שאלה:
מי שטעה והדליק המנורה של חבירו, האם בדיעבד יצא (או שצריך לחזור ולהדליק)? יתכן שבהפסד קטן כזה י"ל שניחא ליה לאיניש וכו'.
תשובה:
שלום וברכה
למעשה יש לדון כאן משני פנים, ראשית מצד מצוה הבאה בעבירה, שהרי היא באה לו על ידי איסור גזל, ובשואל ומשיב הסתפק בזה כפי שיבואר להלן, שנית יש לדון האם יש דין "לכם" בנר חנוכה, ונבאר:
בשו"ע (סי' תרעז סעי' א) כתב: "אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך ליתן פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה", ומקורו בסוגית הגמ' בשבת (כג א): "אמר רב ששת, אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא, מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא, בתר דנסיבי איתתא אמינא, השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי".
ולכאורה יש להבין, מפני מה הצריכוהו להשתתף בנרו של בעה"ב בפריטי, ולא די בכך שימנהו שליח עבורו למצות הדלקת נר חנוכה. ובפשיטות היה נראה לומר, דכיון שנר זה מיוחד למצות בעל הבית ובני ביתו, אין מעשה הדלקה זה מתיחס לשליח בלא שיקנה ממנו מקצת השמן, שעי"ז יחשב שמשל אכסנאי הוא מדליק, ולפי"ז נמצא, דה"ה אם ייחד לו נר נמי מהני, אף שלא זכה בו מתחילה.
מיהו בחידושי הר"ן (פסחים ז ע"ב) כתב, דהטעם דבעי שיתוף בפריטי, משום דלמצות נר חנוכה בעינן "לכם". עיי"ש שפי', דמטעם זה מברכים על מצוה זו בלמ"ד – להדליק, "דכיון שאינו יוצא אלא בשל עצמו הרי אין זו מצוה היכולה להתקיים ע"י אחר", וכ"ה ברמב"ן ומאירי שם. ומבואר, דהשיתוף בפריטי ענינו שיזכה האכסנאי במקצת השמן ועי"ז יחשב כנר דידיה, וע"ע חי' המאירי (שבת שם) ובשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תרעז) מש"כ בזה.
במשנ"ב (סי' תרעג ס"ק ב) הביא מדברי השואל ומשיב שנסתפק במי שהדליק בשמן גזול האם יוצא בו ידי חובתו, ושורש ספקו שם האם מצוה הבאה בעבירה מועילה בדרבנן, ולכאורה צ"ב, מפני מה לא דן בזה ע"פ סברת הר"ן, דכיון דבעינן שיהיה השמן משלו לא תועיל לו הדלקה זו הנעשית בשמן גזול.
ואפשר דסבר דבכהאי גוונא זוכה בשמן בבאין כאחד מדין "שינוי מעשה", וממילא אין בזה חסרון מדינא ד"לכם". באופן אחר יש שצידדו לומר, דהלכה זו שצריך שיהיה השמן שלו מיוחדת לאכסנאי או הרוצה להדליק ע"י שליח, אבל המדליק בעצמו יוצא ידי חובתו גם בשמן של חבירו.
