שאלה:
בן בכור קיבל מאמו סכום גדול בחייה והבטיח להחזירו לרכוש המשפחתי, לאחר מאה ועשרים של אמו, מהכסף שיקבל בירושה. בשלב מאוחר יותר, כתבה האם צוואה ובו ציינה כי בחלק בעלה בירושה (בעלה נפטר זמן רב לפני כן), יחול דין בכור (שני חלקים לבכור).
השאלה: האם הצוואה חלה על הסכום שמסרה לבן (כולל זכויות דין בכור). צד הספק: מסירת הכסף לבן הוציאו מחזקתה. הכסף יוחזר לרכוש המשפחתי לאחר פטירתה. אם כך, לכאורה צוואתה לא חלה על כסף שאינו ברשותה.
תשובה:
שלום וברכה,
הדין של בכור שנוטל פי שניים נאמר רק על החלק של האב ולא על החלק של האם. ולכן אם כספי ההלוואה היו שייכים לאמא, לא שייך הדין של פי שניים.
אם הכסף היה שייך לאבא ולא לאמא כלל, וההלוואה הייתה אחר מות האב – האמא לקחה מחלק האב והלוותה לבן, המעות האלו לא של האמא אלא של היורשים, והבכור כבר זכה במעות פי שניים.
אם המעות של האבא והלוואה הייתה בחיי האב, נחשב לראוי, ואין בכור נוטל פי שניים בראוי, אלא במוחזק – פירוש במעות ובנכסים שהם בעין, ולא בנכסים שאמורים להגיע מבעלי חובות. ויש ספק בגמרא בבכור שלווה מאביו האם דינו כל הלוואה שאינו מקבל פי שניים או לא ולכן מספק מקבל חצי מפי שניים בהלוואה זו.
בהצלחה.
מקורות:
ראה שו"ע חו"מ סימן רפב סעיף א וג. זכות בכור בהלוואה של אביו ובהלוואה שהלווה לו אביו – שו"ע חו"מ סימן רעח
