הרב יגאל גרוס
פתיחה
בפרשת השבוע פונות בנות צלפחד למשה בבקשה לקבל נחלה בארץ ישראל, משום שאביהם מת בלי בנים, ואין מי שימשיך את זכר אביהם, ויירש נחלה בארץ בשבילו. ה' הסכים לבקשתם, ובעקבות כך זכו בנות צלפחד בנחלה.
בעקבות המעשה עם בנות צלפחד, נעסוק בסוגיה הקשורה לענייני נשים, וניפגש עם שתי שאלות מרכזיות: 1. האם נשים חייבות בזימון. 2. האם הן מצטרפות לגברים להשלים לזימון.
מטרת הזימון
עוד לפני שנפתח בשאלה מי מצטרף לזימון, יש לשאול מאיזה טעם מזמנים, ונאמרו לכך לפחות שני הסברים:
א. הריטב"א (ברכות מה ע"א) כתב, שכאשר מברכים מספר אנשים ביחד (פעם, אחד היה מברך וכולם היו שומעים), אז יש יותר כבוד לקב"ה, משום שברוב עם – הדרת מלך. לכן תיקנו ששלושה אנשים שאכלו יחד, יצטרפו יחד לברכה.
ב. המאירי (ברכות מה ע"א) כתב, שמטרת הזימון היא, להתעורר לברכה מתוך כוונה. בדומה לכך כתב ערוך השולחן (קצב, ב), שכל מצווה צריכה הזמנה והכנה. במצוות כמו נטילת לולב, הברכה לפני המצווה היא ההכנה למצווה, לברכת המזון אין ברכה לפניה שנוכל להתכונן אליה, לכן תיקנו את הזימון. (בפשטות לפי שיטתו, גם יחיד אמור להגיד נוסח כלשהו לפני ברכת המזון).
עד מתי חובת הזימון
הגמרא בברכות (מו ע"א) מביאה מחלוקת בשאלה 'עד מתי ברכת הזימון', כלומר עד מתי צריכים המזמנים להקשיב לברכת המזמן או לברך איתו (ולא לאכול או לדבר) (רוב הראשונים, שלא כרש"י). לדעת רב נחמן צריכים להקשיב עד 'ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו' ואילו לדעת רב ששת עד סוף הברכה הראשונה של ברכת המזון, 'ברכת הזן'. להלכה נחלקו הראשונים:
הרי"ף (לד ע"א בדה"ר) והרמב"ם (ברכות ה, ב) פסקו כרב נחמן, שמפסיק עד 'חיינו', וכן פסק השולחן ערוך (או"ח ר, ב). התוספות (ד"ה עד) והרא"ש (ז, יב) פסקו כדעת רב ששת, שמפסיק עד סוף 'ברכת הזן', וכן פסק הרמ"א. וזה לשונם של השו"ע והרמ"א:
"אינו צריך להפסיק אלא עד שיאמר: ברוך שאכלנו משלו וכו', וחוזר וגומר סעודתו בלא ברכה בתחלה. הגה (רמ"א): ויש אומרים, שצריך להפסיק עד שיאמר: הזן את הכל, וכן נוהגין (הרא"ש ותוס' והר"י בשם בה"ג והטור)."
חיוב נשים בזימון
ברור ששלושה גברים שאכלו ביחד חייבים לזמן לכולי עלמא (ולעניין צירוף קטן יש מחלוקת ראשונים), הגמרא במסכת ברכות (מה ע"א – ע"ב) דנה בשאלה, האם שני אנשים שאכלו יחד יכולים לזמן, ומביאה מחלוקת בין רב לרבי יוחנן בשאלה זו.
אחת הראיות שמביאה הגמרא על מנת להוכיח שגם שני גברים מזמנים היא, ששלוש נשים מזמנות למרות שמבחינה הלכתית הן חייבות בזימון כמו שני גברים, מכאן מוכח שגם שני גברים יכולים לזמן. למסקנה הגמרא דוחה את הראיה מנשים בגלל סיבה צדדית, אבל מכל מקום עולה מדברי הגמרא, שנשים שאכלו חייבות לזמן.
מקור נוסף שממנו עולה שנשים חייבות בזימון, מופיע בגמרא במסכת ערכין (ג ע"א):
הכל חייבין בזימון לאתויי מאי (למה הגמרא אמרה שכולם חייבים בזימון)? לאתויי נשים ועבדים, דתניא: נשים מזמנות לעצמן, ועבדים מזמנין לעצמן (כוונת הגמרא להוסיף שגם נשים ועבדים חייבים בזימון).
דברי הראשונים
- שיטת רש"י ותוספות
כפי שראינו מפשטות דברי הגמרא בברכות ובערכין עולה, שנשים שאוכלות ביחד חייבות בזימון. אמנם רש"י (ד"ה דאיכא דעות) פסק, שנשים לא חייבות בזימון, אלא רק רשאיות לזימון במידה והן רוצות. מהי סברתו של רש"י?! הרי מהגמרא עולה שהן חייבות בזימון! הסברא לכך מובאת בתוספות במקום (ד"ה שאני):
מכאן משמע דנשים יכולות לזמן לעצמן וכן עשו בנות רבינו אברהם חמיו של רבינו יהודה ע"פ אביהן, ומיהו לא נהגו העולם כן…
אומרים התוספות, שאכן מלשון הגמרא משמע שנשים צריכות לזמן, ואכן כך נהגו בנות רבינו אברהם שהיו מזמנות. אך מוסיפים התוספות, שבמקומם לא נהגו ששלוש נשים האוכלות יחד יזמנו, למרות דברי הגמרא, ולכן הן לא חייבות לזמן.
לאחר מכן מנסים התוספות להוכיח בלשון הגמרא, שכוונתה לומר שנשים לא חייבות בזימון, אלא רק רשאיות לזמן. הראיות שהם מביאים דחוקות למדי, וברור שזה נובע רק מניסיון ליישב את מנהג העולם. בכל אופן למסקנה, לדעת רש"י ותוספות נשים שאכלו ביחד יכולות לזמן במידה והן רוצות, אבל הן לא חייבות.
- שיטת רא"ש ורבינו יונה
הרא"ש (ז, ד) ניסה בתחילה לומר כשיטת התוספות, שנשים לא חייבות לזמן, אלא רק רשאיות לזמן, אך לאחר מכן דחה את שיטתם, מכיוון שמדברי הגמרא שראינו בשני המקומות, משמע שהן חייבות. משום כך פוסק הרא"ש ששלוש נשים שאכלו יחד, חייבות לזמן, וכך פסקו להלכה גם המאירי (מז ע"ב ד"ה אמר המאירי) ורבינו יונה (לג ע"א ד"ה נראה) (עיין הערה 1 לקמן).
- שיטת הסמ"ג והרא"ה
גם הסמ"ג (סימן כז) פסק שנשים לא חייבות לזמן. אם כן, איך הוא מסביר מדברי הגמרא מהם משמע שנשים חייבות לזמן? הוא מתרץ שכאשר שלוש נשים אוכלות לבד, הן לא חייבות בזימון, אבל כאשר שלושה גברים אכלו והתחייבו בזימון ואכלו איתם גם נשים, הנשים חייבות לענות לזימון של הגברים ועל זה דיברה הגמרא שנשים חייבות בזימון. כך משמע גם מדברי הרא"ה (מה ע"א ד"ה נשים) [1].
- שיטת רבינו יהודה הכהן
הטור (סי' קצט) הביא את שיטת רבינו יהודה, שסובר שלא זו בלבד שנשים חייבות בזימון, אלא שהן מצטרפות ביחד עם גברים להשלים לזימון בשלושה, וכן כתב האליה רבה (קצז, ח) בשם המהר"ש[2].
הוא הביא ראיה לדבריו מהגמרא בברכות (כ ע"א) שהסתפקה, האם נשים יכולות לברך ברכת המזון ולהוציא גברים שחייבים בברכת המזון. אומר רבינו יהודה, מכך שהגמרא שאלה האם נשים מוציאות גברים ידי חובה בברכת המזון, ולא שאלה האם הן יכולות להצטרף עם גברים לזימון, מכך משמע שהיה פשוט לגמרא שהן כן מצטרפות (עיין הערה 2 ותתורץ קושייתו, ודו"ק).
על דבריו הקשו האחרונים, שהרי המשנה בתחילת פרק שביעי (מה ע"א) אומרת בפירוש, שנשים לא מצטרפות לזימון ביחד עם גברים, אז כיצד הוא פסק שהן כן מצטרפות?! נאמרו בדבר זה מספר תירוצים:
א. הט"ז (קצט, ב) תירץ, שהמשנה מדברת במצב שבו אכלו שתי נשים וגבר אחד, שבמצב כזה גם רבינו יהודה מודה שהן לא מצטרפות, ורק כאשר אוכלת אשה אחת עם שני גברים היא מצטרפת, ועל זה רבינו יהודה הכהן דיבר.
ב. האליה רבה (שם, ס"ק ח) והפרי מגדים (משב"ז ס"ק ב) תירצו, שר' יהודה הכהן התיר לצרף אשה לזימון רק עם בעלה ובנה, אבל עם שאר בני אדם אין זה ראוי שיצטרפו איתן לזימון, ועל זה המשנה דיברה.
הלכה למעשה
להלכה פסק השולחן ערוך (או"ח קצט, ז) כדעת הסמ"ג, שכאשר שלוש נשים אוכלות לבד הן לא חייבות לזמן, אבל כאשר הן אכלו עם שלושה גברים שמזמנים, הן חייבות לענות לזימון, ובלשונו:
נשים מזמנות לעצמן, רשות. אבל כשאוכלות עם האנשים, חייבות ויוצאות בזימון שלנו.
כדברי השולחן ערוך פסקו להלכה גם בערוך השולחן (קצט, ב) ובשו"ע הרב (שם, ו). לכן כאשר אוכלים נשים וגברים ביחד בשבת או ביום חול, במידה ויש שלושה גברים שמזמנים, גם הנשים חייבות לענות לזימון כמו הגברים (עיין אגרות משה ה, ט).
הגר"א לעומת זאת פסק כדעת הרא"ש, שכאשר שלוש נשים אוכלות לבד, הן חייבות לזמן. אמנם כתב הביאור הלכה שלא נהגו ששלוש נשים שאכלו מזמנות, וכן כתב ערוך השולחן.
על אף דברי הביאור הלכה נראה, שטוב שלוש נשים שאכלו יחד יזמנו, כי גם מי שאומר שהן לא חייבות לזמן בוודאי מודה שאין בכך עבירה, ועוד שלחלק מהפוסקים יש עליהן חיוב גמור לזמן, 'ומהיות טוב אל תקרא רע', וכך כתב גם הבן איש חי (פרשת קרח, יג): "הנה כי כן ראוי, שכל אדם ילמד לנשי בני ביתו שיהיו מזמנות לעצמן" (אמנם עיין תשובות והנהגות ח"ד נא).
להלכה ולא למעשה – צירוף נשים וגברים לזימון בזמן הזה
מדוע נשים לא מצטרפות לזימון עם גברים? הר"ן (מגילה ו ע"ב ד"ה מתני') כתב, שיש בכך פריצות, רבינו יונה (לג ע"א ד"ה נשים) הביא בשם רש"י, שאין חברתם נאה, דהיינו שלא כבוד לגבר לאכול עם אשה. בכל אופן משמע משני התירוצים, שבימיהם נשים וגברים לא היו יושבים לאכול יחד בצורה של קביעות, ולכן הן לא הצטרפו לזימון עם גברים.
כיום המצב ברוב המקומות הוא לא כזה, וגברים ונשים במיוחד במסגרת המשפחה אוכלים ביחד, ואף אחד לא רואה את ישיבת הנשים עם הגברים כדבר בעייתי מבחינת הצניעות, או כחוסר כבוד של הגבר לשבת לאכול עם אשה. משום כך יש מקום לומר, שבזמנינו נשים וגברים כן יצטרפו לזימון.
אמנם נהגו ישראל שלא לזמן ביחד גברים ונשים ביחד, לכן אין לנשים וגברים להצטרף לעת עתה לזימון, גם לא במסגרת המשפחה, וגדול כח המנהג.
נסיים עם הפלא יועץ (ערך הילול): "ראוי להלל ה' על כל הטובה שעושה עמנו, ואף שאילו פינו מלא שירה לא נספיק להללו ולו דומיה תהילה, על כל פנים בלא כלום אי אפשר, וראוי לכל אחד מעת לעת ומפקידה לפקידה להודות ולהלל את השם."
שבת שלום! גמרת לקרוא? קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה שעוד אנשים יקראו[3]…
[1] הסברא של הרא"ש היא, שזימון מוגדר כחלק מברכת המזון, לכן כמו שהן חייבות בברכת המזון הן חייבות בזימון. כך אפשר להסביר גם את שיטת הראב"ד (ברכות מד) והלבוש (קצט, ח) שסוברים שחיוב זימון הוא מדאורייתא, למרות שמדברי הגמרא משמע, שהפסוקים שלמדים מהם את ברכת הזימון הם רק אסמכתא (המשנ"ב טוען שרוב הפוסקים פסקו שהזימון הוא רק מדרבנן, והחזו"א חולק עליו).
[2] המרדכי (רמז קנח) הביא את שיטת רבינו שמחה, שסבר שנשים מצטרפות להשלים לזימון רק בעשרה (כלומר שיהיה אפשר להגיד 'נברך לאלוקינו שאכלו משלו'), אבל לזימון של שלושה הן לא מצטרפות. מדבריו עולים שני יסודות חשובים. קודם כל הוא סובר שהזימון נחשבת יחידה בפני עצמה ולא כחלק מברכת המזון (לא כמו הרא"ש לעיל). דבר שני, לשיטתו זימון בעשרה מוגדר כ: 3+7 ולא כ: 10.
[3]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לחלק את הדף במקומך, או להקדיש לע"נ? מוזמן: [email protected]
