“לא ילבש”: לבוש איש לאישה ואישה לאיש בהלכה

הרב יהושע פפר
ל' חשון ה'תשע"ט

בפרשת תולדות אנו מוצאים את פרשיית הברכות, בה יעקב אבינו לוקח את הברכות מאחיו עשו. כדי להשיג את הברכות באופן שיצחק אביו לא ישים לב לכך, רבקה מלבישה את יעקב בבגדי עשו, ואף שמה שכבת צמר על ידיו ועל צווארו, שמא אביו ירגיש בהיותו חלק לעומת אחיו: “ואת ערת גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו” (בראשית כז, יז).

עניין התחפושת – מה שרלוונטי במיוחד לחד הפורים – אינו כולל הלכות רבות ומורכבות. אולם, הלכה מיוחדת הנוגעת לתחפושות היא שאלת בן המתחפש לבן, ובת המתחפשת לבן.

התורה אוסרת על לבושי גבר לאישה ולבושי איש לגבר, כפי שמפורש בתורה: “לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה” (דברים כב, ה). האיסור, שבדרך כלל מכונה במילים לא ילבש“, מקבל חומרה מיוחדת בסיפא של הפסוק, שם נאמר כי תועבת האלהיך כל עשה אלה“.

איסורי תורה אלו לכאורה נראים ברורים. אולם, האמת היא שיש כללים ופרטים רבים באיסורים אלו הדורשים עיון ולימוד, כפי שנשתדל לעשות במאמר זה.

מה הסיבה לאיסור התורה על לבוש אישה לגבר ולהיפך? מתי מותר לגבר ללבוש לבושי נשים? מאיזה גיל חל האיסור מצד מצוות חינוך? והאם מותר לבן להתחפש לבת לרגל חג הפורים? בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.

האיסור הבסיסי

כאמור בפתיח, התורה אוסרת על גבר ללבוש בגדי נשים, וכן להיפך. ביחס למה שהתורה קוראת למעשה זה תועבה“, כתבו רוב המפרשים שהכוונה היא מפני שהדבר עלול להביא לידי פריצות וזנות (עיבפירושי רשי, רשבם, אבן עזרא לדברים כב, ה).

לדעת הרמבם (ספר המצוות, לא תעשה לט; מורה נבוכים חלק ג, פרק לז) והחינוך (מצווה תקמב), יש גם קשר בין הנוהג האסור לבין דרכי עובדי האלילים הקדומים, שהיו מתלבשים כן בתור חלק מפולחן עבודה זרה.

בשולחן ערוך פוסק אפוא שאסור לאדם ללבוש בגדי נשים, ולהיפך, ומרחיב את האיסור גם לתכשיטים למיניהם: “לא תעדה אשה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא) […]ולא יעדה איש עדי אשה, כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים” (יורה דעה קפב, ה).

הרמא מוסיף (עלפי דברי הרמבם, הלכות עבודת כוכבים פרק יב, הלכה י) שהאיסור חל אפילו על בגד אחד: “ואפילו באחד מן הבגדים אסור, אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה“. יש לציין שהלכה זו אינה מוסכמת על כל הדעות, ובבח (שם) סבר שעיקר איסור התורה נאמר דווקא בגבר הלבוש לגמרי כאישה (ולהיפך), ולא בבגד אחד בלבד.

בשולחן ערוך מגביל כאמור את האיסור דווקא לפרטי לבוש המיוחדים למגדר הלא נכון. כאשר מדובר בפריט לבוש שמשמש את שני המגדרים, לא שייך בו איסור לא ילבש“, גם אם רוב שימושו הוא למגדר אחד ולא לשני. מכאן שלא יהיה איסור לאישה ללבוש סוודר רגיל, גם אם רוב לבושו הוא לגברים, וכן הדין למשל ביחס לפרטי פיגמה (עילהלן בנוגע למכנסיים) שגם אם הם פיגמות גבריםהרגילות היא שגם נשים לובשות אותן.

פרטי וציבורי

הסכמת הפוסקים היא שאיסור לא ילבשנאמר הן ברשות הרבים, והן בפרטיות של הבית.

יש לציין בהקשר הזה את דעת הרמבם, כפי שביארו בבית יוסף, לפיה האיסור מן התורה לא נאמר בבגדים שאינם ניכרים כלפי חוץ (כגון הלבשה תחתונה). הלכה זו עולה מתוך הבנה שאיסור התורה קשר לחוסר צניעות וזנות, שאינו שייך אלא בבגדים הניכרים כלפי חוץ. אולם, יש איסור דרבנן גם ביחס לבגדים שאינם ניכרים מבחוץ.

ביחס לאיסור לא ילבשבתוך הבית, ייתכן שגם לפי השיטה הנל יחול על כך איסור מן התורה: ייתכן שהעובדה שהאדם נמצא בביתו ולא בחוץ אינה משפיעה על אופי האיסור, המוגדר עלפי סוג הלבוש ולא עלפי מיקום האדם. בכל אופן, בוודאי שיחול לכל הפחות איסור דרבנן.

בפירוש פנים יפותעל התורה (לפרשת כי תצא) כתב גישה מחודשת לעניין זה, ופסק שיש לחלק בין גברים לבין נשים: מותר לאישה ללבוש בגד איש בתנאי שהיא אינה מתערבת בין הגברים, ואילו לאיש אסור ללבוש בגדי נשים גם כשהוא לבד (בגלל שהדבר מביא לידי הרהורים אסורים). גישה זו נדחתה מן ההלכה עלידי פוסקים רבים (עידרכי תשובה קפב, ז; שות מנחת יצחק חלק ב, סימן קח; שות שבט הקהתי חלק ב, סימן רנח).

להגן מפני הקור

פוסקים רבים פסקו שהאיסור של לא ילבשנאמר דווקא כאשר כוונת הלובש או הלובשת היא לשם יופי או קישוט: אסור לאדם לייפות את עצמו בדרך של המגדר האחר. מנגד, כאשר המטרה אינה לשם יופי, אלא לשם תכלית אחרת – להגן מפני הקור, מפני הגשמים, או למטרה אחרת – אין בכך איסור, בתנאי שעדיין ניכר היותו גבר או אישה. הלכה זו נפסקה בבח (יורה דעה קפב), בטז (קפב, ד) ובשך (קפב, ז).

לפי דעה זו, מותר אפוא לגבר ללבוש צעיף של נשים או נעלי בית של נשים, כאשר כוונתו הוא לשם חימום ושמירה מן הקור, וכן מותר לאישה ללבוש מעיל גשם או מגפיים של גברים כדי להגן מפני הגשמים, וכן כיוצא בו.

דעת מיעוט חולקת על הלכה זו, וסבורה שהאיסור חל באופן גורף, ללא קשר לכוונת הלובש (עיחכמת אדם צ, א; בינת אדם עד; יד הקטנה עמרעט). ישנם פוסקים שהמליצו שיש להחמיר בדבר מחמת המחלוקת (עילמשל במהרשם, חב, סימן רמג; שות שבת הלוי חלק ב, סימן סג), אך ההלכה העיקרית (וכן המנהג) בכך היא להקל (שות אגרות משה, יורה דעה חלק ב, סימן סא; שות יביע אומר ו, יורה דעה יד).

באבני צדק (יורה דעה עב) מרחיק את הדיון הנל לשאלה של לבישת מכנסיים מתחת לחצאית עלידי אישה, כאשר הכוונה היא לשמירה מפני הקור או לצורך התעמלות. לפי הפוסקים הנל המקלים כאשר אין הכוונה לשם יופי, כמו כן יש להתיר בכך.

בנפרד מהדיון הנל, האריכו פוסקי זמנינו בשאלת לבישת מכנסי נשים – האם יש בכך משום איסור לא ילבש” (שכן מכנסיים באופן כללי הם מלבוש של גברים), או שאין בכך לא ילבש” (משום שמדובר במכנסי נשים) (עישות מנחת יצחק חב, סימן קח, שאסר לבישת מכנסי סקי; שות ציץ אליעזר חלק יא, סימן סב; שות שבט הלוי חב, סימן סג וחלק ו, סימן קיח; שות יביע אומר, שם). מנהג רבים הוא להקל בזה לעניין מכנסי פיגמה, מכנסי טריינינג, וכדומה. עם זאת, מסיבות של צניעות, אין פוסק שמתיר לבישת מכנסיים בציבור.

להתחפש בפורים

ישנן קבילות שבהן היה נהוג לגברים ונשים להתחפש בפורים למגדר האחר: אנשים כנשים, ונשים כאנשים. הסיבה לנוהג זה, ולאישור שזכה מכמה רבנים, היא שמדובר במטרה של שמחת הפורים ולא במטרה של יופי וקישוט (וכן בגלל שמדובר בתחפושת לזמן קצר), ולכן אין בו משום איסור לא ילבש“. דעה זו מוזכרת ברמא (אורח חיים תרצו, ח).

אולם, פוסקים רבים התנגדו לנוהג זה, וכתבו שיש לאסור ולבטל את המנהג. כן מבואר בבח (יורה דעה קפב) ובשך (קפב, ז, עלפי דברי היראים), וכן כתבו פוסקים מאורחים (כגון בערוך השולחן, אורח חיים תרצו, יב; שות באר משה חח, סימן ז), וכן פסק במשנה ברורה (תרצו, ל). המנהג כיום בכל מקום הוא להימנע מתחפושת של גבר כאישה ואישה כגבר.

עם זאת, במשנה ברורה (תרצו, ל, בשם הפרי מגדים) מציין שיש מקום להקל כאשר מדובר בפריט לבוש אחד, ולא בלבוש שלם של המגדר האחר. אך בציטוט מדברי השלה, הוא מסיים שאין הדבר ראוי.

בנוגע לילדים מתחת לגיל חינוך, יש לקבל בדבר, כאשר גיל חינוך לעניין זהו הוא בזמן שהילד היה מתבייש ללבוש את הביגוד של המגדר האחר (שות אגרות משה, אבן העזר חד, סימן סב). הרב פיינשטיין מוסיף שבשל שיקולי צניעות ראוי להימנע מללבוש בגדים של המגדר האחר כבר מהזמן שנעשה הבחנה בין בגדי בנים לבגדי בנות.

סיכום

ראינו שיש איסור תורה של לא ילבשעל לבישת בגדים המיוחדים למגדר האחר: אסור לגבר ללבוש בגדי נשים, ואסור לאישה ללבוש בגדי גברים. האיסור נאמר אפילו על פריט אחד, הגם שיש פוסקים הסבורים שעיקר איסור התורה נאמר דווקא בלבוש מלא של אישה לאיש ושל איש לאישה.

לפי דעת רבים מן הפוסקים, האיסור נאמר דווקא כאשר הכוונה היא לשם יופי וקישוט, ולא כאשר יש מטרה אחרת שאינה קשורה ליופי של הבגד, כגון להגן מפני הקור או הגשמים. מכאן שיהיה מותר לגבר ללבוש את טבעת אשתו כאשר המטרה היא לשמור עליה, או לענוד משקפי נשים כדי שיוכל לראות (עישות אבני ישפי חד, סימן צ).

יש חלק נוסף של איסור לא ילבששאינו נוגע דווקא לביגוד, אלא למעשים הקשורים למגדר האחר: גילוח חלקים של הגוף, צביעת השיער, וכדומה. בסד נדון באיסורים אלו במאמר של שבוע הבא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים