מצוות נר חנוכה מוטלת על הבית. בלשון הגמרא, המצווה מוגדרת כ"נר איש וביתו" (שבת כב, ב). גם בנוהג שבעולם, חנוכה מהווה חג מיוחד של המשפחה: הוא מעניק לנו הזדמנות, גם בימי החול, להתאסף יחד בתור משפחות באורם הנפלא של נרות חנוכה.
אך ישנן נסיבות המסבכות את העניין. לעתים קרובות אדם אינו יכול, מסיבות שונות, להדליק בביתו, ועולות אפוא שאלות על היכן וכיצד ראוי לו להדליק – אם בכלל. הדיון בנסיבות אלו קיים כבר בדברי הגמרא (בקצרה), ופוסקים לאורך הדורות האריכו בו.
היכן ראוי לאורח להדליק את נרות החנוכה? מה ראוי לעשות כאשר אדם נוסע לאורך הלילה? היכן ראוי להדליק במוצאי שבת, כאשר אדם התארח אצל אחרים לשבת אך כעת מתכוון לחזור לביתו? בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.
להצטרף לבעל הבית
הנושא היסודי של הדלקת נר חנוכה עבור מי שאינו שוהה בביתו מועלה על-ידי הסוגיה הבסיסית של מסכת שבת: "אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי" (שבת כג, א).
בדרך כלל, אנו יודעים שבני הבית יכולים לצאת ידי חובתם בהדלקת הנר של בעל הבית: עיקר המצווה, כלשון הגמרא, הוא "נר איש וביתו".
יש אמנם הבדלי מנהג בין עדות המזרח לבין מנהג אשכנז באשר להדלקה הנפרדת של בני הבית, כדי לקיים עניין "מהדרין מן המהדרין". במנהג ספרד בעל הבית מדליק לבדו את המנורה, כאשר הוא משמש כשליח לשאר בני הבית, ואילו במנהג אשכנז כל בני הבית (הזכרים; המנהג הרווח הוא שנשים ובנות אינן מדליקות) נוהגים להדליק מנורה נפרדת (עי' אליה רבה תרעא, ג; משנה ברורה תשעא, ט; שו"ת שער אפרים סימן מב). אולם, מוסכם על כולם שמי שאינו מדליק בנפרד יוצא ידי חובתו עם הדלקת בעל הבית.
ביחס לאורחים, מנגד, אנו למדים מדברי הגמרא דלעיל שאין האורח יוצא ידי חובתו בהדלקה של בעל הבית, אלא עליו לקיים הדלקה לעצמו. רב זירא מציין שתי דרכים שניתן לקיים הדלקה זו. דרך אחת היא על-ידי שהוא "משתתף בפרוטה" – משלם עבור (או עושה קניין אחר) חלק מהנרות שבעל הבית מדליק. לחילופין, כאשר אשתו או בני ביתו של האורח מדליקים בביתו, הוא כלול בהדלקתם, גם כשהוא אינו בבית ומתארח אצל אחרים.
בשולחן ערוך (תרעז, א) פסק על-פי כלל זה: "אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה". על אורח, ככל שאין לו פתח נפרד לבית (כמבואר שם בשולחן ערוך) להשתתף עם בעל הבית בפרוטה (עדיף שבעל הבית גם יוסיף מעט שמן עבורו; עי' מגן אברהם תרעז, א), או לצאת ידי חובה עם בני ביתו המדליקים בביתו. במשנה ברורה (תרעז, ד) מוסיף שיש לאורח להיזהר לשמוע את ברכותיו של בעל הבית.
הדלקת נרות עצמו
אופיה שלישית לקיים מצוות נר חנוכה בתור אורח היא להדליק את נרות עצמו. נראה שכך המנהג השגור כיום במנהג אשכנז (אצל בני ספרד המנהג הוא להשתתף עם בעל הבית, כפסק השולחן ערוך), כפי שכבר ציין המהרי"ל (שו"ת מהרי"ל סימן קמה) שכן נהגו בזמנו.
במהרי"ל מבאר שהסיבה לכך היא מפני החשד: ייתכן שאחרים יחשדו בו שאינו מקיים כלל מצוות נר חנוכה. מנגד, בדרכי משה (תרעז) משמע שלא מדובר בחיוב, וכי עדיין מותר לעשות כפסק השולחן ערוך ולהשתתף עם בעל הבית.
במשנה ברורה (תשעז, ז) מזכיר דעה שכיום (מחוץ לארץ ישראל), כיון שמדליקים בתוך הבית (מפני הסכנה), על האורח להדליק את נרות עצמו, מפני החשד, ואין לו אפילו לסמוך על הדלקת אשתו או קרוביו בביתו. אולם, הוא דוחה דעה זו, ופוסק (על-פי מגן אברהם תרעז, ג) שאין צורך להחמיר בכך, למעט אורחים שיש להם פתח נפרד לבית.
עם זאת, במשנה ברורה מסיים שעדיף שאדם ידליק את נרות עצמו, כדי לקיים את מנהג אשכנז בפירוש "מהדרין מן המהדרין" (שכל אחד מדליק לעצמו; עי' שער הציון ס"ק י), ולא להשתתף עם הדלקת בעל הבית.
מי נחשב אכסנאי לעניין נר חנוכה?
מה הדין כאשר אדם ישן בבית, אך אוכל אצל בעל בית אחר? נסיבות אלו שכיחות למשל כאשר אשתו של אדם נוסעת מחוץ לבית, או עבור מי שמתארח אצל משפחה אך ישן בבית נפרד. היכן עליו להדליק נר חנוכה?
בטור (סימן תרעז) כתב בשם אביו הרא"ש שעל האדם להדליק במקום שינה, ולא במקום אכילה, כדי שלא להעלות חשד שלא הדליק כלל. מנגד, בבית יוסף מביא את דברי הרשב"א (שו"ת הרשב"א חלק א, סימן תקמב) שחלק על הוראה זו, ופסק שמי שאוכל אצל חברו ישתתף עם בעל הבית בהוצאות הנר, גם אם הוא ישן בבית נפרד. נמצא אפוא שנחלקו הראשונים בעניין מה קובע את מעמדו של אדם ביחס למקום ההדלקה: מקום אכילה, או מקום שינה.
בשולחן ערוך (תשעז, א) פסק שיש להדליק במקום שינה: "ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו", מנגד, הרמ"א מציין את דברי הרשב"א: "ויש אומרים דבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש, ידליק במקום שאוכל וכן נהגו". המשנה ברורה (ס"ק יא) מעיר שלפי כמה דעות גם הרא"ש יסכים שכיום הולכים אחר מקום האכילה, כפי שהורה הרמ"א.
אולם, חשוב להדגיש שמדובר דווקא באורח שאוכל באופן תדיר מחוץ לביתו, כמבואר במשנה ברורה (ס"ק יב, בשם מגן אברהם). מי שמוזמן באופן חד-פעמי אצל חברו, ומגיע רק לביקור קצר, חייב להדליק בביתו.
באשר לנסיעה לשבת, כמה פוסקים סברו (כולל הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל) שיש להדליק בביתו של בעל הבית בערב שבת. הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל חלק וסבר שעליו למנות שליח להדליק עליו בביתו (כשאין מישהו אחר שמדליק בביתו). ביחס למוצאי שבת, רוב הפוסקים סברו שאם יכול לחזור הביתה בזריזות עלי להדליק בביתו, ואילו אם גר רחוק ויחזור לביתו רק לאחר שרוב אנשים הולכים לישון, עליו להדליק אצל בעל הבית וגם לאכול שם סעודת מלווה למלכה (עי' ימי הלל והודעה עמ' רעד, בשם הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל; חובת הדר, פרק א, הערה סה). החזון איש פסק שבאופן זה עליו גם לישון אצל בעל הבית.
מי שאשתו מדליקה בביתו
כאשר אשות, או אחד מבני הבית, נוכח בביתו, האם יכול עדיין אורח להדליק אצל בעל הבית?
בשו"ת תרומת הדשן (סימן קא) מזכיר שתי דעות ביחס לשאלה זו – הדלקה עם ברכה אצל בעל הבית כשאשתו מדליקה בביתו. לפי דעה אחת, שהיא דעת המהרי"ל (סימן קמה), מותר עדיין לאורח להדליק אצל בעל הבית, כי הוא מכוון שלא לצאת ידי חובה עם הדלקת אשתו. מנגד, הבית יוסף (סימן תרעז) חולק על כך, כיון שיש במנהג זה ברכה שאינה צריכה.
הרמ"א (תרעז, ג) פוסק כדעת המהרי"ל שגם כאשר בני המשפחה מדליקים בתוך ביתו, עדיין ראשי אורח להדליק במקומו ולברך על הדלקתו. דעה זו נפסקה על-ידי פוסקים רבים (עי' לבוש ס"ק א; ט"ז ס"ק א; מגן אברהם ס"ק א). מנגד, הפרי חדש פוסק שבנסיבות אלו יש להדליק שלא בברכה.
במשנה ברורה (תרעז, א) פסק שגם כאשר אשתו מדליקה עליו בביתו, עדיין עדיף שאורח ידליק במקום שהייתו. מלבד השיקול של קיום מנהג מהדרין מן המהדרין (עי' אליה רבה תרעז, ד, בשם שער אפרים, המציע שהמחלוקת הנ"ל תלויה במנהגים השונים של בני ספרד ובני אשכנז במהדרין מן המהדרין), המשנה ברורה מוסיף שיש חשש ביחס לברכת "על הניסים" כאשר אשתו של אדם מדליקה עליו בביתו, ומכאן סיבה נוספת שידליק בעצמו במקום שהייתו.
אולם, בנסיבות אלו ראוי שאדם ידליק את הנרות לפני הדלקת אשתו (או בן בית אחר), כי כאשר אשתו מדליקה לפניו ייתכן שיצא בכך את חובת ההדלקה, וששוב לא יוכל לברך על ההדלקה במקום שהייתו (עי' משנה ברורה תרעז, טו).
כאשר אדם נמצא באזור זמן אחר מזו של ביתו, באופן שזמן ההדלקה של ביתו שונה מזמן ההדלקה שלו, עולה שאלה אם יכול לסמוך על הדלקת הנר של משפחתו. לפי דעות רבות, בן ארץ ישראל אינו יכול לצאת ידי חובתו עם הדלקה בביתו כשהוא מבקר בארצות הברית (שכן הדלקה בלילה בישראל אינה מקבילה לזמן הדלקה בארצות הברית; עי' שו"ת מנחת יצחק, ח"ז, סימן מו; בהליכות שלומו ח"ב, עמ' רסא חלק על דבריו). כשאזורי הזמן השונים אינם יוצרים סתירה באשר לזמן הדלקה, רשאי אדם לסמוך על הדלקת ביתו.
הולכי דרכים וחיילים
עיקר המצווה של נר חנוכה, כמוזכר לעיל, הוא "נר איש וביתו". כלשון הרמב"ם (חנוכה ד, א), המצווה היא "שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד". אך כיצד יש להתנהג כאשר אין לאדם בית – כאשר הוא בנסיעה באחד מלילות החנוכה, ואין לו מי שידליק עבורו בביתו? האם הוא יכול להדליק במקומו – על ספינה, ברשות הרבים, בחלון הרכב שלו?
רש"י (שבת כג, א) מתייחס למי שנוסע בספינה ואינו יכול להדליק: עליו לברך ברכות "שעשה ניסים" ו"שהחיינו" (בלילה הראשון של חנוכה) כשהוא רואה מנורה דולקת, גם שאינו מדליק בעצמו. מבואר מדבריו שספינה אינה נחשבת "בית" לעניין נר חנוכה, ואינו יכול להדליק בה. כן עולה מדברי התוספות (סוכה מו, ב): ברכת "שעשה ניסים" נתקנה עבור מי שאין לו בית, ואינו יכול להדליק, באופן שעדיין יוכל להשתתף במצווה.
מדברי הט"ז (תרעז, ב) עולה בפירוש שאדם אינו יכול להדליק ברשות הרבים, אלא דווקא בפתח הבית: הוא כותב בעניין אכסנאי שאין לו קביעת אצל בעל הבית שההדלקה תיחשב כאילו מדליק ברחובה של עיר – מקום שאינו ראוי להדלקת נר חנוכה. בשו"ת אגרות משה (יורה דעה ג, יד, ה) וספר הליכות שלמה (חנוכה עמ' רנז) פסקו לאור הנחה זו: אין להדליק אלא על פתחו של בית.
אולם, ייתכן שגם בית זמני ייחשב "בית" לעניין הדלקת נר חנוכה. מצאנו אפוא בשו"ת מהרש"ם (חלק ד, סימן קמו) שראשי אדם להדליק בתוך קרונה של רכבת, אם שילם על נסיעה של כל הלילה. באופן זה נחשב הדבר כאילו שכר את הבית לאכול ולישון בו, וממילא רשאי להדליק בו את הנר. כן פסק גם בערוך השולחן (תרעז, ה). ככל הנראה, ספינה (לפחות בזמן התלמוד) לא נחשבה אפילו לבית זמני, אולי בגלל שהיא לא סיפקה מחסה מספק – מה שמעלה שאלה ביחס לספינות הפאר בנות ימינו.
בנוגע להדלקת הנר של חיילים בשטח (וכן למי שנוסע לטיול קמפינג וכדומה) כתב הרב צבי פסח פרנק (מקראי קודש, חנוכה פרק ח, הערה ג) שאם חיילים ישנים באוהלים עליהם להדליק בפתח האוהל, אך אם הם ישנים בשטח ללא אוהל אין להם להדליק. הרב עובדיה יוסף (חזון עובדיה, חנוכה עמ' קנו) כתב שבאופן של שינה בשטח יש להדליק בחוץ ללא אמירת הברכות.
ברכות חנוכה שמח ומאיר לכל קורא!
