שאלה:
בשאלה זו:
חזר הרב מהכרעתו הקודמת לאסור לשלם מחיים על שירותי הלויה וקבורה משום שני טעמים שהצעתי:
כיון ששירותי ההלויה ניתנים לאחר מיתת המשלם אין כאן תשלום ההלואה ריבית מלוה למלוה (אלא ליורשיו שעליהם מוטל לעשות את הקבורה) – והמלוה עצמו כבר אינו בעולם.
2- כיון שיתכן שימות האדם שמשלם מיד אחר התשלום ויתחילו את המלאכה מייד, וא”כ אף אם לא קרה כן אלא הוא נפטר לאחר כמה שנים עדיין יהא מותר כיון שהם שיעבדו את עצמם לעבוד מיד בשעת התשלום אם יבוקש הדבר.
על הטעם הראשון העיר לי מישהו שאולי י"ל כיון שהשיעבוד לשלם את החוב ליורשים עם עם הריבית חלה מיד עם התשלום – אולי יש בזה משום ריבית מדין עבד כנעני כמו תן מנה לפלוני ואלווך שאסור שכון ששיעבד הלוה עצמו לעשות משהו על פי דברי המלוה יש בו איסור – ואף אם נימא שכיון שעד אז כבר אינו בעולם לא יהא אלא כמו מלוה בריבית ומת לפני זמן פרעון ויהא אסור לכל הפחות מדין "לא תשימון" שאסור משעת שימה – ואולי אף איסור מיד ממש בגלל השיעבוד.
לגבי ההיתר השני השני שכיון ששיעבד עצמו לעבוד מיד אם יצטרך לא מצאתי מקור מפורש לזה שמועיל אף אם בפועל לא יתחיל לעבוד מיד כל שאם יצטרך יתחיל מיד יהא מותר – האם כבוד הרב מצא מקור לדבר?
תשובה:
שלום וברכה,
לא חזרתי בי מהתשובה הראשונה מאחר ויש מקרים שהקונה עצמו מרוויח. אם אדם קונה קבר לו ולאשתו, ואשתו נפטרה לפניו, ונהנה בהקדמת המעות שלא צריך לשלם שוב.
אלא שאם קנה עבורו והיורשים נפטרים נכונים דבריך, שאי"ז ממלווה ללווה כיון שהלווה לא יצטרך לשלם כלל.
על העצה השנייה שהבאת, לכאורה מדברי השו"ע סימן קעו סעיף ח משמע שצריך שהפועל יתחיל לעבוד, ואם רק מוכן להשתעבד נקרא הקדמת המעות. ויש לעיין.
בהצלחה.
