שאלה:
האם אפשר לפרט מה הופך מאפים מלוחים לא ממולאים מבלילה עבה (מציות, קרקרים, בייגלך) לכאלו שברכתם מזונות? והאם זה בכל מקרה, כלומר, האם ייתכן מצב שברכתם תהיה המוציא באכילה מרובה או אפילו מועטת?
תשובה:
שלום וברכה
כל מאכל שמחמת התיבול שלו הוא מיועד לשמש אכילת עראי ולא קבע כלחם, וזה לא משנה אם התיבול שלו מתוק כמו בעודה או מלוח כמו בבייגלך, הוא נחשב פת הבאה בכיסנין וברכתו מזונות. כמו כן, מאפים דקים מאוד וקשים שנכססים ולא נאכלים כמו לחם, הם פת הבאה בכיסנין, כמו מציות דקות וכו', שגם לולי התיבול והשמן וכו', הם פת הבאה בכיסנים שהברכה מזונות. ואגב הספרדים נוהגים מחמת כן לברך מזונות כל השנה על מצות למעט פסח שאז זה הלחם העיקרי. בני אשכנז לא נהגו כך, כי המצות מעצם מהותן משמשות לאכילת קבע.
למעשה יש שלוש הגדרות לפת הבאה בכיסנין: מאכל ממולא, מאכל מתובל מאוד או שנילוש במי פירות ולא במים, ומאכל דק ונכסס.
כמובן שמי שאוכל בכמות של קביעות סעודה, שבזה יש כמה שיטות ראה כאן, נוטל ידים ומברך המוציא וברכת המזון.
מקורות:
ראה שו"ע ומשנה ברורה בסי' קסח סעי' ו-ז.
