שאלה:
דין תורה בטענת כספים. במידה וצד א – הנתבע.בא בדוגמאות וראיות על חוסר אמינות- שקרים- של הצד התובע, האם בית הדין מתחשב בכך, בנוגע לדחות את התבעיה הממונית? כלומר. מכך שההרכב שומע דוגמאות על התנהלות התובע, האם הנתבע יכול לבקש על סמך זה לדחות את דרישת התשלום כל עוד התובע לא יציג ראיות מוכחות? תודה.
תשובה:
שלום וברכה,
דיין שרואה שהדין מרומה, יש לו להשהות את פסק הדין עד לבירור אמיתת הדברים. וכמו כן זכותו של הנתבע לדרוש מהב"ד שלא יפסקו כיון שיש רמאויות בתביעה. ואם בית דין יראה שדברי הנתבע צודקים, וכנראה יש רמאות בתביעה, ידחה הבית הדין את הפסק על לבירור האמת.
בהצלחה.
מקורות:
כתב השולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים סימן טו סעיף ג:
"הדיין שבא לפניו דין שיודע שהוא מרומה, לא יאמר אחתכנו ויהיה הקולר (פי' שלשלת העון) תלוי בצואר העדים. כיצד יעשה, ידרוש בו ויחקור הרבה בדרישה וחקירה של דיני נפשות. אם נראה לו לפי דעתו שיש בו רמאות, או שאין דעתו סומכת על דברי העדים אף על פי שאינו יכול לפסלן, או שדעתו נוטה שבעל דין זה רמאי ובעל ערמה והשיא את העדים אף על פי שהם כשרים ולפי תומם העידו, וזה הטעם, או שנראה לו מכלל הדברים שיש שם דברים אחרים מסותרים ואינם רוצים לגלותם, כל אלו הדברים וכיוצא בהם אסור לו לחתוך אותו הדין, אלא יסלק עצמו מדין זה וידוננו מי שלבו שלם בדבר, והרי הדברים מסורים ללב. וכשהיה רואה הרא"ש באומדנא דמוכח שהדין מרומה, <ז> היה כותב ונותן ביד הנתבע שאין לשום דיין להשתדל בדין זה.
