שליחות במצוות: מתי הדבר אפשרי?

הרב יהושע פפר
י"ד כסלו ה'תשע"ט

פרשת וישלח פותחת בתיאור של שליחת מלאכיםעלידי יעקב אבינו אל עשו אחיו. נחלקו הדעות אם מדובר במלאכים אנושיים, שלוחים רגילים, או שמדובר במלאכי שמים. כך או כך, האזכור של שליחת המלאכים מביא אותנו לעסוק בדיני השליחות, ובפרט בשליחות של מצוות.

במאמר קודם דנו בעדיפות ההלכתית שיקיים האדם מצווה בעצמו, ולא יעשנה עלידי שליח: “מצווה בו יותר מבשלוחו“. במאמר הנוכחי נפנה לשאלה של איזו מצוות ניתן לקיים עלידי שליחות, ואיזו מצוות לא ניתן לקיים עלידי שליחות. המאמר רלוונטי כמובן לחודש כסליו והדיון בעניין נרות חנוכה – אך הוא נוגע גם לכל ימות השנה.

לאיזו מצוות מועילה השליחות, ומתי אין לקיים מצווה עלידי שליח? האם יש מצוות שעבורן אין צורך בכלל לשליחות? האם שליחות מועילה לעניין מצוות ברית מילה? ומה בנוגע להדלקת נרות חנוכה עלידי שליח? בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.

מצוות של תוצאה

טרם נבוא לשאלה של קיום מצוות עלידי שליח, יש להקדים שלפי דעות מסוימות, ישנן מצוות שבהן כלל אין צורך לשליחות.

כלומר, שליחות היא עיקרון תורני לפיו אדם אחד יכול לשמש שליח עבור חברו כדי לקיים את המצווה (או לעשות פעולה משפטית כלשהי). אולם. ייתכן שישנן מצוות שניתן לקיים עלידי אחרים גם בלי העיקרון המיוחד של שליחות, וגם כאשר השליח המקיים אינו כשר לכהן בתור שליח – כגון קיום המצווה עלידי אינו יהודי שאינו כשר לשליחות רגילה (עיבבא מציעא עא, ב; שולחן ערוך, חושן משפט קפח, א).

הבנה זו עולה מתוך פסקהלכה של המחנה אפרים (שלוחין סימן יא), שכותב בעניין מצוות מעקה שניתן לקיים את המצווה עלידי פועל גוי, ואין צורך בשליחות הלכתית (אך עימנחת חינוך, מצוות תקמו, שחלק עליו בזה). אמנם גוי פסול לשליחות, אך היסוד של מצוות מעקה אינו מעשה המצווה“, אלא רק התוצאה של בניית המעקה באופן שהגג לא יהווה סכנת נפילה. כיון שהעיקר הוא התוצאה ולא המעשה, אין צורך בשליחות וגם פעולה של גוי מקיימת את המצווה.

יש לציין שלמרות זאת, יש דיון בעניין הברכה – האם ניתן לברך על פעולה של אינויהודי שמביאה לידי קיום מצוות (עיין במקורות הנל בזה) – ולכן עדיף להימנע מקיום עלידי גוי.

ניתן להגיע למסקנה דומה עלפי פסק הפרי חדש (יורה דעה קכ), שפסק שניתן להטביל כלי חדש עלידי גוי, וכן פסק הרשבא (שות הרשבא חלק א, סימן שנז) לעניין עונשי בית דין (שבית דין יכול להעניש עלידי אינםיהודים, למרות שמדובר במצווה מן התורה). פסיקות אלו מורות שכאשר העיקר הוא התוצאה, ניתן לקיים את המצווה עלידי אחרים, גם ללא שליחות הלכתית.

עבודת המול תוצאות

במהרח אור זרוע (בן האור זרוע, סימן קכח) נוקט בגישה דומה אך שונה משהו, כפי שמובא בקובץ שיעורים (כתובות סימן רנג).

המהרח אור זרוע פותח בהצגת סתירה, לכאורה, בהלכות שליחות למצוות. מצד אחד, ברור שניתן לעשות שליחות לקיום מצוות מסוימות. לדוגמה, אנו מוצאים בגמרא שניתן להפריש חלה עלידי שליח, וכן ניתן לקדש את האישה עלידי שליח, כמוזכר לעיל. מצד שני, ישנן מצוות שברור כי לא ניתן לקיימן עלידי שליחות: הנחת תפילין, לבישת ציצית, ישיבת סוכה, אכילת מצה, נטילת ארבעת המינים, וכך הלאה.

מה אפוא ההבדל בין מצוות שניתן לקיימן עלידי שליח, לבין מצוות שלא ניתן לקיימן עלידי שליחות?

מהרח אור זרוע מיישב בחילוק בין מצוות שעיקרן המעשה – מצוות שעניינם עבודת ההנעשית עלידי המעשה עצמו – לבין מצוות שעיקרן התוצאה ולא המעשה. במצוות שעיקרן העשייה ולא התוצאה, אין אפשרות של קיום עלידי שליח: הקבה רוצה את העשייה של כל אדם ואדם, ואין האחד יכול לשמש שליח עבור חברו.

מנגד, כאשר העיקר הוא התוצאה, ולא העשייה, ניתן לקיים את המצווה עלידי שליח. כאשר המכוון של התורה הוא התוצאה, אין הקפדה שכל אדם יקיים את המצווה ויביא לידי התוצאה במו ידיו, אלא ניתן לקיים את המצווה עלידי שליח.

בניגוד לגישה האמורה לעיל, מדברי מהרח אור זרוע משמע שיש צורך בתורת שליחותגם כאשר העיקר הוא התוצאה (כפי שברור למשל במצוות הפרשת חלה, שלא ניתן לקיימה עלידי גוי). גם במצוות המוגדרות כמצוות של תוצאה, עדיין יש צורך בתורת שליחות.

מצוות שבגוף

גישה ידועה נוספת לעניין שליחות במצוות מחלקת בין מצוות באופן כללי לבין מצוות שבגוף האדם.

אבחנה זו מקורה בדברי התוספות ריד (קידושין מב, ב), ששואל שאלה דומה לזו המובאת לעיל: מדוע שליחות מועילה לעניין קידושין, ואילו לעניין אכילת מצה וישיבת סוכה היא אינה מועילה. לכך הוא מיישב ששליחות אינה יכולה להועיל לעניין מצוות שבגופו – ישיבת סוכה, הנחת תפילין, וכדומה.

ישנן דרכים שונות להבין את דבריו. בשות חתם סופר (חלק א, אורח חיים סימן רא) כתב לבאר שיש הבדל פשוט בין מצוות הנעשות על גופו של אדם, לבין מצוות הנעשות עלידי גופו של אדם. מצוות שתחולתן קשורה לגוף האדם אינן ניתנות לקיום עלידי שליחות, ואילו מצוות שמתקיימות עלידי האדם (במעשה שאינו קשור דווקא לגופו) ניתנות לקיום עלידי שליח.

מכאן שמצוות כמו תפילין, סוכה, וכדומה, אינן מתקיימות בשליחות (יש לציין שביד המלך, שדבריו הובאו בחתם סופר, סימן קפב, כתב שכאשר לעיר יש רק אתרוג אחד השץ יכול ליטול את האתרוג עבור כל אנשי העיר; החתם סופר דוחה את דבריו). בניגוד לכך, מצוות מחוץ לגופו של אדם יכולות להתקיים עלידי שליח.

בנוגע למצוות תפילין, החתם סופר מבאר שישנן שתי מצוות של תפילין: העשייה (קשירת התפילין על הגוף), וההנחה (שהתפילין יהיו מונחים על הגוף). את החלק הראשון ניתן לקיים עלידי שלח (אחר יכול לקשור את התפילין על גופי), ואילו את החלק השני (היות התפילין מונחים על הגוף) לא ניתן לקיים עלידי שליח (עיגם בקצות החושן, סימן קפב, סק א, שכתב הבנה דומה).

הבנה אחרת בדברי התוספות ריד מובאת עלידי הקצות החושן (שפב, סק ב). לדבריו, כוונת התוספות ריד הוא להבדיל בין מצוות שגם כאשר מתקיימות עלידי שליח עדיין נותר חלק במצוות למקיים עצמו, לבין מצוות שהשליחות אינה משאירה כל חלק במצווה עבור המקיים. לכן, ניתן לקדש את האישה עלידי שליח, שכן המשלח (ולא השליח) הוא זה שמתחתן עם האישה, וכן ניתן להפריש חלק עלידי שליח שכן מדובר בלחמו של המשלח (ולא של השליח). מנגד, לא ניתן לאכול מצה עלידי שליח, כי אם השליח אוכל את המצה לא נשאר כל צד קיום למשלח עצמו.

עלפי אבחנה זו, מבאר הקצות החושן שניתן לקבוע מזוזה עלידי שליח, כי המשלח הוא זה שיחיה בבית שבו קבועה המזוזה. מנגד, הוא כותב שלא ניתן לקיים מצוות ברית מילה עלידי שליח, שכן באופן זה לא נשאר חלק במצווה לאבי הילד (עילהלן בעניין זה).

דרך שלישית בהבנת דברי תוספות ריד אור זרוע היא לבארו על דרך דברי מהרח אור זרוע, במאור לעיל (עיאור שמח, שלוחין ושותפין א, א).

ברית מילה

אחד הדיונים הגדולים בעניין שליחות במצוות נוגע למצוות ברית מילה. באור זרוע (סימן קז) כתב בפירוש שאין לקיים מצוות ברית מילה עלידי שליח, אלא על האב לקיימו בעצמו. בדרכי משה (יורה דעה רסד, א) תמה על כך, שהרי כלל הוא במצוות ששלוחו של אדם כמותו“, ולמה לא יוכל אדם לקיים מצוות המילה עלידי שליח?

גישה אחת לכך היא שהאור זרוע לעולם לא התכוון לפסוק שאין אפשרות לקיים מצוות מילה עלידי שליח, אלא כוונתו שאסור לעשות כן משום שחובה על האדם לקיים את המצוות בעצמו ולא עלידי שליח. גישה זו נאמרה עלידי התבואות שור (כח, יד), כשהוא תומך בדברי האור זרוע את עמדתו שמצווה בו יותר מבשלוחוהוא חיוב ולא רק העדפה.

מנגד, בקצות החושן (שפב, ב) מבאר, כפי שהזכרנו לעיל, שמצוות מילה אינה בתקיום עלידי שליחות, זאת לאור האבחנה שהובאה לעיל בשם תוספות ריד. גם השך (שפב, ב) כתב שאין לקיים מצוות מילה בשליחות, והביא (כמבואר גם בקצות החושן) ראיה לכך מדברי הראש (חולין ו, ח).

כמובן שהמנהג הרווח אינו כדבריהם, אלא מקיימים מצוות מילה בשליחות, ככלל המצוות.

נרות חנוכה

אין לכאורה סיבה הניכרת לעיל שלא לקיים מצוות הדלקת נרות חנוכה עלידי שליח – מלבד ההעדפה של מצווה בו יותר מבשלוחו“. מדובר במעשה חיובי שנעשה עלידי האדם (ולא בגוף האדם), כאשר עיקר המצווה הוא גם התוצאה – שנרות חנוכה ידלקו בבית. נראה אפוא ששליחות תועיל בנרות חנוכה.

אולם, במגן אברהם (תרעו, ד) כתב (בשם הבח) “אדם שהדליק יכול להדליק לאשה ולברך, וכגון שעומדת אצלו בשעת הברכה, אבל בעניין אחר אין לברך, כיון שהמצוה מוטלת על גוף האדם“.

במחצית השקל (תלד, ט, בעניין בדיקת חמץ) ביאר את דברי המגן אברהם שמצוות נר חנוכה היא מצווה שבגוף האדם, ולכן קשהלקיימה עלידי שליח, אלא אם עומדת בצדו. לדבריו, לא ניתן לקיים מצוות הדלקת נרות חנוכה עלידי שליח, אלא אם כן עומד המקיים עליד השליח. דברים אלו דחוקים: אם שליחות אינה מועילה לעניין המצווה (כגון תפילין ואכילת מצה), מדוע תועיל השליחות כאשר המשלח עומד לצידו?

פוסקים אחרים מניחים ששליחות אכן מועילה לעניין נרות חנוכה. הרב ברוך פרנקל בהגהותיו לשולחן ערוך כתב שכן ההלכה הפשוטה, וכן מבואר ביד אפרים (למגן אברהם סימן תלב, ו), כשהוא מבאר את דברי המגן אברהם לעניין הברכה ולא לעניין עיקר קיום המצווה: על המשלח לעמוד לצד השליח כדי להשתתף בברכה, אך לא כדי לצאת ידי חובת עיקר המצווה. כן עולה מדברי הרב משה פיינשטיין (שות אגרות משה, אורח חיים חלק א, סימן קצ) ומדברי פוסקים נוספים.

יש לציין שבדברי היד אפרים (עיגם בפרי מגדים, סימן תרנט, אשל אברהם א) מבואר שאין צורך כלל בשליחות במצוות הדלקת הנרות, שכן עיקר המצווה היא התוצאה שנרות יהיו דולקים בביתו של אדם, ולעניין זה אין צורך בשליחות. אולם, מדברי הפוסקים (עיבראש, פסחים א, י; רן, פסחים ד, ד, א מדפי הריףשות אגרות משה, שם) משמע שלא כדבריו, אלא דיני שליחות נוהגים בנרות חנוכה כמו בכל המצוות.

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים