עיקר וטפל – אין חיוב ברכה על הטפל או שנפטר בברכת העיקר?

שאלה:

שלום וברכה,
ברצוני לשאול מה הדין לגבי אדם שאוכל מאכל חריף ומחמת החריפות הוא רוצה לאכול לחם כדי להעביר את החריפות שבפיו.
כמו כן, המאכל היה חריף מאוד לכן השתמש בהרבה מן הלחם (כמות יותר מכביצה).
האם מברך ברכה ראשונה ואחרונה על הלחם או רק ברכת המזון או שלא זה ולא זה?
אודה לתשובה מקיפה בעניין.
תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה

למעשה הנושא הזה מפורש למעשה בשו"ע בסי' ריב, שכאשר אין כל מטרה אחרת בפת רק הרצון להפיג חריפות, מברכים רק על העיקר ולא על הטפל. דין זה אינו מוגבל בכמות והוא גם לגבי ברכה אחרונה. השאלה תהיה כאשר הדבר החריף מועט בכמותו ואין עליו ברכה אחרונה, מה עושים. ולמעשה יש כאן שאלה עקרונית, האם דבר טפל אינו חייב בברכה, או שהוא נטפל ברכה לעיקר, אבל הוא חייב בברכה כמו כל מאכל אחר.

ולמעשה: לגבי מאכלים שבאים מבית של אדם אחר, כתב השו”ע בסי’ קעז סעי’ ה שכיון שאין דרכו להיות סמוך על חברו, דינו כנמלך ויש לברך אפילו באמצע סעודה. לגבי השאלה בדין עיקר וטפל האריכו כבר גדולי האחרונים, ולדינא נראה מפורש ברמ”א סי’ ריב סעי’ א שהטפל חייב בברכה אלא שהוא נטפל לברכת העיקר. על פי זה כתב שם חידוש, שכאשר אדם צריך לאכול את הטפל לפני העיקר, וכגון שרוצה לשתות וחושש שהשתייה על בטן ריקה תזיק לו ולכן הוא אוכל מעט לחם, עליו לברך על הלחם כיון הוא נאכל קודם השתייה, אף שהוא טפל, אלא שמברך עליו שהכל נהיה בדברו כברת העיקר! בבית יוסף שם חולק על פסק הרמ”א מטעם אחר, וסובר שדבר שנאכל תחילה לעולם אינו נחשב טפל אלא עיקר, אבל לא נראה שחולק ביסוד שקובע שעד כמה שהוא טפל הוא חייב בברכה. ממילא אם אין ברכה אחרונה על העיקר לכאורה יהיה צריך לברך ברכה אחרונה על הטפל.