שאלה:
שלום
אם יש בשבת רגש שלילי כלשהוא מאד חזק שדורש בכי, ואחרי שבת, הדחף לבכי עובר למרות שהכאב קיים. השאלה אם מותר לבכות על זה בשבת מבחינת השחרור הנפשי?
תשובה:
שלום וברכה
הרמ"א בסי' רפח סעי' א כתב, שמי שיש לו עונג אם יבכה, שעל ידי כך צערו מתפוגג רשאי לבכות בשבת, וכן כתב באליה רבה שם, אולם הט"ז שם כתב שדין זה אמור רק לגבי דמעות של כיסופין ודבקות ולא בדמעות של צער שזה אסור. ובאמת ידוע מגדולי ישראל שכבשו צערם בשבת באופן מפליא ביותר [המעשה הידוע בסבא מסלבודקא שבנו נפטר בערב שמחת תורה, וכן ברבי מפיאסצנא שבנו נרצח בערב שמחת תורה ועוד ועוד], וכל מיש נמנע ומצליח לשמוח בשבת בלא בכי, תבוא עליו הברכה.
שנדע תמיד רק טוב ושמחות.
מה הדין בשבת יש קידוש בו אקרא לבת על שם אימא או סבתא ואני בדרשה רוצה לדבר עליה וברור לי שאדמע ואולי גם הציבור?
בכי של התרגשות מותר, אבל בכי של צער אסור, אין עצה אלא לא להספיד בשבת.. מזל טוב!
השאר תגובה