פנים חדשות: מתי מברכים שבע ברכות?

הרב יהושע פפר
כ"ג חשון ה'תשע"ט

בשעה שלקח אליעזר עבד אברהם את רבקה, נאמר בפסוק (בראשית כד, ססא): “וישלחו את רבקה אחותם ואת מנקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו: ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו“.

במסכת כלה (פרק א) נדרש ברכת משפחת רבקה ללמוד דין ברכת חתנים: “מנין לברכת חתנים מן התורה, שנאמר ויברכו את רבקה“. מכאן מקור קדום לעניין ברכת חתנים‘, המכונה בפי הכל שבע ברכות‘ (למרות שלדעת התוספות, “ברכת חתניםהוא ברכת האירוסין, ולא שבת ברכות).

במאמר הנוכחי נתמקד בהלכה מסוימת בדיני שבע ברכות‘ – הלכת פנים חדשות‘, לפיה מברכים את הברכות רק כאשר נוכח אדם חדש בשמחה הנישואין. מהי הגדרתו של דין פנים חדשות‘? האם ומתי ניתן לברך שבע ברכותגם בלי פנים חדשות‘? האם קטנים יכולים להיחשב פנים חדשות‘? בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.

ריבוי שמחה

הגמרא בכתובות (ז, ב) מביאה את דברי הברייתא: “מברכים ברכת חתנים בעשרה כל שבעה. אמר רב, והוא שבאו פנים חדשות“. בהמשך הסוגיה (ח, א) מסופר על רב אשי שנקלע לביתו של רב כהנא בעידן שמחת נישואין. ביום הראשון של שבעת ימי הנישואין ברכו שבע ברכות, אבל מכאן ואילך לא ברכו (חוץ מהברכה האחרונה) אלא אם באו פנים חדשות: “אם איכא פנים חדשות בריך כולהו“.

בתוספות (שם) ביארו את העניין היסודי של פנים חדשות‘: “פנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה ביותר“. מבואר בדבריהם שיסוד דין פנים חדשותהוא שעל ידם מתרבה השמחה, וכאשר יש ריבוי שמחה מברכים שבע ברכות.

כך גם מבואר בדברי הראש (כתובות פרק א, סימן יג): “ונראה דלא מיקרי פנים חדשותאלא בני אדם שמרבים בשבילם שמחה יותר“. הראש מוסיף שאין אדם נחשב פנים חדשותאלא באופן שלא אכלו עד עתה, אפילו היו שם בשעת החופה“. ריבוי השמחה, לפי דברי הראש, תלוי בהשתתפות הפנים חדשותבסעודה (אם כי לא ברור אם צריכים לאכול בסעודה בפועל, כמבואר בבח, אהע סימן סב), ולכן כל שלא אכל עדיין בסעודה נקרא פנים חדשות‘.

לאור הגדרה זו, אין נקראים פנים חדשותאלא בני אדם חשובים שמרבים בשבילם מאכל ומשתה” (בח, שם; ערוך השולחן, אהע סב, כו). כפי שהוסיף הבח והבית שמואל‘ (סק י), אין צורך שיהיה ריבוי בפועל של מאכל ומשתה, אלא שיהיו בני אדם הראויים לריבוי זה.

שמחת לבו של חתן

אם התוספות מדגישים את שמחת הסעודה, אזי הרמבן והרן נותנים דגש אחר על שמחת לבו של חתן“. הרן (ב, א מדפי הריף) מבאר שעל שמחה זו – שמחת הלב של החתן – נתקנה ברכת חתנים.

לדעת ראשונים אלו, אין חובה לברך ברכת חתנים דווקא בשעת סעודה (שיטה שהובאה בראש), אלא ניתן לברך את הברכות קודם הסעודה, כמו שהביאו ממסכת סופרים (פרק יט, הלכה יא). הרן מבאר (ג, א): “לפי שהיו רגילים להתאסף בבית החתן בבקר ובערב לשמח החתן וכלה, והיו מברכין אעפ שאין אוכלין“. הראש, לפי דרכו, כותב בשם רב האי שמנהג זה אינו יפה“.

כן, לשיטה זו אין צורך בנוכחותו של פנים חדשותבשעת הסעודה, כלשון הרן: “כל שבא פנים חדשות ועומד שם, אעפ שאינו אוכל שם, מברכים זברכות“.

לדעות אלו, מי שכבר השתתף בשמחה שוב אינו יכול לשמש כפנים חדשות‘, גם אם טרם השתתף בסעודה, כמו שכתב הרשבא (כתובות, שם): “ולא נכנס שם כל ימי המשתה“.

עוד עולה לפי דרך זו שהקפידה העיקרית בזהותו של פנים חדשותהיא שיהיה בו תוספת שמחה לחתן, ואין צורך דווקא באדם חשוב שמרבים בשבילו מאכל ומשתה. יסוד השמחה הוא שמחה סובייקטיבית של החתן, כדברי הבית שמואל‘ (שם): “אבל להרן שהביא בהגה אין צריך להרבות בשבילם, אלא ששמחים בשבילם בני החופה“.

עדיף, לשיטה זו, שיהיה פנים חדשותשמכיר את החתן באורח אישי, ונוכחותו משמחתו, מאשר אדם חשוב שאינו מביא שמחה לחתן.

דעת הרמבם: להוציא פנים חדשותידי חובתם

דעה שלישית שנאמרה בנוגע למהות פנים חדשותהיא דעת הרמבם.

בתוספות ריד‘ (כתובות, שם) הגדיר פנים חדשותכאדם שלא שמע את הברכות“. נראה בפירוש דבריו שיסוד פנים חדשותהוא שכל מי שנוכח בשמחת חתן וכלה חייב לברך את הברכות, ומברכים שוב את הברכות כדי להוציא אותו ידי חובתו. מכאן שיש לברך רק בנוכחות אדם שעדיין לא שמע את הברכות, כדי להוציאו ידי חובתו.

דרך זו מבוארת היטב בדברי הרמבם (הלכות ברכות, פרק ב, הלכה י): “במה דברים אמורים, כשהיו האוכלין הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו הברכות, אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין, מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין“.

בדברי הרמבם והתוספות רידלא נזכר כלל ענין ריבוי השמחה, ונראה שעניין פנים חדשותהוא שמברכים בשבילם” – עבורם – את הברכות.

בערוך השולחן‘ (שם) ביאר על דרך זו שכוונת הרמבם היא שיסוד הברכות הוא לברך את הזוג שיצליח בדרכו החדשה, וכל אחד חייב לברכו בכך. לכן, במקום שנוכחים פנים חדשותשעדיין לא נוכחו בשעת הברכות, חייבים הם לברך את הזוג, ויכולים הם לשמוע מפי אחר, ולצאת בברכתו.

דין ברכת חתנים בשבת

לפי דרכו, לא הזכיר הרמבם שום הבדל בנוגע לברכת חתנים בין שבת לבין ימות החול. לפי שיטתו, מברכים שבע ברכותבמקום פנים חדשותכדי להוציא את הנוכחים החדשים ידי חובתם. ברי אפוא שיום השבת אינו יכול להיות תחליף לאנשים הצריכים לצאת ידי חובתם.

התוספות, שביארו שמברכים ברכת חתנים בשל ריבוי שמחת הסעודה לכבוד פנים חדשות‘, הביאו את דברי המדרש שיום השבת נקרא פנים חדשות‘, וביארו: “התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה“. כך ביאר הראש את סגולת השבת: “ודרך להרבות בשבת שמחה ומנות“.

לפי שיטתם שאין הברכה באה בשל הסעודה אלא בשל שמחת החתן, ביארו הרמבן והרן את סגולת השבת בדרך אחרת (רמבן, כתובות ח, א): “אבל בששי בשבת ובשבת עצמה, לפי שהחתן יוצא מבית הכנסת ומפקין כלתא מחדרה ונכסין לחופה, הם מברכין קודם סעודה, שזו היא שמחה גדולה שמשמחין אותו העם“. לדבריהם, אין מברכים בשל התוספת בשמחה ובסעודה, אלא בשל שמחת החתן שמוציאים אליו את הכלה.

הרמבן מוסיף שגם ביום השבת מברכים (ולא רק בליל שבת), “וסומכין להם בכך שאי אפשר שלא יהא בשבת אחד שלא היה שם אתמול“. בדרך אחרת ביאר שעקב הפנים חדשותנקבע היום לשמחה יתרה, ולכן יש לברך ברכת חתנים לילה ויום.

השלכה מעשית למחלוקת זו תעלה בנוגע לסעודה שלישית. לפי דעת התוספות והראש, כתב בספר עטרת פז‘ (על הראש, הובא באוצר הפוסקים עמעג) שאין לברך ברכת חתנים בסעודה שלישית, שכן הברכה באה בשל ריבוי הסעודה של כבוד השבת, ועיקר הריבוי הוא דווקא בסעודות הלילה והיום (בהקשר זה כתב הריטבא, כתובות ז, ב, שכבוד היום עדיף מכבוד הלילה) ולא בסעודה שלישית. אבל לדרכם של הרן והרמבן, מבואר בריטבא שכיון שנקבע כל היום לשמחה בשל הפנים חדשות‘, יש לברך ברכת חתנים בכל הסעודות.

פסקי הלכה

כל שלשת השיטות הנל הוזכרו בשולחן ערוךוברמא.

בשולחן ערוך‘ (אהע סימן סב, סעיף ז) מעתיק את לשון הרמבם בדעה הראשונים, ושוב מוסיף דעה שנייה, שהיא דעת התוספות: “ויש אומרים שאפילו היו בשעת החופה ושמעו הברכות, אם לא אכלו שם עד עתה, מקרי פנים חדשות ומברכים בשבילם זברכות אחר ברכת המזון“. השולחן ערוךמוסיף שכן פשט המנהג“. בהמשך (סעיף ח) מוסיף שמדובר במי שמרבים עבורו בסעודה, והיא שיטת התוספות, ועולה אפוא שדעת השולחן ערוךאינה כדעת הרמבם.

הרמא מוסיף את דעת הרמבן והרן: “ויש אומרים דאם היו שם פנים חדשות, אעפ שאין אוכלין שם, מברך בשבילם לילה ויום“.

ההשלכה של ברכת חתנים בסעודה שלישית מובאה בסעיף ח, שם פסק השולחן ערוך‘: “ויש אומרים דשבת ויוט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית, אבל לא בסעודה שלישית, וכן פשט המנהג“. הלכה זו מתאימה לדעת התוספות והראש, כמו שפסק השולחן ערוךבסעיף ז. הרמא מוסיף שנהגו לברך אפילו בסעודה שלישית: “ועכשיו נהגו במדינות אלו לברך זברכות בסעודה ג‘”. הלכה זו מתאימה, כמו שהעיר בערוך השולחן‘ (סעיף כטל), לשיטת הרמבן והרן.

אולם, הרמא מציע טעמים אחרים למה מברכים בסעודה שלישית: “ואפשר משום דרגילים לבא פנים חדשות; ויש אומרים מטעם דרגילין לדרוש, והדרשה הוי כפנים חדשות“. בערוך השולחןהעיר שכיום אין דורשים, ואין מנהג להביא פנים חדשות‘, ולמרות זאת נוהגים לברך בסעודה שלישית, וביאר שמברכים בשביל ריבוי המאכלים שמביאים לכבוד סעודה שלישית. במקום שאין מביאים מאכלים מיוחדים, ואין שם פנים חדשות‘, יש להקפיד לדרוש בתורה, שכן משפטי האמת משמחי לב“.

יש ספק מסוים בנוגע לברכת חתנים כאשר הסעודה השלישית נמשכת לתוך הלילה, ושבת היא היום השביעי לאחר החתונה – כך כעת, בלילה של מוצאי שבת, מדובר כבר ביום השמיני. בשערי תשובה (קפח, ז) כתב שכאשר סעודת יום החול נמשכת לתוך הלילה, שוב אין לברך ברכת חתנים. אולם, בנוגע למוצאי שבת יש אומרים שיש לברך את הברכות, הן בגלל עניין תוספת שבת‘, והן משום שהולכים אחר תחילת הסעודה (כפי שנוהגים לעניין אמירת רצהבברכת המזון; עיבשות שבט הלוי חלק א, סימן לט).

אולם, המנהג הרווח הוא שלא לברך ברכת חתנים כאשר הסעודה נמשכה לתוך הלילה, גם במוצאי שבת.

דין אשה וקטן לצורך פנים חדשות

לפי דעת הרמבם (כפי שפורשה לעיל) ברור שקטן אינו יכול להיחשב פנים חדשות‘, שכן שאינו מחויב בברכה – כפי שהרמבם מזכיר (ברכות ב, ט), קטן אינו מברך ברכת חתנים – ואין צורך להוציאו ידי חובתו. נראה שכן הדין אף בנוגע לנשים, למרות שהרמבם סתם את דבריו בנוגע לכך (הוא כן מזכיר עבדים יחד עם קטנים, וייתכן שיש ללמוד מכאן אף לנשים).

ייתכן שכך הביאור גם בדברי הריטבא (כתובות ז, ב) שכתב שאין אשה נחשבת לפנים חדשות‘, “שאין פנים חדשות אלא למי שראוי להימנות בעשרה של ברכת חתנים“. אולם, כבר נתבאר שדעת הריטבא אינה בהתאם לרמבם, ונראה אפוא שכוונת הריטבא לעניין אחר (כפי שמשמע מלשונו), ואינו תלוי בשיטת הרמבם.

לפי שיטת התוספות, אשה וקטן שיש בהם תוספת וריבוי שמחה ייחשבו לפנים חדשות‘ – שיש יש בנוכחותם ריבוי שמחה (עיבקהילת יעקב‘ (כתובות סימן ו), שעמד על חקירה זו).

להלכה, הובאה שיטת הריטבא בפתחי תשובה (אהע סימן סב, סק יד), בשם ספר זכור לאברהם‘, וכן הסכימו דעות נוספות (כמבואר באוצר הפוסקים‘). אולם החתם סופר‘ (כתובות ז, ב, דה במקהלות) פסק שקטן ואשה יכולים להיחשב פנים חדשות‘ (בתנאי שמרבים שמחה עבורם), וכן הורה הרב אלישיב שליטא (הובא בישמח לבאות שלט) – אך הדבר שנוי במחלוקת בין פוסקי זמנינו (עיבאוצר הפוסקים, שם).

הלכות נוספות בדין פנים חדשות

  • מי שלא נוכח בסעודה: המנהג הוא שגם מי שהיה נוכח בחופה, אך לא היה נוכח בסעודה, נחשב לפנים חדשות‘ (שוע סעיף ז). יש שכתבו שטוב להחמיר שגם לא יהיה בחופה, אבל בספר עזר מקודש‘ (סב, ח) כתב שאין להחמיר בכך, כיון שנהגו כן.
  • חשיבות של ריבוי סעודה: בספר שובע שמחות‘ (לרב שריה דבליצקי זצל, פרק א, הערה לו) כתב שנוהגים שלא להקפיד שיהיה הפנים חדשותאדם שרגילים להרבות בסעודה עבורה (ייתכן שסומכים בזה על שיטת הרמבן והרן הנל שדי בשמחתו הפרטית של החתן). אך הוסיף בשם החזוא שטוב לדקדק בדבר. בשות תשובות והנהגות (חב, סימן תרמה) כתב להטעים את המנהג להקל בכך שעיקר הצורך לפנים חדשותנאמר בסעודה שנערכת בבית החתן. כיום, שהסעודות נערכות לכבודו של חתן, יש בכך שמחה גדולה, ומקפידים פחות על חשיבות של הפנים חדשות‘.
  • איך מוגדר אדם חשוב: בשאלה איך להגדיר אדם חשובשמרבים עבורה בסעודה, ביאר הרב אלישיב שליטא שאם היה אדם מתארח, והיו מגישים לו אוכל מיוחד ולא אוכל רגיל, אזי נחשב לאדם חשוב‘ (ישמח לב, אות שמט).
  • האם מלצר או מקבץ נדבות נחשבים לפנים חדשות‘: הורה הרב שלמה זלמן אוירבך זצל שאין להושיב מלצר ולצרפו כפנים חדשות‘, וציין למעשה בתשעה אנשים שסעדו סעודת שבע ברכות‘, ובסוף הסעודה ביקר קבצן בבית לקבץ נדבות, והורה החזוא שאין לצרפו כפנים חדשותכיון שאין מרבים בסעודה עבורו (ראה שובע שמחותפא, סימן ז).
  • השתתפות הפנים חדשותבסעודה: לדעת פוסקים רבים, יש לברך ברכת חתנים גם אם לא השתתפו הפנים חדשותבסעודה (רמא סעיף ז; חלקת מחוקק סק יא; קיצור שולחן ערוך קמט, ה; ועוד). אבל יש שסברו עלפי דעת התוספות והראש שאין לברך ברכת חתנים אלא אם אכל הפנים חדשותבסעודה (מהריטץ סימן עא), וטוב להחמיר בדבר.
  • נוכחות פנים חדשותבשעת הברכות: על הפנים חדשותלהיות נוכחים בשעת הברכות עצמם, בוודאי באופן שלא אכלו בסעודה (חלקת מחוקק סימן סב, סק יא). אם יצאו לפני הברכות, אין לברך את הברכות בהעדרם (שנות חיים, סימן קה). כן בוודאי הדין לדעת הרמבם, לפיה עניין הברכות הוא להוציא את הפנים חדשותידי חובתם.

סיכום

ראינו שישנן שלש דרכים שונות בנוגע להלכת פנים חדשות‘. לפי כמה ראשונים, עניינם השמחה שמביאים לאירוע, ועל שמחה זו מברכים את הברכות. ראשונים אחרים מפרשים את עניין הפנים חדשותבתור שמחה סובייקטיבית – שמחת לבו של חתן” – ועל כן מברכים את הברכות. מנגד, לדעת הרמבם אין עניין הפנים חדשותשמחה מיוחדת, אלא שיש לברך את הברכות כדי להוציא את הנוכחים החדשים ידי חובתם.

כפי שהובהר, הבנות שונות אלו מובילות לכמה השלכות הלכתיות בנוגע לאמירת ברכת חתנים. אם שניתן לומר, באופן כללי, שיש נטייה בין הפוסקים להקל בעניין אמירת שבע ברכותכשהדבר אפשרי, יש בהחלט מקרים שבהם אין מברכים שבע ברכותמפני העדר פנים חדשות‘. חשוב אפוא להיות מודע לעקרונות הרלוונטיים, ובמקרה של ספק יש כמובן להיוועץ בסמכות הלכתית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים