הכאת ילד – לצורכי חינוך או לפרוק את עצביו..

שאלה:

שלום,
קראתי את המאמר הנפלא של הרב פפר שליט"א "למה תכה רעך איסור הכאה בהלכה" (תשעו).
רציתי לשאול בהמשך לדינים אלו, האם הורה שמכה את בנו וזו מכה של "עצבים" ולא של חינוך האם הוא עובר על הלאו של פן יוסיף? (ואם הוא גדול אז גם על לפני עור)

תשובה:

שלום רב,

לשון הרמב"ם בפרק ה' מחובל ומזיק הלכה א': "אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו, ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל, בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך נציון, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר: לא יוסיף להכותו. אם הזהירה תורה שלא להוסיף בהכאת החוטא, קל וחומר למכה את הצדיק". כלומר, לצורך חינוך בנו אינו דרך נציון ואינו בכלל האיסור. גם כאשר האב טועה בדרך חינוכו של הילד ומכה אותו למרות דעת כל מומחי החינוך שהיום חוסך שבטו שונא בנו, ההכאה אם בכלל היא מוצא ממש אחרון ואולי בכלל לא. בכל זאת מאחר שהסיבה להכאה הוא חינוכו של הילד ולא דרך נציון אינו בכלל האיסור. לכן, גם כאשר ההכאה היא תולדה של "עצבים" מן הסתם הוא בטוח שכך צריכים לחנך את בנו, ואינו בכלל האיסור. אולם אם זה ממש התפרצות על סירובו של הבן לעשות את רצון אביו וביודעו שאינו לצורך חינוך אלא רק "כדי להראות לו" וכד', יתכן שהמצב כבר מגיע לידי גבול גדרי האיסור. קשה לקבוע בזה מסמרות משום שבדרך כלל גם כאשר ההכאה היא תולדה של התפרצות בלתי מחושבת, עדיין האב טועה וסבור שכך צריכים לחנך את הבן, לכן אינו בכלל האיסור.

ועל דרך זה כתב בקובץ הערות סי' ע' בכך הדין בכל האיסורים שבין אדם לחברו – דרך קלקול והשחתה ראה שם במאמר שהביא את הקטע הזה.

היה אפשר להוסיף נקודה נוספת. באונס מבואר בחזון איש (חו"מ סי' יט סק"ה') שאינו בגדר האיסור של הכאה וצער משום שעושה זאת רק להנאתו ולא לשם הכאה וצער. וכוונתו שאין זה דרך נציון ולכן אינו בכלל האיסור. וא"כ היה מקום לומר שגם אדם העושה זאת כדי לפרוק את יצריו המתלהמים, המטרה היא הרגעת יצרו הסוער ותו לא. אולם מסברא ברור שההשוואה הזו איה נכונה, משום שבדיוק להיפך, יצרו דוחף אותו דווקא כעת להרע שני ולכן זה בדיוק גדר האיסור.