פרשת וישב: האם יש משמעות הלכתית לחלומות

מערכת האתר
י"ט כסלו ה'תשע"ט

הרב יגאל גרוס

פתיחה

בפרשת השבוע מספר יוסף על חלומותיו לאחיו, בהם מופיע שהוא ימלוך עליהם והם ישתחוו לו. הגמרא בברכות (נה ע”ב) אומרת, שאדם חולם בלילה בדרך כלל על מה שהוא חשב ביום, ואין בחלומות נבואה או רמז לעתיד. האחים חשבו, שיוסף רוצה למלוך עליהם ועל כך הוא חושב ביום, ומשום כך הוא חולם על זה בלילה, ולא אהבו את חלומותיו.

גמרא נוספת ממנה עולה, שאין משמעות הלכתית או מעשית לחלומות, היא הגמרא בסנהדרין (ל ע”א). הגמרא אומרת, שבמידה ואדם נפטר, בלי להחזיר כסף שהיה מופקד בידו, אז גם אם הוא מתגלה בחלום לאחד מצאצאיו, ואומר לו היכן נמצא הכסף המופקד ולמי הוא שייך, הוא לא צריך להתייחס לחלום ולהחזיר את הכסף, כי חלומות שווא ידברו, וכך פסק בשולחן ערוך (חו”מ רנה, ט):

”היה פקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן הניחו, ואמרו לו בחלום: כך וכך הם ובמקום פלוני הם ושל פלוני הם או של מעשר שני הם, ומצאם במקום שנאמר לו ובמנין שנאמר לו, דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אלא הרי הם שלו.”

מכך שהחלומות של יוסף אכן התקיימו לבסוף, והאחים אכן השתחוו לו, עולה שלפעמים יש משמעות לחלומות וצריך להתייחס אליהם. בעקבות כך  נעסוק השבוע בשאלה, מתי יש משמעות לחלומות והגמרא והפוסקים התייחסו אליהם, ומתי אין ממש בחלומות.

  1. נידוי בחלום

כפי שראינו, הרבה פעמים אין משמעות לחלומות. בכל זאת הגמרא במסכת נדרים (ח ע”א) מביאה בשם רב יוסף, שבמידה ואדם חלם בלילה שמנדים אותו מהשמיים, הוא צריך לקחת עשרה אנשים, שיתירו לו את הנידוי. הרא”ש מסביר במקום (ד”ה צריך עשרה), שהגמרא בברכות (נז ע”ב) אומרת, שהחלום הוא כמו נבואה, לכן יש חשש שהנידוי הוא אמיתי, ומשום כך צריך להתיר את הנידוי.

מה ההבדל בין הגמרא בנדרים, שפוסקת שצריך להתיר נידוי בחלום, לגמרא שהבאנו לעיל ממסכת סנהדרין, שפוסקת שבמידה ואביו של אדם מתגלה אליו בחלום, הוא לא צריך להחזיר את הכסף?! האחרונים נתנו מספר חילוקים בעניין (ועיין בר”ן בסנהדרין ל ע”א):

חילוקי האחרונים

א. התשב”ץ תירץ (ח”ב, סי’ קכח), שבעצם אי אפשר לדעת אם חלום הוא אמיתי או לא, כי יש חלומות שבאים על ידי מלאך והם אמיתיים, ויש חלומות שבאים על ידי שדים, והם שקריים. לכן, כאשר מדובר בדיני ממונות, משאירים את הכסף אצל מי שהוא היה עד עכשיו, והוא לא ישלם את הכסף מספק.

לעומת זאת, כאשר נידו מהשמיים אדם בחלום, אף אחד לא יפסיד כלום אם יעשו למנודה התרת נדרים, וגם אם זה לא יועיל, בטח שאין בכך נזק, ולכן מחמת הספק צריך לעשות התרת נדרים, ובלשונו:

”ידוע הוא כי בכל דבר שבממון, יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו. ועל זה אמרו באותו שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו שאין לו לסמוך על החלום, ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר היה קודם החלום… אבל במי שנידוהו בחלום… הרי זה ספק מנודה, ספק אינו מנודה, והרי זה כספק איסורא… ומן הספק צריך היתר, ככל ספק איסורא שאפשר לצאת מידי ספק על ידי תקנה, ויתירוהו עשרה.”

ב. חילוק שונה, חילק בנו של הנודע ביהודה, רבי שמואל לנדאו (שיבת ציון סי’ נב). הוא כתב, שרוב החלומות הם לא אמיתיים, לכן כאשר אדם חולם חלום שהוא חייב כסף, הוא לא יצטרך לשלם אותו, כי אין הולכים בממון אחרי הרוב. אמנם, במקרה ונידו אדם מהשמיים, אז יש בכך חשש סכנה, לכן גם אם ברוב המקרים אין ממש בחלומות, מחמת הספק יש לחשוש ולהפר את הנידוי.

מקרה דומה, הובא בשו”ת אפרסקתא דעניא (יו”ד קמז). הוא נשאל על ידי אשה אחת, האם מותר להעביר את קבר בנה שנפטר, ליד הקבר של סביו, מכיוון שהבן מתגלה אליה כבר זמן מה בחלום, ומאיים עליה שאם היא לא תעביר את הקבר שלו מקום, הוא יחנוק אותה. להלכה הוא פסק, שאמנם בדרך כלל לא הולכים אחרי דברי חלומות, אבל מכיוון שמדובר כאן בספק פיקוח נפש, יש לחוש לדברי החלום, ולהעביר את הקבר מקום (והוסיף שבכל מקרה, מכיוון שפסיכולוגית זה ירגיע את אימו של הנפטר, אפשר לפנות את הקבר).

ג. האדמו”ר מצאנז (דברי יציב יו”ד קכב), חילק בין הגמרות, על פי הגמרא ממסכת ברכות (נה ע”ב) שראינו בפתיחה, שאדם חולם בלילה על מה שהוא חשב ביום. מסתמא, אדם לא חושב ביום על כך שינדו אותו מהשמיים, לכן אם הוא בכל זאת חלם על זה בלילה, כנראה שיש בחלום אמת, והוא צריך ללכת לעשרה אנשים שיתירו לו את הנידוי.

לעומת זאת, מסתמא הבן ידע שיש אצל אביו כסף ששייך לאנשים אחרים, זה הטריד אותו, והוא חשב על כך במהלך היום (או לפחות זה היה בתת מודע), לכן אם הוא חלם כך שאביו מראה לו היכן הכסף, הוא לא צריך להתייחס לחלום, והוא חולם מהרהורי ליבו:

”ובגוף הדבר היה נראה לי לחלק בזה, וליישב סתירת הסוגיות. ויש לומר, דאם הרהר מזה ביום בכהאי גוונא אמרינן               (= במקרה כזה אומרים) דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אבל כשלא הרהר בכך כלל ונתגלה לו בחלום, חלום כזה יש בו ממש… ולפי זה בסנהדרין שם שאמרו היה מצטער על מעות שהניח לו אביו… הרי שהיה טרוד במחשבותיו ובמעשיו במעות הללו, לכן אין ממש בדברי החלום, כי ראה מהרהורי לבו ביום. מה שאין כן בהך דנדרים, שנידוהו בחלום, שלא הרהר כלל בזה, לכן הצריכו לחוש לה ולהתירו.”

  1. נדר בחלום

עד כה ראינו מקרה, שבו נידו אדם בחלום, מה הדין כאשר אדם חלם שהוא נודר נדר בחלום, האם יש לכך משמעות?

א. הרשב”א פסק בתשובה (ח”א סי’ תרסח), שכמו שאם אדם חולם שנידוי אותו בשמים יש לכך משמעות הלכתית, והוא צריך שיתירו לו את הנידוי, כך אם הוא חולם שהוא נדר, יש לחשוש שאכן זה נחשב שהוא נדר ממש, והוא צריך ללכת להפר את הנדר, וכך הוא הביא בשם תשובות הגאונים.

ב. אמנם, לא מעט ראשונים חלקו על דברי הרשב”א. הר”ן כתב (נדרים ח ע”א ד”ה כשם), שדברי חלומות לא מעלים ולא מורידים, ולכן לא צריך להתיר את הנדר, וכך פסק גם הרא”ש (כלל ח, יא) ובעקבותיו הטור (יו”ד רכ).

מדוע הם חלקו עליו, ומה ההבדל בין נדר לנידוי? הרא”ש מסביר (שם), שכאשר אדם נודר נדר, הוא חייב לבטא אותו בשפתיו כדי שיהיה לו משמעות, לכן גם אדם חולם על כך שהוא נדר, אין בכך משמעות כל עוד הוא לא הוציא את הנדר בשפתיו. מנגד, כאשר אדם חולם שנידו אותו בשמים, יש בכך סימן קללה, ולכן צריך לחשוש שהחלום אמיתי, ובלשונו:

”הנודר או נשבע בחלום, ששאלת אם צריך התרה כמו נדוהו בחלום. דע כי אין צריך כלום, דאפילו הנשבע בהקיץ, צריך שפיו ולבו יהיו שוים (= כלומר שהוא יתכוון לדבריו) כל שכן בחלום, שאין כאן לא פה ולא לב. ולא דמי (= ולא דומה) לנידוהו בחלום,  דהתם סימן קללה הוא, שהרחיקוהו מן השמים וצריך קירוב.”

כיצד יישבו האחרונים את קושיית הרא”ש על הרשב”א?

א. החתם סופר (יו”ד רכב) תירץ, שכוונת הרשב”א לומר, שמכיוון שבדרך כלל אדם חולם על מה שהוא עשה ביום, לכן אם הוא חלם בלילה על כך שהוא נדר, מסתמא הוא גם באמת נדר את אותו נדר בהקיץ, אלא שהוא לא זוכר שהוא נדר אותו. במילים אחרות, באמת אין משמעות לכך שהוא חלם בלילה שהוא נודר נדר, אלא שהחלום בלילה, מעיד על כך שהוא נדר ביום נדר שיש לו משמעות.

ב. כפי שכבר העיר רב אושר וייס (‘דברי חלומות’), דבריו של החתם סופר מחודשים מאוד. מעבר לכך שמלשון הרשב”א לא משמע כדברי החתם סופר, עוד יש לתהות, מדוע שנחשוש שאדם לא יזכור את מה שהוא נדר בעודו ער, ובגלל חלום נאמר שהוא אכן נדר כך והוא יהיה חייב להפר את נדרו, הרי הוא טוען שהוא לא נדר ביום!

משום כך תירצו רב אושר וייס (שם) והרב וואזנר (שבט הלוי יו”ד ד, קכו), שגם כאשר אדם חלם שנידו אותו משמיים (שכפי שראינו לעיל כולם מודים שהמנודה צריך שיתירו לו הנדר בפני עשרה), אין הכוונה שהוא ממש מנודה כמו אדם שנידו אותו בבית דין, אלא שמכיוון שכך הראו לו מהשמיים בחלום, יש לחשוש שמדובר בסימן רע ולהפר את הנידוי. אותו רעיון כאשר אדם נודר בחלום, אין הכוונה שבאמת מדובר בנדר גמור כמו אדם שנדר כשהוא בהקיץ, אלא שמכיוון שכך הראו לו מהשמיים, יש לו לחשוש לסימן רע ולעשות התרת נדרים.

להלכה

למעשה פסק השולחן ערוך (יו”ד רי, ב), שמכיוון שאין הפסד ממוני לעשות התרת נדרים, יש לחוש לדעת הרשב”א, ואדם שחלם שהוא נודר בחלום, צריך שיתירו לו עשרה אנשים. במידה והוא לא מצליח להשיג עשרה אנשים, מספיק שלושה, וכן פסקו האחרונים (בן איש חי שנה שניה פרשת ראה, חכמת אדם כלל צד, ד):

”הנודר או נשבע בחלום מדינא (= מעיקר הדין) אינו כלום, שהרי לא הוציא בפיו. מכל מקום יש אומרים שיתירו עשרה (אנשים) דידעי למקרי (= שיודעים לפחות לקרוא פסוקים בתורה) ויתירו על ידי חרטה כאילו נדר בהקיץ וכן נוהגין. מיהו אי לית ליה (= אם אין לו) בקלות עשרה דידעי למקרי, יתירנו בשלושה כשאר נדרים.”

  1. הכל הולך אחרי הפה

סוג נוסף של חלומות, מופיע באריכות במסכת ברכות (נה ע”ב – נו ע”ב). הגמרא אומרת, ”שכל החלומות הולכים אחרי הפה”, כלומר, כאשר אדם חולם חלום, אם יפרשו לו את החלום בצורה טובה, אז החלום אכן יתגשם לטובה. לעומת זאת יפרשו לו את החלום בצורה לא טובה, אז כך יקרה.

הגמרא ממחישה את הנקודה, שהתגשמות החלום תלויה בצורה שיפרשו אותו, ומביאה סיפור על אביי ורבא, שהיו חולמים הרבה חלומות והיו הולכים לאדם שהיה מומחה בפתרון חלומות, שיפתור להם אותם. אביי שילם לפותר החלומות, ולכן הוא פירש לו את החלומות בצורה טובה. רבא לעומת זאת, לא שילם לפותר החלומות, ולכן הוא פירש לו את כל החלומות בצורה גרועה, שהוא יפסיד את כל הכסף שלו, שאשתו וילדיו ימותו וכן על זה הדרך, וכך אכן קרה (עיין הערה[1]).

הטבת חלום

בעקבות כך שהתגשמות החלומות מושפעת מפתרונם, הגמרא הביאה שלוש אפשרויות, לפתור בעיות של חלומות רעים:

א. אפשרות אחת שנפסקה בשולחן ערוך (או”ח רכ, א) היא, שבמידה ואדם רואה חלום רע שמטריד אותו, הוא יכול ללכת לשלושה אנשים שאוהבים אותו, ושהם יעשו לו הטבת חלום, כלומר יפרשו לו את החלום בצורה טובה, ובעקבות כך החלום יתגשם לטובה.

ב. אפשרות נוספת (שגם נפסקה בשולחן ערוך) היא, שבזמן ברכת כהנים, יאמר אדם שחלם חלום רע, את הנוסח שמביאה הגמרא:

”האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא (= מי שראה חלום ולא יודע מה ראה), ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי (= יאמר בזמן ברכת כהנים): רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא… אם טובים הם – חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה – רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה… וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה – כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה.”

באירופה בחלק מבתי כנסת, מצויר בגדול על הקירות את הנוסח של הטבת חלום, כדי שיוכלו להגיד אותו בזמן ברכת כהנים.

ג. אפשרות נוספת שמעלה הגמרא לבטל את כוחו של החלום היא, שאדם יתענה תענית ויחזור בתשובה. הגמרא במסכת שבת אומרת ”שיפה תענית לחלום כאש לנעורת (= לקש)”. כפי שהגמרא מציינת, התענית היא לא דבר חשוב כשלעצמו, אלא שמטרתה לעורר את האדם לתשובה, ואז אם נגזרו עליו דברים רעים, הם יתבטלו.

בסך הכל במהלך הדורות, ההמלצה הייתה להתעלם מדברי חלומות. גם בגלל שרוב הפעמים החלומות נובעים ממחשבות של האדם במהלך היום, פחדים ורצונות שלו, וגם בגלל שבמידה ואכן יש לחלום משמעות, אי אפשר לדעת מה היא. בכל אופן, במידה ואדם בכל זאת מפחד מחלום שהוא ראה, הוא יכול להשתמש בפתרונות שהציעה הגמרא.

שבת שלום!

[1] לאחר שרבא גילה שכך אותו פותר חלומות עשה לו, הוא קילל אותו שהוא ימות על ידי המלכות בצורה משונה. בסופו של דבר אותו פותר חלומות מת, בכך שהמלכות תפסה אותו, קשרה אותו לשני דקלים שכופפו אותם, ואז שחררו את הדקלים, והוא נחצה לשניים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים