איסור סוטה לבועל / כשרות כתובה תחת השלטון הסובייטי

שאלה:

שלום
אשה [שאינה שומרת מצוות לע"ע] שהתחתנה בקישנוב מולדביה[בריה"מ לשעבר] בשנת תשלט אצל רב יש להם כתובה הנראית כשירה.
התגרשה ע"פ חוקי המדינה שם .
עלתה לארץ וחיה עם גבר בהנחה שזה בסדר.
לאחרונה אחרי מאמצי שכנוע מרובים ב"ה קיבלה גט.
כחלק ממאמצי השכנוע נאמר לה [ע"י מי שרצה למנוע איסור א"א אך לא היה מודע שאסורה לבועל] ולחבר שלה שהם יוכלו להתחתן כדת מו"י ולשם כך הם עשו מאמצים גדולים [גם החבר עשה מאמצים בעניין] להשיג גט .
הבעיה הגדולה שכנראה הם המשיכו להיות ביחד גם אחרי שאמרו להם שחייבים ע"פ הלכה גט.
חשבתי שאולי ננסה לבדוק אם היה פגם בקידושין של אז מי היה הרב מי היו העדים וכו' אבל זה פרוייקט גדול מאוד .
השאלה אם אפשר להתיר נישואים כאילו במיוחד שבזכות זה היא תלך למקווה ובגיל שלה זה יציל אותם מכרת לתמיד.
ישר כח גדול מראש

תשובה:

שלום רב,

לענ"ד יש בהחלט מקום לומר כדבריך, בפרט שנראה שהסיכוי שהם יפרדו אינו קיים.

א. יחד עם זה, ברור שאילו ודאי היה כאן איסור לבועל לא היינו מתירים להם להינשא עם חשבונות כאלה שהם ממילא ימשיכו לחיות ביחד וכך אנו חוסכים מהם איסור כרת.. כי לא מוותרים על איסורים ברורים מפניי חשבונות אלו. כידוע החת"ס השיב לגבי איסור מינקת חברו שהיה חשש שהיא תעזוב את הדת מחמת האיסור שאינה יכולה להינשא "אלף כיוצא באלו יאבדו ותקנה אחת מחז"ל לא תתבטל" (שו"ת חת"ס אבה"ע ח"א סי' לה). אגב, הפסד אחד יש אילו אנו מניחים להם להינשא באיסור, משום שלדעת האבני נזר איסור סוטה לבועל מדאורייתא הוא רק לאחר קידושין (משום שאחד מהפסוקים של סוטה נמצא בפרשת מחזיר גרושתו שבאיסור זה הכל מודים (אביי ורבא) בעל ולא קידש אינו לוקה.

אולם ברור שאי אפשר להתעלם מהנקודה שאתה מציין אם יש איזה מוצא הלכתי לסיפור הזה.

ב. קשה כאן להתייחס היטב לשאלה משום שלא ברור עד כמה היא ידעה שיש לה איסור ביאה עם בעלה הנוכחי כל עוד שלא קיבלה גט מבעלה הראשון. כלומר, אני מבין שאמרו לה שהיא זקוקה לגט וכל עוד היא לא קיבלה גט אינה יכולה להינשא לשני, אבל האם אכן היא הבינה שיש כאן איסור? אני לא יודע. כי אם היא שוגגת ודאי שאינה נאסרת, כמבואר בגמ' ובסי' קעח. (כי לגבי הנושא של מעילת מעל לכאורה אין בסיטואציה הזו, ראה היטב בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"א סי' נד), וראה עוד בשו"ת שבט הלוי ח"ט סי' רנז, ושו"ת יביע אומר ח"ט אבה"ע סי' ח' אות ו'. אבל צריכים לשים לב שהיא גם שוגגת באיסור, משום שגם כאשר ברור שאין מעילת מעל, עדיין אם אינה שוגגת באיסור, היא אסורה. עי' שו"ת עין יצחק ח"א אבה"ע סי' ע', וראה שם באות כו מה שכתב על האנשים הרחוקים לגמרי שלכאורה השגגה אצלכם היא קרובה לאונס.

אבל חשוב לציין, בכל המקורות הללו, עיקר השאלה אינה דווקא על האיסור תורה. אלא גם על האיסור דרבנן, שהחמירו גם כאשר היתה סבורה שמותר. ראה שם שהביאו את תשובת הרשב"א שהובא ברמ"א סוף סי' יז, ותשובת המהרי"ק. ואכן יש מקום גדול לחשוב עד כמה ניתן להתיר בסיטואציות כגון אלו, אלא שלענ"ד מהטעם הבא נראה יותר שיש להקל אצלם.

ג. העובדה שהם נישאו בקישינוב בשנת 1979 עם כתובה הנראית טובה, ודאי שאינה בהרכח עם עדים כשרים, קשה לי מאד להניח ששני העדים היו שומרי שבת. כל אדם המצוי בתקופה הזו יודע שמתי מעט ממש שמרו שבת בבריה"מ בתקופה הסובייטית. כבר נתקלתי בעבר במקרה של ממזרות בענין אישה שנישאה בקובנה בשנת 1978 עם כתובה מאד מרשימה, שלאחר מאמצים רבים התברר שעורך הכתובה היה בוגר של ישיבת סלבודקה שנשאר שם לאחר המלחמה, אבל מה לעשות, עם השנים הוא כבר לא שמר שבת ואכל נבילות וכו', אבל כתובה עדיין ידע כיצד לכתוב…כך גם בקישינוב הסיכוי שהיו שם אז שני עדים שומרי שבת קלושים מאד, למרות שעדיין היו שידעו כיצד לכתוב כתובה. (בס"ה השלטון הסובייטי במולדובה החל רק בשנות המלחמה – כלומר, פחות מ40 שנה לפני מועד כתיבת הכתובה הנ"ל).

ניתן לדון על כשרותם של העדים מדין רוב, שהרי רוב מוחלט של היהודים שגרו שם בשנים הללו היו פסולים. וכאשר אין אפשרות לדעת מי הם לכאו' אפשר לדון שביחס לקידושין הללו הם פסולים. ראה בשו"ת משנת רבי אהרן ח"ב סי' מט שנשאל אודות מכתב שהגיע ובו עדות בחתימת ידם של שני עדים (שאין ידוע אם הם עדים כשרים), על אדם פלוני שמת, האם אפשר לסמוך על מכתב זה כדי להתיר את אשתו לשוק. והעלה שניתן להניח שהם כשרים למרות שרוב פסולים שם, משום שלפסול אדם מעדות אין די ברוב, ויש לו חזקת כשרות שהוא נולד עימה, ראה שם שהביא ראיה ממה שחז"ל פסלו עדות מוכסים וכד' ולא אומרים שהם פוסלים מדאורייתא משום שרובם גזלנים כמבואר בסנהדרין. מ"מ סברא זו שייכת רק כאשר אנו יודעים במי מדובר והשאלה היא רק האם הוא כשר או פסול. אבל כשאין יודעים כלל מי העדים, או שאינם חיים היום וכד', דהיינו שאין אנו פוסלים אותם לעדות, אלא רק דנים על כשרות הקידושין נראה שאפשר לסמוך על כך שהרוב המוחלט הם פסולי עדות.

אמנם ברור שבמקומות מסודרים, ודאי שא"א לומר כן, משום שחזקה על מי שעוסק בקידושין שרובם כשרים, אבל בתקופה הסובייטית בקישינוב קשה להאמין שהיו שם בכלל עדים שומרי שבת. אולם כדאי לברר לעומק משום שבמקומות מרכזיים יותר היתה תשתית יהודית גם תחת השלטון הסובייטי. תוכל לשלוח את שמות העדים מהכתובה, ואנסה לברר אצל מומחים מבררי יהדות המכירים היטב את השטח אם הם יוכלו לברר במי מדובר.