נדוניה שמתחייבים בשעת קשרי השידוכים

רבני בית ההוראה
י' כסלו ה'תשע"ט

שאלה:

שלום וברכה
ברצוני לשאול האם מה שמתחייבים המחותנים בשעת משא ומתן בין הצדדים אני ייתן סך 250000 ש”ח פלוס שכירות למשך שנה וכדו’.
האם זה התחייבות גמורה או אסמכתא בעלמא לפי המצב כיום אף להצד שיש בזה התחייבות גמורה ממתי חל ההתחייבות האם משעת אירוסין או נישואין ולמי ההתחייבות כלפי המחותנים או כלפי החתן.
בברכה רבה ותודה רבה על כל פעילותכם

תשובה:

שלום וברכה,

ההתחייבות שנעשית עם גמר השידוך אינו אסמכתא אלא התחיבות גמורה. אם התחייבו בפה לפני הנישואין ונישאו, נתפס החיוב באמירה. אך אם רק השתדכו ולא נישאו לא מחייב האמירה, אלא אם כן היה קניין. כיום ההתחייבות נעשית לפני גמר השידוך [בלשוננו: האירוסין] ולכן לא חל ההתחייבות בדיבור בלא קניין. אם חתמו הצדדים על הסכם בכתב, נחשב לקניין. אם החתן והכלה מוגדרים כעניים – אין להם הון עצמי – הדיבור מחייב כדין נדר, וגם אם לא היה קניין חייבים לשלם.

אין בהתחייבות זו משום אסמכתא.

החוב של ההורים מתחיל רק מהנישואין, ולכן אם לא נישאו בטל ההסכם. [כן מבואר בשו”ע אבהע”ז סימן נג ס”א]. אך את התשלום צריך להעביר לפני הנישואין, [כמבואר ברמ”א שם סימן נא סוף סעיף א] ואינו יכול לדחות את התשלום אחר הנישואין. והטעם ביאר הערוך השולחן, שלמרות שהחוב יחול רק אם יינשאו, אבל ההסכם הוא שישלמו לפני הנישואין, ואם לא יינשאו יוכל האב לתבוע את הכסף חזרה.

ההתחייבות של ההורים הם לחתן ולכלה. וכתב בפתחי חושן [אישות פ”ו הערה יד] שאין החתן יכול למחול לאביו על חלקו, מאחר וההתחייבות גם לכלה. וגם משום שההתחייבות של אבי הכלה נעשתה כתמורה שאבי החתן ייתן.

בהצלחה.

מקורות:

הש”ך [חו”מ סימן עה ס”ק פג] הביא תשובת ר”ת גבי חתן שתבע אבי החתן שתבע את אבי הכלה על מעות הנדוניא, ואבי הכלה אומר לאבי החתן לאו בע”ד דידי את, כיון שלך לא התחייבתי, וכלפי החתן מתחמק אבי הכלה, שלא שמעת שהתחייבתי ואיך תתבעני. והשיב ר”ת שאבי הכלה נחשב שליח עבור בנו, ולכן יכול לתבוע עבור בנו. ומוכח מכאן שההתחיבות הוא עבור החתן.

וראה בפתחי חושן אישות פרק ו באורך על דיני נדוניא.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *