צואה על הנעליים בתפילה / מי רגלים בבגד

רבני בית ההוראה
ד' כסלו ה'תשע"ט

שאלה:

שלום
1. בעיר שבה אני גר יש בעיה שהרחובות מטונפים בטינוף של כלבים וגם אם מסתכלים ומשגיחים שלא לדרוך קורה מדי פעם שנדבק טינוף לנעל ואז לא תמיד יודעים על כך ומתפללים ולומדים בינתיים וכו’…
האם כאשר בשולי הנעל קיים טינוף ולא יודעים כי לא שמים לב לריח שלפעמים הוא חזק או חלש ורק אחרי מספר ימים לעיתים שמים לב שנדבק טינוף ונודף מעט ריח יוצאים ידי חובת קריאת שמע וכו’ או שהלימוד נחשב שנעשה באיסור?והאם יש עצה לכך?
והאם יש דרך לבטל את הטינוף כי זה דורש גם לא מעט מאמץ לנקות את הנעליים כל פעם מחדש?

2.יש בית כנסת אחד שהגבאי כבר קצת זקן ואולי סובל גם מאיזו בעיה ונודף מבגדיו מעט ריח רע של מי רגליים וביקשו ממני מעט הציבור ששם להיות בעל קורא וגם הגבאי בעצמו עלה לתורה האם מותר לקרוא שם בספר תורה והאם יש עצה לכך?
הרי לא נראה שתיהיה אפשרות לדבר עם אותו גבאי זה מבייש מאוד…?
תודה

תשובה:

שלום וברכה

אשר אכן יש צואה בסולית הנעל במגן אברהם סי’ עו ס”ק ו אסר לומר דבר שבקדושה משתי סיבות: הסנדל בטל לגופו וכאילו היא על בשרו. הסוליה מתגלה תוך כדי הילוכו, ואינה נחשבת כצואה מכוסה. אבל ברור שאם מדובר במשהו יבש הנפרך כמו עפר, הובא כבר בשו”ע שאינו נחשב צואה, כמו כן, הכלל במתפלל במקום צואה, שאם היה מוטל עליו לחשוש ולבדוק את המקום קודם לכן, אינו יוצא ידי חובה אפילו בדיעבד, אבל אם לא היה מוטל עליו לבדוק, אין כאן פשיעה ויצא ידי חובה. במקרה שאתה מציג לא מוטל לבדוק ממילא בכל מקרה בדיעבד יצא ידי חובה.

בנוגע לשאלתך השניה, יש להקל בדיעבד, בפרט שיש ספק ממה בדיוק הריח והאם אכן באותו יום שתבוא יהיה כזה ריח, ויש ענין של כבוד הבריות ומדובר באיסור דרבנן כי זה מי רגלים ולא צואה, ראה כאן בהרחבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *