הרב יגאל גרוס
פתיחה
בפרשתנו מצווה התורה את המלך, לכתוב לו שני ספרי תורה. ספר התורה הראשון הוא מחוייב לכתוב, כמו שכל יהודי חייב לכתוב לו ספר תורה כפי שכותבת התורה בפרשת וילך "כתבו לכם את השירה הזאת". ספר תורה נוסף רק המלך מצווה לכתוב, והוא צריך להתלוות אליו לכל מקום[1].
מדוע המלך צריך ספר תורה נוסף שיהיה עמו בכל מקום? החינוך (מצווה תקג) ביאר, שמכיוון שהמלך מרומם מעם, לא יהיה מי שיעז להוכיח אותו על מעשיו הרעים, במידה ויהיה לו ספר תורה בידו, הדבר יזכיר לו לבדוק את מעשיו, וללכת בחוקי התורה. כפי שראינו לעיל, על כל יהודי יש מצווה לכתוב ספר תורה, וכך כתב הרמב"ם בספר המצוות (מצווה יח) בעקבות הגמרא במנחות:
"והמצוה הי"ח היא שצונו שיהיה לכל איש ממנו ספר תורה לעצמו. ואם כתבו בידו הוא משובח מאד והוא יותר טוב כמו שאמרו (מנחות ל א) כתבו בידו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני, ואם אי אפשר לו לכתבו צריך שיקנהו או ישכור מי שיכתבהו לו."
דברי הרמב"ם נפסקו להלכה בשולחן ערוך (יו"ד רע, א), ואם כך יש לתמוה, מדוע הרבה אנשים לא כותבים היום ספר תורה?! הרי יש בכך מצוות עשה מדאורייתא! בשאלה זו ובמטרת כתיבת ספר תורה, נעסוק השבוע.
חיוב מדאורייתא או מדרבנן
א. לעיל ראינו, שיש מצווה מדאורייתא לכתוב ספר תורה, כל זה היה נכון בזמן משה רבינו, אולם בזמן הזה לא כולם מסכימים שיש בכך מצוות עשה דאורייתא. השאגת אריה (סי' לו) סבר, שכיום כתיבת ספר תורה היא מצווה מדרבנן בלבד. בטעם הדבר הוא נימק, שמכיוון שבזמן הזה אנחנו לא בקיאים בחסרות ויתרות (למשל אפשר לכתוב 'מאוד' וגם 'מאד'), וספר תורה שחסר בו אפילו אות אחת פסול, נמצא שממילא ספרי התורה שלנו פסולים, ואין עניין לכתוב אותם.
אם כן, מדוע בכל זאת לשיטתו יש מצווה מדרבנן לכתוב ספר תורה? הוא ביאר, שאם לא יהיו ספרי תורה, תשכח התורה מישראל, לכן תיקנו חכמים על כל אחד לכתוב ספר תורה[2].
ב. אמנם דבריו קשים, שהרי מדובר בפסיקה משמעותית מאוד, ולא מצינו רמז לכך לא בגמרא ולא בראשונים. למעשה האחרונים דחו את דבריו, וכתבו שגם בזמן הזה כתיבת ספר תורה היא מדאורייתא. כיצד הם מתמודדים עם העובדה שספר תורה שחסר אות אחת פסול? ערוך השולחן (יו"ד רע) כתב, שבעניינים אלו צריכים ללכת אחרי הרוב, ומכיוון שרוב ספרי התורה שלנו כתובים בצורה מסויימת, אנו מתייחסים אליהם ככשרים, ובלשונו:
"יש מן הגדולים שכתב שיכול להיות שעתה פטורים ממצוה זו משום דאנן לא בקיאין בחסירות ויתירות… ורק מדרבנן חייבים [שאג"א סי' ל"ו] ואני תמה מאד על זה, שהרי הרמב"ם וכל הפוסקים הביאו דין זה עתה שהוא דין תורה… אלא וודאי דאחרי רבים להטות (וגם היום יש חובה מדאורייתא לכתוב ספר תורה) וההלכה כן היא."
מטרת הכתיבה
מדוע נצטווינו לכתוב ספר תורה? נראה שאפשר להסביר את טעם הדבר בשני אופנים לפחות:
אפשרות ראשונה: כאשר אדם משקיע בדבר מסויים או מוציא עליו הרבה כסף, הוא נקשר אליו. בשביל שכל אחד מישראל ירגיש שייך וקשור לתורה, הוא צריך לכתוב ספר תורה דבר שכרוך בטרחה רבה והשקעה. כך אפשר לפרש בדעת הסמ"ק (מצווה קנה) וכך משמע מדברי הרמב"ם בהלכות ספר תורה (פרק ז').
אפשרות שניה: הרא"ש (הל' ספר תורה א, א) ביאר אחרת את מטרת כתיבת ספר התורה. הוא פירש, שמטרת כתיבת ספר התורה היא, כדי שכל יהודי יוכל ללמוד בו: "כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה, כדכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם", וכן נראה גם מדעת רש"י (מנחות ל ד"ה כחוטף).
לכאורה לפי שיטה זו, במידה והורים הורישו לבניהם ספר תורה הוא לא יצטרך לכתוב אחד, מכיוון שהוא יכול ללמוד בו. אך למעשה הגמרא אומרת בפירוש (סנהדרין כא ע"ב), שלא יוצאים בכך ידי חובה, וצריך לכתוב. כיצד אפשר ליישב את דברי הרא"ש עם פסיקה זו? אפשר לומר שכדי לא לחלק בין אדם לאדם, חכמים קבעו שכל אחד צריך לכתוב ספר תורה, בלי לחלק בין הדינים.
השלכות למחלוקת הרמב"ם והרא"ש
אפשר להביא לפחות שתי נפקא מינות למחלוקת הרמב"ם והרא"ש:
- 1. ברור שלא לכל אדם יש את הכישורים לכתוב ספר תורה, ולכן אפשר לשלם כסף לסופר סת"ם שיכתוב ספר תורה כפי שפסק הרמ"א (יו"ד רע, א) להלכה. מה דינו של אדם שקנה ספר תורה שלם מהשוק, בלי לסכם עם סופר סת"ם שיכתוב לו? הגמרא במנחות (ל ע"א) דנה בדבר ואומרת, שזה נחשב כאילו הוא חוטף מצווה מן השוק. מה כוונת הגמרא?
א. רש"י (שם, ד"ה כחוטף) ביאר, שמי שקונה ספר תורה בשוק קיים את מצוות כתיבת ספר תורה, אלא שלא מדובר במצווה מובחרת כמו אדם שיכתוב ממש ספר תורה (או ייתן שכר לסופר).
בפשטות דברי רש"י מתאימים רק לדעת הרא"ש, שמטרת הכתיבה היא שלכל אחד יהיה ספר תורה משלו כדי שיוכל לקרוא בו וללמוד, לכן לא משנה אם קנו ספר תורה מהשוק או כתבו אותו עדיין אפשר ללמוד בו, ואכן פסק להלכה הרא"ש (הל' ספר תורה א, א), ובעקבותיו גם הגר"א וערוך השולחן (יו"ד רע).
ב. לעומת זאת לדעת הרמב"ם כפי שראינו, המטרה היא שכל אחד יכתוב ספר תורה ובעקבות כך יתקשר לספר התורה. אדם שקונה ספר תורה מוכן בשוק ללא כל מעורבות בתהליך הכתיבה, לא יכול להתקשר לספר התורה. משום כך הרמב"ם אמור לפסוק, שמי שקונה ספר תורה בשוק לא יצא ידי חובת כתיבת ספר תורה, ואכן כך הוא פסק, גם הרמ"א (יו"ד רע):
"שכר לו סופר לכתוב לו ספר תורה, או שקנאו והוא היה מוטעה והגיהו, הרי זה כאלו כתבו (ב"י בשם נ"י). אבל לקחו כך ולא הגיה בו דבר, הוי כחוטף מצוה מן השוק, ואינו יוצא בזה".
- 2. מה דינו של אדם שכתב ספר תורה, ואז מכר אותו לאדם אחר, או שמסר אותו במתנה לבית כנסת? האם הוא יצא ידי חובה? לכאורה שאלה זו גם תלויה במחלוקת הרמב"ם והרא"ש:
בפתחי תשובה (שם, ס"ק ג) הביא בשם מספר אחרונים, שגם עם אדם מכר את ספר התורה שלו הוא יצא ידי חובת כתיבת ספר תורה, והוא לא צריך לכתוב שוב ספר תורה, וכן כתב גם הקרבן נתנאל, שהוכיח את שיטתו מלשון הרמב"ם בהלכות מלכים.
נראה לומר, שרק לדעת הרמב"ם אדם שמכר ספר תורה לא צריך לכתוב ספר תורה נוסף, משום שהעיקר לדעתו היא הכתיבה, וההתקשרות באמצעותה לתורה. לעומת זאת לדעת הרא"ש, חלק ממצוות כתיבת ספר תורה היא האפשרות ללמוד בספר התורה, ממילא לשיטתו צריך לומר, שמי שמכר או הקדיש את ספר התורה שלו, ייאלץ לכתוב ספר תורה נוסף כדי לצאת ידי חובת כתיבת ספר תורה, כי הוא כבר לא יכול ללמוד בו.
כתיבת ספר תורה בזמן הזה
- 3. נפקא מינה נוספת אפשרית היא, האם גם בזמן הזה יש מצווה לכתוב ספרי תורה:
א. לדעת הרמב"ם בוודאי שגם בזמן הזה יש חובה מדאורייתא לכתוב ספר תורה, כי גם בזמן הזה צריך להתקשר לתורה.
ב. מה דעת הרא"ש בעניין? אם כל מטרת שמטרת כתיבת ספר תורה, היא ללמוד בו, לכאורה בזמן הזה שלא נוהגים ללמוד מתוך ספר התורה, אין טעם לכתוב ספר תורה, ואכן כך פסק להלכה הרא"ש (הל' ספר תורה, אות א) שבזמן הזה אפשר לצאת ידי חובת כתיבת ספר תורה בכך שקונים חומשים, משניות, ספרי גמרא ומפרשים, ובלשונו:
"וזהו בדורות הראשונים שהיו כותבים ספר תורה ולומדים בו. אבל האידנא (= בזמן הזה) שכותבין ספר תורה, ומניחין אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים, מצוות עשה היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתובה חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא ובניו. כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה כדכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. ועל ידי הגמרא והפירושים ידע פירוש המצות והדינים על בוריים, לכן הם הם הספרים שאדם מצווה לכתבם."
א. יש הרבה אחרונים שביארו, שאין כוונת הרא"ש לומר שאין היום בכלל מצווה לכתוב ספר תורה, ומי שקונה גמרא יוצא ידי חובת מצוות כתיבת ספר תורה, אלא שבנוסף לכך שיש חובה לכתוב ספר תורה, יש גם מצווה לקנות גמרות וחומשים (מצווה שלא נהגה בעבר). כך ביארו הבית יוסף (יו"ד סי' רע), הט"ז, הברכי יוסף והגר"א.
ב. אמנם מלשון הרא"ש שכתב 'לכן הם הם הספרים שאדם מצווה לכתבם' לא משמע כדבריהם, וכיום אפשר לצאת ידי חובה מצווה כתיבת ספר תורה בכתיבת או קניית גמרות ומשניות בלבד ולא בכתיבת ספר תורה, וכך אכן ביארו הדרישה, הש"ך (ס"ק ה), וערוך השולחן[3] (ס"ק ח – ט).
נחזור לשאלה שפתחנו בה, האם אפשר ללמד זכות על אנשים שלא כותבים היום ספר תורה. אכן לפי דברי הדרישה והש"ך, במידה ואדם קונה גמרות וחומשים (דבר שרוב האנשים עושים) הוא יוצא ידי חובת כתיבת ספר תורה. כמו כן, אפשר לצרף את דעת השאגת אריה לעיל, שכתיבת ספר תורה בזמן הזה, היא רק חובה מדרבנן, וכן כתב באגרות משה (יו"ד ח"א סי' קסג)[4].
סכום הכסף שצריך להוציא
מקום נוסף להקל, גם לפי מי שסובר שיש מצווה בזמן הזה לכתוב דווקא ספר תורה, עולה מסכום הכסף שצריך להוציא על מצווה.
הגמרא במסכת כתובות (נ ע"א) מביאה 'שבאושא' תיקנו, שאסור לאדם להוציא יותר מחומש מנכסיו לצדקה, הרא"ש (ב"ק, א, ז) נקט, שגם בשאר מצוות עשה (ללא תעשה יש דינים אחרים), כמו קניית לולב ואתרוג אסור להוציא יותר מחומש, וכך פסקו הבית יוסף והרמ"א (או"ח סי' תרנו): "ומי שאין לו אתרוג, או שאר מצוה, אין צריך לבזבז הון רב, וכמו שאמרו: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש".
כמה בכל זאת חייבים להוציא על קיום מצווה? המגן אברהם (או"ח תרנו) פסק על פי דברי רבינו ירוחם, שיש להוציא עד עשירית מנכסיו. כיצד מחשבים סכום זה? הגמרא בבא קמא (ט ע"ב) כותבת, שאין הכוונה שאדם צריך למכור את ביתו, ולהשיג כך את הכסף, אלא שמדובר בכסף פנוי שנמצא 'בעובר ושב'.
כיום ספר תורה עולה בין עשרים לשלושים אלף דולר, לרוב האנשים מדובר ביותר מעשירית מכספם הפנוי, ולכן הם פטורים ממצווה זו לכולי עלמא, וכך כתב האגרות משה (יו"ד ח"א סי' קסג). מי שבכל זאת רוצה להוציא כסף רב ולקנות ספר תורה, כפי שראינו לעיל, אין לו להוציא יותר מחמישית מכספו לשם כך.
ספר תורה בשותפות
האם מספר אנשים שכתבו ספר תורה, יוצאים ידי חובה? בשו"ת בית יהודה (מרבני אלג'יר, יו"ד סי' כג) כתב, שמכך שהרמב"ם כתב שמצווה על כל 'איש ואיש' לכתוב ספר תורה, משמע ששותפים שכתבו ספר תורה, לא יצאו ידי חובה, וכן כתב במנחת חינוך (תריג) מטעם אחר. אמנם יש שכתבו ששותפים כן יוצאים ידי חובת כתיבת ספר תורה, וביניהם הרב ספקטור (מנחת יצחק יו"ד יט).
שבת שלום! סיימת לקרוא? קח לקרוא בשולחן שבת או בבקשה תעביר הלאה כדי שעוד אנשים ייקראו[5]…
[1] נחלקו המפרשים איזה חלק צריך לשאת איתו, יש שנקטו שספר תורה שלם, יש שסברו שרק את ספר דברים, ויש שרק את עשרת הדיברות.
[2] החתם סופר (או"ח סי' נב) נקט, שבגלל שחז"ל לא היו בקיאים בחסרות ויתרות, לכן הם לא תיקנו ברכה על כתיבת ספר תורה. הרב עובדיה (מובא בילקוט יוסף עמ' תקמה) כתב שלא מברכים, משום שרק על מצוות שיש זמן קבוע לעשייתם תיקנו ברכה, ואין זמן מוגדר לכתיבת ספר תורה.
[3] יש לציין שגם הט"ז כתב, שמלשון הרא"ש משמע שאין חובה לכתוב היום ספר תורה, אלא ספרים אחרים, הוא פסק בכל זאת כמו הבית יוסף "דהיאך נבטל מצות עשה של ועתה כתבו לכם".
[4] האם אשה חייבת לכתוב ספר תורה? החינוך (מצווה תריג) פטר אותן ממצווה זו, וכן כתב השאגת אריה (סי' לו), ויש שחייבו אותה.
[5]מצאת טעות? נקודה לא ברורה? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל? מוזמן לפנות: [email protected]
הרב יגאל גרוס
