחה זו בגופים השמימיים המנהיגים את סדרי הזמן, ובתקווה הנצחית שלנו לגאולה עתידה, חידוש העם כמו חידוש הלבנה.

הגמרא מלמדת (סנהדרין מב, א) שברכת הלבנה כמוה כ"קבלת פני השכינה", ושלכן עלינו לומר את ברכת הלבנה מעומד – כפי שנפסק ברמ"א (אורח חיים תכו, א), וכפי שאנו מציינים בסדר קידוש לבנה. בביאור הלכה (תכו, ב) מבאר שמתוך התפקוד התמידי של הלבנה אנו למדים על שליטת הקב"ה על הטבע, ואילו בערוך השולחן (תכו, ב) מוסיף שעם ישראל נמשל ללבנה: כשם שאין ללבנה אור משלה, כך עם ישראל מתקיים רק על-ידי הקב"ה ותורתו, ומתחדש כמו הלבנה (גם זה מוזכר בסדר קידוש לבנה).

ניתן להוסיף שכמו שתפקיד הלבנה הוא להביא את אור החמה לתוך חשכת הלילה, כך תפקידו של עם ישראל הוא להביא את אורו של הקב"ה לתוך עולם חשוך – עולם הזה שדומה ללילה (בבא מציעא פג, ב). כך הם דברי הכתוב בישעיהו (מג, כא): "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".

במאמר הנוכחי נעיין ונדון בהיבטים בסיסיים של מצוות קידוש לבנה. האם מדובר בברכה המחויבת, או שמא בברכת השבח שאין בה חיוב, כמו רוב ברכות השבח? מתי והיכן יש לברך את ברכת הלבנה? האם יש להביט בלבנה בשעת הברכה? והאם נשים בכלל המצווה?

בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

חיוב ברכה?

בירושלמי (ברכת סה, א) מוזכרת ברכת הלבנה בכלל שאר ברכת הראייה של סוף מסכת ברכות: הרואה את הים, הרואה הרים וגבעות, וכדומה. מכאן משמע שלא מדובר בחיוב, אלא בברכה שמברכים כאשר רואים תופעות טבע מרשימות. בה במידה שאין חובה לצאת לטיול כדי לראות את תופעות הטבע ולברך עליהן, כך לא תהיה חובה לצאת ולראות את הלבנה כדי לברך עליה.

אולם, בשו"ת נודע ביהודה (קמא, אורח חיים מא) מבואר שהבין כי ברכת הלבנה היא חובה ולא ברכת השבח בלבד, שכן הוא פוסק שיש להספיק אמירת קריאת שמע כדי לומר קידוש לבנה. ברור שהלכה זו לא נאמרה בשאר ברכות השבח, ומבואר אפוא שיש לברכת הלבנה מעמד מיוחד של חיוב ומצווה.

הבנה דומה עולה מדברי שו"ת מהרש"ל (סימן עז), שפוסק שגם אדם עיוור מברך את ברכת הלבנה. כן פסק גם במגן אברהם (סימן תכו, ס"ק א), ואילו בביאור הלכה כתב שכיון הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, עדיף שיצא ידי חובתו על-ידי ברכת אחרים (כשהדבר אפשרי). מכאן משמע שהברכה אינה תלויה בראייה, כמו שאר ברכות הראייה, אלא שיש מצווה עצמאית של ברכת הלבנה.

בנוסף לכך, ובניגוד לשאר ברכות הראייה, בנוגע לקידוש לבנה אין צורך לברך את הברכה בראייה הראשונה של חידוש הלבנה, אלא ראשי אדם לברך גם בהמשך החודש. כן נפסק (שולחן ערוך, אורח חיים תכו) שיש להמתין עד למוצאי שבת כדי לברכת את ברכת הלבנה, כשאר הוא מבושם בבגדי שבת. מכאן שמדובר בברכה על חידוש הלבנה ולא בברכת הראייה – גם אם ראייה הלבנה היא תנאי לברך את הברכה.

ראיה נוספת שמדובר במצווה וחיוב ולא בברכת הראייה עולה מדברי הגר"א (תכו, ב), שכותב שיש לקיים את ברכת הלבנה מוקדם ככל שאפשר, משום ביאור הגר"א, שכן "שהויי מצוה לא משהינן". כן, מהדיון בנשים בברכת הלבנה משמע שמדובר במצווה, ולא בברכה בעלמא (עי' להלן בזה).

מחלוקת מעניינת וקשורה להלכה זו דנה ביחס בין מקרא מגילה לבין קידוש לבנה. דעת הנודע ביהודה (שם) היא שיש לומר קידוש לבנה קודם לקריאת המגילה, שכן תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם. הרב שלמה קלוגר (שו"ת שנות חיים, סימן קלא) חלק עליו בכך, וסבר שכיון שצריך לצאת מתוך בית הכנסת כדי לומר קידוש לבנה, הרי שנחשב הדבר ל"מעבירים על המצוות", ויש לקרוא את המגילה קודם לקידוש הלבנה.

מתי יש לברך קידוש לבנה

לא מבואר בגמרא מתי יש לברך את ברכת הלבנה. הרמ"א (תכו, א) מציין שאין לברך את ברכת הלבנה אלא בלילה, "בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה".

כאשר הלבנה מכוסה בעננים, העיקרון המנחה הוא שאם ניתן ליהנות מאור הלבנה, יש לברך את הברכה (שו"ת רדב"ז ח"א, סימן שמא; הובאו דבריו במשנה ברורה תכו, ג). כלומר, כאשר מדובר בכיסוי דק, יש לברך. יש פוסקים שהחמירו בכך, וסברו שגם כאשר יש כיסוי קל בלבד אין לברך את ברכת הלבנה (עי' חיד"א, מורה באצבע קפד). אולם, המנהג כסברה ראשונה בזה, וכן הדבר גם למסכים נוספים המסתירים את אור הלבנה.

אם הלבנה נעלמה על-ידי כיסוי ענן באמצע הברכה, יש לסיים את הברכה, ואין להפסיק באמצע. אולם, כאשר ניתן לראות קודם תחילת הברכה שהלבנה עומדת תיכף להתכסות בכיסוי ענן, אין להתחיל את הברכה (משנה ברורה תכו, ג; עי' בעניין זה עוד בביאור הלכה, שם).

בנוגע ליום הראוי לקדש את הלבנה, כתב השולחן ערוך (תכו, ד) שהזמן מתחיל שבעה ימים אחרי המולד – אחר הזמן האסטרונומי שבו ניתן להבחין בלבנה החדשה. בהלכה זו מציין השולחן ערוך לספר שערי אורה, שכתב כן על-פי קבלה. הב"ח חולק על כך, ופוסק (על-פי רבנו יונה, ברכות כא, א) שניתן לברך כבר שלשה ימים אחר המולד. כן פסקו כמה פוסקים מפוסקי אשכנז (ט"ז תכו, ג; מגן אברהם תכו, יג; ערוך השולחן תכו, יג; משנה ברורה תכו, כ).

בשולחן ערוך מוסיף שיש לכתחילה לברך את הלבנה במוצאי שבת, כפי שנאמר במסכת סופרים (יט, י; כך הוא בכמה גרסאות). רבנו יונה (שם) חולק בכך וסבור שניתן לברך בכל עת לאחר שלשה ימים, והגר"א (כאמור, וכן במעשה רב) כתב שראוי לברך בהקדם, ואין להשהות את קיום המצווה.

במשנה ברורה (תכו, כ) פוסק שראוי להמתין עד למוצאי שבת, כפסק השולחן ערוך, אך מוסיף שמי שמברך קודם לכן יש לו על מה לסמוך. עוד כתב שבחודשי החורף ראוי לברך מוקדם, מחשש לכיסוי הלבנה בעננים. הוראה זו מרחיבה את דברי הרמ"א (תכו, ב) שכתב שאם מוצאי שבת נופל ביום האחד-עשר מהמולד, אין להמתין עד למוצאי שבת, מחשש שארבעת הימים שאחריו יהיו מעוננים.

באשר לזמן האחרון לקידוש לבנה, ההלכה הבסיסית (כפי שנפסקה בשולחן ערוך תכו, ג) היא שניתן לברך עד לליל ט"ו של החודש, ועד בכלל. אולם, הרמ"א מציין חישוב מורכב יותר של הזמן האחרון של קידוש לבנה, ויש פוסקים הסוברים שניתן לברך גם בלילה ט"ז של החודש. בביאור הלכה פסק שמי שמרך בליל ט"ז יברך בלי להזכיר שם ומלכות. לא נאריך כאן בחישובים הנוספים של זמנים אלו.

הבטה בלבנה

השולחן ערוך (תכו, ב) פוסק שיש להביט בלבנה טרם אמירת הברכה. על-פי קבלה, המגן אברהם (תכו, ח) פוסק בשם השל"ה שאין להביט בלבנה אלא פעם אחת, ולאחר מכן אין להביט בה כלל (יש שחושש שהבטה נמשכת בלבנה תוכל להתפרש כפולחן ללבנה ח"ו, על דרך מה שכתב בביאור הלכה שלכן אומרים "עלינו לשבח" אחר קידוש לבנה).

אולם, בספר שיורי כנסת הגדולה (תכו, ה) כתב שהמנהג הוא להביט בלבנה לאורך סדר קידוש לבנה. דעה שלישית (הובאה בשם ספר חרדים) היא שמותר להביט בלבנה עד סוף הברכה בלבד, ולא בשאר סדר קידוש לבנה.

המשנה ברורה (תכו, יג) מציין את שלשת הדעות, ואינו מכריע ביניהן .בערוך השולחן (תכו, ה) כתב שהמנהג הוא כדעת השל"ה, באופן שיש להביט בלבנה טרם הברכה ושוב לא להסתכל עליה. כן כתבו גם פוסקים אחרים (בן איש חי, ויקרא ה, כג; כף החיים תכו, לד; מקור חיים תכו, ב; ואחרים).

נשים בקידוש לבנה

במגן אברהם (תכו, א) כתב בראשונה שנשים פטורות מקידוש לבנה כיון שמדובר במצוות עשה שהזמן גרמא. לצד הפטור, מותר אפוא לנשים לקיים את המצווה ולברך את ברכת הלבנה, על דרך שאר מצוות שנשים פטורות מהן (לפי מנהג אשכנז). למרות זאת, הוא ממשיך לכתוב בשם השל"ה שאין לנשים לומר ברכת הלבנה כלל, "מפני שהם גרמו פגם הלבנה".

המגן אברהם מתקשה בכך, שהרי בגמרא (סנהדרין מב, א) מוזכרת אמירת קידוש לבנה על-ידי נשים (בדיון על איזה נוסח יש לומר בקידוש לבנה), ומשמע כמובן שנשים אכן אומרות קידוש לבנה. המגן אברהם מיישב שייתכן שאין כוונת הגמרא לנשים עצמן, אלא למי שאינו בקי בהלכה: "לישנא בעלמא נקט".

הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה, חושן משפט ח"ב, סימן מז, אות ב) כתב שהברכה המלאה של קידוש לבנה היא מצווה שהזמן גרמא, ולכן נשים פטורות ממנה. ביחס לגמרא הנ"ל, הוא כותב שמלבד עיקר המצווה של קידוש לבנה, יש גם ברכה קצרה שמברכים על חידוש הלבנה, על דרך שאר ברכות הראייה. לעניין ברכה זו אין הבדל בין גברים לבין נשים.

מנגד, הרב שלמה קלוגר (הגהות לשולחן ערוך, סימן תכו) כותב שקידוש לבנה כלל אינה מצווה שהזמן גרמא, כי הגבלת הזמן נובעת מהתופעה הפיזית שעליה אנו מברכים, ולא מקביעות של זמן עבור קיום המצווה.

 

ויה"ר שנזכה לראות את קיום התפילה של קידוש לבנה: "שהם עתידים להתחדש כמותה, ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו".

 

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *