שאלה:
בס"ד
בדברי הערוך השלחן (חו"מ קלו) שנוהגים להשתמש בכלים שהוחלפו בבית המשתה עד שנפגשים, מכח מחילה והסכמה עד כמה ההיתר גורף (סוגי הבגדים).
האם פשוט שנוהגים כך בכל מקום (בן איש חי כי תצא הביא דין הגמ' עי"ש מה שכתב בזה, ומ"מ לא הזכיר מנהג כזה כלל)
תשובה:
שלום וברכה,
פסק בשו"ע שאם התחלפו כליו בבית המשתה, אסור לו להשתמש בהם. וכן כתב בבן איש חי, שאם רואה שלקחו את שלו, וניכר שהלקיחה הייתה בשגגה, אסור לו לקחת את המעיל של חברו תחת המעיל שלו. שאין יודע להקנות את שלו לחברו. וכן מבואר בכסף הקדשים גבי אדם שהבחין שלקחו את מנעליו, ונשארו מנעלים זהים לשלו בבית המרחץ, שאסור לו לקחת את מנעלי חברו תחת מנעליו, וצידד שבנעליים יש להקל במקום צער גדול, עיי"ש. אמנם בלא צער כיון שהלוקח לקח בשגגה לא מקנה את בגדיו לחברו, ולכן אסור לחבר לקחת את הבגדים שאינם שלו תחת הבגדים שנלקחו ממנו. וכן בערוך השלחן לא נמצא היתר גורף, ואדרבה מדויק משם איסור גורף, שהתיר רק בבית מרחץ שהיה נהוג ומקובל שמסכימים להחלפת מנעלים, מותר. אבל במקום שאין מנהג כזה, אסור להחליף.
ובזמנינו מקפידים אנשים שלא יחליפו איתם בגדים או כל דבר אחר, ולכן אדם שהבחין שנטלו את שלו, ויש חפץ אחר זהה לשלו, אסור לו ליטול את של חברו, כיון שהחבר לא יודע ולא מקנה.
בהצלחה.
מקורות:
שו"ע חו"מ סימן קלו סעיף ב.
בן איש חי ש"ר פרשת כי תצא סעיף י.
ערוך השלחן שם
יש"כ
מה בדבר מצב שיש אומדנא דמסתבר שאין המחליפים עתידים למצוא זה את זה, האם כעת יש אומדנא?
צריך שהלוקח יידע ויקנה את שלו לחברו, ואם אינו יודע אינו מקנה, ואסור לקחת את של חברו בלי רשות.
השאר תגובה