העברת הזמנת עבודה לחברה אחרת וליקויים באספקת שירות

רבני בית ההוראה
כ"ה טבת ה'תשע"ט

 

לאחר שקיבלו הצדדים את סמכות ביה”ד בקנין וחתמו על שטר בוררות כדין, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, החליט ביה”ד כדלהלן:

רקע

  • במשך בין הזמנים תשע”א, הזמין הנתבע טיול אופניים אצל א’ טיול עבור הבחורים מהקעמפ שהוא מנהל. לטענת הנתבע, הוא ביקש טיול שייארך כשלש שעות עבור 70-80 בחורים שיתקיים בשעות אחר הצהרים. בחמש שנים האחרונות הזמין הנתבע טיולי אופנים אצל א’ בעלות של 53 ₪ לכל זוג אופניים לטיול באורך דומה. א’ היה מספק מדריכים, ליווי, ביטוח רפואי, חובש, הובלת האופנים למקום הטיול ורכב שנוסע עם הקבוצה לאסיפת נפגעים. א’ הציע לו טיול מיד קנדי עד לכביש 386, למרות שהנתבע רצה טיול ארוך יותר, ולטענת הנתבע, א’ הבטיח לו שהטיול יהיה כשלש שעות. שני הצדדים הסכימו שביה”ד רשאי לדבר עם א’ שלא בנוכחותם. א’ לא זוכר אם בסופו של דבר סוכם על שלש שעות רק זוכר שהיו דיבורים כאלו והוא התנגד. מתוך דברי הצדדים בביה”ד ומתוך השיחה עם א’ עולה הרקע המתואר כאן.
  • א’ החליט יום לפני הטיול שאינו רוצה לקחת את העבודה הזאת ופנה אל התובע, ספק חיצוני שמוכר לו כבעל יכולת בתחום זה, והסביר לו את המצב והציע לו לעמוד במקומו ולקבל הקליינט הזה. התובע נענה בחיוב להצעה.
  • בביה”ד הסביר התובע שקבל טלפון מא’ יום לפני הטיול בבקשה לטפל בהזמנה של הנתבע ולקחת את זה על עצמו משום שא’ היה עמוס בעבודה ואינו יכול לעמוד בזה. התובע הסכים לקחת את העבודה למרות שהיה לו טיול מאורגן לעשרים איש לאותו יום בשעות הבוקר. א’ לא דרש ולא קיבל שום תמורה כספית עבור ההפניה (כך עולה מדברי התובע וא’).
  • הנתבע הגיע ליד קנדי עם שבעים בחורים בשעה שקבע עם א’ וראה שא’ לא נמצא שם. בשנים עברו המדריך מטעם א’ עמד שם מוכן עם אופניים מוכנים וחילק אותם תוך 20 דקות והקבוצה היתה מתחילה את הטיול. (א’ הסביר לביה”ד שלהיות בזמן ומאורגן הוא חלק חשוב מהעבודה שלו, ולכן הוא מקפיד ע”ז). הנתבע התקשר לא’, וא’ מסר לנתבע את מספר טלפון של המדריך כדי שיתקשר אליו, ולא גילה לו שהתובע אינו עובד שלו. התובע ענה לטלפון של הנתבע ואמר שיגיע תוך 40 דקות. בסוף הארבעים דקות אמר שיהיה עוד 20 דקות, ולבסוף איחר בשעה וחמישים דקות, ועד שהוריד האופניים מהמשאית וחילק אותם לבחורים שחיכו כבר כשעתיים, עברו יותר משעתיים מזמן שקבע הנתבע עם א’.
  • באיזשהו שלב, לאחר שהגיע התובע עם האופניים ולפני שהתחילו הטיול, נודע לנתבע שהתובע אינו עובד עבור של א’, והוא לא מדריך שלו, אלא הוא עצמאי שקיבל את העבודה מא’.
  • הנתבע לא קבע מחיר השנה עם א’, וגם לא קבע מחיר עם התובע.
  • חלק מהבחורים התלוננו על טיב האופניים שקבלו, ואמרו שהאופניים אינם מתאימים לטיול הזה. לדוגמא, היו תלונות שלחלק מהאופניים אין מעצורים, אין הגלגלים חדשים ולא תופסים טוב את הכביש, אין מספיק קסדות או שא”א לכוין את הקסדה על הראש, וחלק מהבחורים סרבו לקבל זוג אופניים. הנתבע לקח קבוצה של 9 בחורים לפעילות אחרת ונשארו לטענת הנתבע 61 בחורים שרצו ללכת בטיול, והם התחילו את המסלול באיחור של כשעתיים וחצי.
  • התובע טוען שיש הפרשים באיכות האופניים, ויש שקבלו יותר טוב ויש שקבלו פחות טוב, אבל כולם היו ראויים לעבור את המסלול המוצע ולא היו בהם פגמים שהופך אותם לאינם מתאימים למסלול. התובע הסביר שלא היתה הבטחה שיהיו אופניים חדשים, ועיקר השרות שהוא מספק הוא טיול מודרך בהרים, והאופניים הם סה”כ כלי עזר. התובע מצטער על האיחור ומודה שידע מראש שיהיה איחור של כשעה, אבל לא ידע עד כמה יאחר.
  • התובע טוען שהסביר לנתבע שהמסלול הזה מסוכן ולא כדאי לעשותו, אמנם הנתבע הוא זה שבחר את המסלול, והיה נחוש בדעתו לעשות את זה. התובע הסביר לקבוצה כמה מסוכן הירידה וכמה צריכים ליזהר, ואף שהנתבע מודה שלא עזב עד שהבחורים התחילו המסלול, מ”מ אינו זוכר שֶהנתבע נתן את ההדרכה הזאת.
  • כעשרה מהבחורים נפלו בדרך ואחד שבר את ידו, וכחמישים בחורים סיימו את המסלול עדיין רכובים על האופניים, וכעשרה סיימו אותו בג’יפּ, לאחר שנפלו. התובע שמע מא’ עוד לפני שיצאו לטיול שהנתבע יבקש להוציא ממנו טיול ארוך יותר, וא’ אמר במפורש שהוא רק הסכים לספק טיול במסלול עד כביש 386 ולא יותר. בכ”ז, כשהגיעה הקבוצה לסוף המסלול, הציע התובע להמשיך עם הקבוצה עוד יותר, ונשאר מספיק זמן ביום בכדי לעשות את זה, למרות האיחור. אבל המדריך של הקבוצה בקש להפסיק שם.

התביעות

  • התובע תובע 53 ₪ עבור 80 זוגות אופנים שהם הביאו והיו מוכנים לספק עבור הקבוצה. התובעים טוענים שסיפקו את השרות שהוזמן והיו מוכנים לספק שרות עבור ההזמנה של 80 איש. התובעים מתנצלים על האיחור והיו מוכנים להתפשר עם הנתבע עקב האיחור, אמנם מאחר שהנתבע הציע רק 800 ₪ בתור פשרה, ואי”ז מקובל עליהם, הם תובעים את מלא הסכום, מאחר וכאמור סיפקו שרות שלימה למרות שהיה באיחור.
  • לעומתם, טוען הנתבע שמגיע לו פיצוי עבור האיחור של שעתיים וחצי. הובטח לו טיול של שלש שעות ולא קבלו את זה, וגם שבעצם אינו חייב לשלם כלום עבור השירות, שהרי בסופו של דבר לא נהנה כלל עקב האיחור וזה שהציוד היה פגום. הרי עשרה בחורים לא היו מוכנים לקבל אופניים בגלל שהיו לקויים, ומסתבר שגם שאר האופניים היו פגומים, שהרי נפלו עוד עשרה בחורים במשך הטיול, שזה אחוז גבוה. בעבר נפלו עד ארבעה, ולא יותר. לסיכום, כל הפעילות לא היה שוה לקעמפ, ולכן לטענת הנתבע הוא פטור לגמרי.
  • בנוסף, תובע הנתבע על כך שהיה צריך לקחת הבחורים שלא היו מוכנים לצאת לפעילות אחרת, ומוטל על התובעים לשלם עבור פעילות זו שהרי הוא אחראי לספק לקעמפ יום כיף, ואחריות זו ממילא נפלה על התובע.
  • עוד טוען הנתבע שהבחור ששבר את ידו עזב לפני תום הקעמפּ וכך נגרם הפסד לקעמפּ בסך של כ-150 ₪.
  • עוד טען שמאחר ויש לחברת התובעת ביטוח רפואי, לאחר הצגת כל הקבלות הרפואיות, מוטל על התובע לטפל בתביעת השבר ולהביא לכך שהבחור הנפגע יקבל בחזרה את כל הוצאותיו.
  • התובע מגיב שטיב כל האופניים היה בסדר, וזה שנפלו הבחורים היה עקב קושי המסלול ועוד נסיבות שאינם קשורות לטיב האופניים, ומצוי מאוד שנופלים הרוכבים במשך טיול אופניים. באשר לתביעת חברת הביטוח, טוען התובע שאכן יש לו ביטוח והוא מוכן למסור את המספר של חברת הביטוח לבחור, בכדי לאפשר לבחור לתבוע את הביטוח, ואם יוכיח שאכן התובע אשם באירוע, תשלם חברת הביטוח. לדבריו, מאחר שיצהיר בפני הביטוח שלדעתו אין הוא אשם, הדבר יגיע להכרעה בביהמ”ש. הנתבע סבור שהביטוח ישלם בכל מקרה, ומוטל על התובעים לטפל בזה.

הכרעה

  • ביה”ד מכריע שהעסקה עם חברתו של א’ התבטלה. הנתבע ידע לפני שיצאו הבחורים לטיול שחברתו של א’ לא הגיעה בכלל, ושהתובע אינו נציג שלה אלא ממלא מקומה. גם אילו היה מגיעה חברתו של א’ באיחור של כשעתיים, הנתבע היה רשאי לבטל את העסקה איתה בטענה שאינו מעוניין בשירות כזה. מה שהנתבע נכנס לעיסקה עם התובע מתוך לחץ המצב שיש לו כששים בחורים שרוצים טיול אופניים ויש לתובע במקום אופניים להשכרה עם מדריכים, דינו כעיסקה חדשה ומחייבת עם חברה אחרת.
  • ביה”ד מכריע שהמחיר לעיסקה החדשה עם התובע 53 ₪ עבור כל זוג אופניים שסיפקה החברה. (זה הסכום שתובע התובע, זה הסכום ששילם הנתבע בשנה הקודמת, ועל בסיס זה נכנס לעיסקה עם א’, ועל סמך זה קיבל התובע את העבודה, וזה גם מחיר הנמוך בשוק באזור).
  • למרות האיחור הגדול שהיה בטיול, א”א לחייב את התובע להוזיל במחיר עקב כך מאחר ונכנס הנתבע לעיסקה איתו לאחר האיחור והיה ביכולתו לבטל העיסקה או לנהל מו”מ ולקבוע מחיר חדש. אין לפטור הנתבע מלשלם על קבלת השירות שהזמין (אם יתברר שהיה שירות מתאים), אף אם התברר שלא נהנו הבחורים מהטיול והטיול לא תרם לקידום הקעמפּ.
  • התובע טוען טענת ברי שכל הציוד שסיפק היה תקין וראוי לשימוש המיועד. הנתבע לא טען שיודע בוודאות שמהששים זוגות אופניים חלק מהם פגומים. בביה”ד הנתבע הביא לראיה שהיו בהם פגמים מאחר שהיו כ”כ הרבה נפילות כאמור לעיל. לדעת ביה”ד אי”ז ראיה מספקת. נפילות הוא דבר מזדמן שתלוי בהרבה גורמים, וא”א להסיק בוודאות שהדבר נגרם מחמת ליקויים באופניים. (יתכן והנפילות קשורות לאיחור הגדול של התובע ומצב רוחם של הרוכבים. אוירה על עצבנות, כעס, עייפות, חוסר חשק ושמחה לטיול יכולה להשפיע על הערנות והסיכונים שהרוכבים לוקחים.) אמנם אם יביא הנתבע עדים על כך שהאופניים שקבלו היו פגומים, ביה”ד ישקול את הענין מחדש.
  • טענת הנתבע שסוכם על טיול של כשלש שעות ולא קבלו את אשר בקשו, ולכן יש על התובע להוזיל במחיר, יש בה ממש. אף שברור שסוכם על טיול מיד קנדי לכביש 386 ולא יותר, וקשה להאריך מסלול שבדרך כלל לוקח שעה וחצי לשלש שעות, מ”מ אם נכון הדברים שטוען הנתבע, הרי התובע לא סיפק את מה שהיה דרוש לספק. והנה לא היתה הכחשה ברורה מאף אחד לטענת הנתבע. אמנם משיחה עם א’ לא אושר דברי הנתבע, והעלה ספק גדול אם אכן סוכם כך, ויתכן ואף אם היו דיבורים על שלש שעות הם התייחסו למסלול ארוך יותר, ויתכן שאף אם כך סיכם הנתבע עם א’ היה מוטל על הנתבע להזכיר את הדרישה הזאת עם התובע בזמן שקבע איתו הסכם חדש ולא לסמוך על מה שדיבר עם א’. ואף שהתובע הציע לאפשר לקבוצה הארכת טיול בעוד היום גדול, ומדריך הבחורים הוא זה שסירב, ולכן לכאורה יש לבטל את טענת הנתבע, מ”מ מסתבר שעקב האיחור הגדול שהיה, התובע עצמו הוא זה שגרם למדריך או לבחורים שלא יהיו מוכנים נפשית ופיזית לטיול של שלש שעות. ולכן מאחר והתובע הוא המוציא מחבירו, והנתבע טוען ודאי שדובר על טיול של שלש שעות, ביה”ד מנכה סכום של 480 ₪ מהחוב של הנתבע. אם התובע יוכל להוכיח או להכחיש טענת הנתבע בדבר הזה, ביה”ד ישקול הדבר שוב.
  • לכן, ביה”ד קובע שהנתבע חייב לשלם 53 ₪ עבור 60 אופניים (3180 ₪), ומזה יש לנכות 480 ₪ עבור טענת הנתבע שסוכם על טיול של שלש שעות כאמור לעיל, סה”כ 2700 ₪. למרות שהתובע חשב שהיו 68 רוכבים, הוא קיבל דברי הנתבע שהיו 61. הנתבע גם אמר שהיה אחד שהביא את אופניים שלו, והתובע לא הכחיש את זה, נמצא שיש לחייב עבור 60 אופניים.
  • אין התובע חייב לשלם עבור הפעילות האחרת. הרי התבטל המקח הראשון ואין הוא אחראי כספית לספק להם פעילות חילופית. בנוסף, התובע לא הזיק לנתבע, ומעשיו של התובע לא הכריחו את הנתבע להוציא עוד כספים, ואילו קרה כל האירוע עם חברתו של א’ אף הם לא היו חייבים על הפעילות .
  • אין התובע חייב על נזקי ורפואת הנופלים מאחר שהוא לא הזיק להם.
  • אין התובע חייב לשלם עבור הפסד ריווח לקעמפּ מזה שהבחור ששבר את ידו ולכן עזב את הקעמפּ מוקדם, ההפסד הזה אינו תוצאה ישירה ממעשיו של התובע ומעורבים בו גורמים אחרים.
  • אם הבחור ששבר את ידו רוצה לפנות לביטוח של החברה של התובע, על התובע למסור לו את הפרטים של הפוליסה (מספר הפוליסה, התנאים של הפוליסה ודרך לפנות אליהם). עם זאת, לא מוטל על התובעים לטפל בתביעה מול חברת הביטוח.
  • בסיכום, ביה”ד פוסק שהנתבע חייב לשלם לתובע סך של 2700 ₪.

 

 

ברוך רובנוביץ, אב”ד                   יוסף גרינוולד                    אלחנן רזניק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *