שאלה:
שלום לכבוד הרב שאלתי בנושא יחוד בן דוד של אשתי היה אצלנו שבועיים בבית לא לרצוני כלל והסברתי לאשתי שאסור להם להיות לבד בבית מדין איסור יחוד של אשה נשואה מן התורה ועוד הסברתי לה על פרשת סוטה שאם הבעל אומר לאשתו על תסתתרי וחס ושלום וכוליי אני לעולם לא אמרתי לה אל תסתתרי איתו רק אמרתי לה שזה לא בסדר שהוא פה וזה לא נכון שאשה נשואה תיהיה עם גבר בבית ושזה לא נתפס לי המציאות הזאת ועוד במקרים מסוימים שאשתי הייתה צריכה לחזור הביתה אמרתי לה מה נעשה עם פלוני שאלתי היא אם בדיבורים כאלה שייך קינוי ביני לבינה?
תשובה:
שלום רב,
ראשית אני מבין שלא היה במקרה זה סתירה, וברור שלא בפני עדים. אבל יש כאן שאלה עקרונית האם דבר כזה הוא קינוי שעליו נאמר בגמרא שיש להיזהר שלא לומר לאשתו אפילוו בינו לבינה שמא הלכה כר' יוסי ב"ר יהודה, וכך נפסק בשו"ע אבה"ע סי' קעח.
ראה שם בפתחי תשובה ס"ק טו שהביא משו"ת בית דוד שהוכיח מהרמב"ם שכל שהקינוי לא נאמר כאילו הוא חושד בה אלא כמזהיר אותה מפני איסור ייחוד וכד', אין זה נחשב לקינוי. וכך כתב גם בשו"ת אבני נזר (סי' רלג אות ג), שו"ת בית יצחק (ח"ב סי' קכב אות ב), ושו"ת בית הלוי (ח"ב סי' מב ס"ק ד). וכן נראה במנחת חינוך (מצוה שסה ס"ק לב), ובחוט המשולש ח"ג סי' ו'. וראה עוד בשו"ת אמרי ישר ח"א סי' קכה שהוסיף, שגם באופן שהזהיר את אשתו שלא תסתר כדי שלא תאסר עליו גם אין זה נחשב לקינוי אם אינו חושד בה. וראה עוד בשו"ת משיב דבר ח"ד סי' יז.
