פסק הרב עובדיה בענין בשר חלק

רבני בית ההוראה
ג' שבט ה'תשע"ט

שאלה:

שלום,
אשמח אם תוכלו להבהיר לי את פסקו של הרב עובדיה בעניין בשר חלק, (חשוב להבהיר שאיני שואל כאן אם למעשה כדאי לקנות בשר לא מהודר או לא רק בשביל להבין את ההלכה)-
מצד אחד הרב עובדיה פוסק שיש חובה (לפחות לספרדים) להקפיד לקנות רק “חלק”, אך מצד שני הוא כותב שאדם שהוזמן לסעודה שמקפידים על כשרות ולא ידוע אם הבשר חלק אינו צריך ל לברר מצד “ספק ספיקא”- ספק הלכה כמכשירים וספק לא הייתה סירכא.
לא הצלחתי להבין מדוע הוא אוסר לקנות בשר שאינו חלק, הרי גם בזה יש בדיוק את אותו ספק ספיקא?

תשובה:

התשובה פשוטה מאוד. כאשר את הקונה בשר לא חלק הוא בטוח עם סירכות. דרך האריזה של הבשר הוא כך: מתוך מאה בהמות בממוצע יוצא 30 טרפות שזורקים, 30 עם סירכות שמעבירים לכשרות רבנות רגילה שאינו חלק, וה30 שנשאר חלק יכתב עליהם בפירוש חלק, וכך גם יוכלו למכור יותר יקר, בהתאם לרמת הכשרות. לכן אם זה לא חלק זה בטוח לא חלק ואין ספק בדבר.

בכל מקרה אני ממליץ לא לאכול בשום אופן אצל אדם שיכול להיות שקונה בשר בכשרות רבנות פשוטה.

מי שאינו מוחזק אצלך כמקפיד על כשרות מהודרת, אלף בעיות עלולות להיות לו באוכל.

2 תגובות

  • מאת י:

    זה בסדר, אני לא הולך לאכול בשר כזה, אני שואל בשביל הבירור העקרוני.
    אם כן, הספק ספיקא של הרב עובדיה הוא בגלל שאותו אדם אולי קנה “חלק”, אך האם אין זה ספק חסרון ידיעה?
    ובכל אופן, לפי זה, האם ניתן להסיק שלפי הרב עובדיה בכל מקרה דומה, דהיינו שיש אוכל שהוא ודאי כשר (ומסתמא הוא כשר לפחות לדעות מסויימות) וספק מהודר ניתן להקל לא לברר?

    (לגבי מה שנכתב בסוף, האם זה איסור? ברור שיכולות להיות הרבה בעיות, השאלה היא עד כמה חייבים לחשוש לפי גדרי ההלכה, יש הרבה הלכות שנפסקות ע”פ כללים של רוב, חזקה, ספק דרבנן, ספק ספיקא וכו’. תמיד אפשר להחמיר השאלה היא האם ההלכה מחייבת זאת)
    בתודה רבה

  • מאת רבני בית ההוראה:

    באופן כללי יש קושי בסגנון הפסיקה שאנחנו דנים בו, וכבר חלקעל כך בחריפות הגרב”צ אבא שאול בהקדמה לאור לציון חלק ב כידוע. כאשר דבר מסויים מוחזק אצלך לפי מנהגך לאיסור, כמו בשר שאינו חלק לספרדים, אז כבר אין כאן ספק, את זה אני לא אוכל לפי מנהגי! ממילא לבוא ולצרף ספקות ולהתיר זה לכאורה חסר טעם. למעשה כמעט כל נושא בתורה נוכל להתיר בצורה זו, כי בכל שאלה הלכתית שתתעורר תמיד היא תהיה נוגעת גם לעצם הנושא היסודי באותו ענין שבו גם תמיד יש מחלוקות… ובאופן זה שום נושא לא צריך לדון לעומקו מספיק שנצרף את סך הנדונים העשויים להיות קשורים וניצור תילי תילים של ספקות. הפוסקים לא התייחסו לשאלות הלכתיות באופן כזה, משום שנקטו שכאשר דבר מסויים התקבל אצלנו להלכה בתור דבר ברור, כי אנחנו נוהגים כמו השו”ע או בגלל כל סיבה שהיא, ממילא זה כבר נתון ולא ספק… תאר לך שבכל שאלה בדין דרבנן [ואחוז נכבד מהנדונים הם בדינים דרבנן] נקל כנגד הכרעת השו”ע בגלל שהרמ”א חולק וממילא ספק דרבנן להקל…. אין שום הבדל עקרוני בין הכלל שספק דרבנן להקל לספק ספיקא בדאורייתא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים