בשעה שלקח אליעזר עבד אברהם את רבקה, נאמר בפסוק (בראשית כד, ס–סא): "וישלחו את רבקה אחותם ואת מנקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו: ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו".
במסכת כלה (פרק א) נדרש ברכת משפחת רבקה ללמוד דין ברכת חתנים: "מנין לברכת חתנים מן התורה, שנאמר ויברכו את רבקה". מכאן מקור קדום לעניין 'ברכת חתנים', המכונה בפי הכל 'שבע ברכות' (למרות שלדעת התוספות, "ברכת חתנים" הוא ברכת האירוסין, ולא שבת ברכות).
במאמר הנוכחי נתמקד בהלכה מסוימת בדיני 'שבע ברכות' – הלכת 'פנים חדשות', לפיה מברכים את הברכות רק כאשר נוכח אדם חדש בשמחה הנישואין. מהי הגדרתו של דין 'פנים חדשות'? האם ומתי ניתן לברך 'שבע ברכות' גם בלי 'פנים חדשות'? האם קטנים יכולים להיחשב 'פנים חדשות'? בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.
ריבוי שמחה
הגמרא בכתובות (ז, ב) מביאה את דברי הברייתא: "מברכים ברכת חתנים בעשרה כל שבעה. אמר רב, והוא שבאו פנים חדשות". בהמשך הסוגיה (ח, א) מסופר על רב אשי שנקלע לביתו של רב כהנא בעידן שמחת נישואין. ביום הראשון של שבעת ימי הנישואין ברכו שבע ברכות, אבל מכאן ואילך לא ברכו (חוץ מהברכה האחרונה) אלא אם באו פנים חדשות: "אם איכא פנים חדשות בריך כולהו".
בתוספות (שם) ביארו את העניין היסודי של 'פנים חדשות': "פנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה ביותר". מבואר בדבריהם שיסוד דין 'פנים חדשות' הוא שעל ידם מתרבה השמחה, וכאשר יש ריבוי שמחה מברכים שבע ברכות.
כך גם מבואר בדברי הרא"ש (כתובות פרק א, סימן יג): "ונראה דלא מיקרי 'פנים חדשות' אלא בני אדם שמרבים בשבילם שמחה יותר". הרא"ש מוסיף שאין אדם נחשב 'פנים חדשות' אלא באופן "שלא אכלו עד עתה, אפילו היו שם בשעת החופה". ריבוי השמחה, לפי דברי הרא"ש, תלוי בהשתתפות ה'פנים חדשות' בסעודה (אם כי לא ברור אם צריכים לאכול בסעודה בפועל, כמבואר בב"ח, אה"ע סימן סב), ולכן כל שלא אכל עדיין בסעודה נקרא 'פנים חדשות'.
לאור הגדרה זו, אין נקראים 'פנים חדשות' אלא "בני אדם חשובים שמרבים בשבילם מאכל ומשתה" (ב"ח, שם; ערוך השולחן, אה"ע סב, כו). כפי שהוסיף הב"ח וה'בית שמואל' (ס"ק י), אין צורך שיהיה ריבוי בפועל של מאכל ומשתה, אלא שיהיו בני אדם הראויים לריבוי זה.
שמחת לבו של חתן
אם התוספות מדגישים את שמחת הסעודה, אזי הרמב"ן והר"ן נותנים דגש אחר על "שמחת לבו של חתן". הר"ן (ב, א מדפי הרי"ף) מבאר שעל שמחה זו – שמחת הלב של החתן – נתקנה ברכת חתנים.
לדעת ראשונים אלו, אין חובה לברך ברכת חתנים דווקא בשעת סעודה (שיטה שהובאה ברא"ש), אלא ניתן לברך את הברכות קודם הסעודה, כמו שהביאו ממסכת סופרים (פרק יט, הלכה יא). הר"ן מבאר (ג, א): "לפי שהיו רגילים להתאסף בבית החתן בבקר ובערב לשמח החתן וכלה, והיו מברכין אע"פ שאין אוכלין". הרא"ש, לפי דרכו, כותב בשם רב האי שמנהג זה "אינו יפה".
כן, לשיטה זו אין צורך בנוכחותו של 'פנים חדשות' בשעת הסעודה, כלשון הר"ן: "כל שבא פנים חדשות ועומד שם, אע"פ שאינו אוכל שם, מברכים ז' ברכות".
לדעות אלו, מי שכבר השתתף בשמחה שוב אינו יכול לשמש כ'פנים חדשות', גם אם טרם השתתף בסעודה, כמו שכתב הרשב"א (כתובות, שם): "ולא נכנס שם כל ימי המשתה".
עוד עולה לפי דרך זו שהקפידה העיקרית בזהותו של 'פנים חדשות' היא שיהיה בו תוספת שמחה לחתן, ואין צורך דווקא באדם חשוב שמרבים בשבילו מאכל ומשתה. יסוד השמחה הוא שמחה סובייקטיבית של החתן, כדברי ה'בית שמואל' (שם): "אבל להר"ן שהביא בהג"ה אין צריך להרבות בשבילם, אלא ששמחים בשבילם בני החופה".
עדיף, לשיטה זו, שיהיה 'פנים חדשות' שמכיר את החתן באורח אישי, ונוכחותו משמחתו, מאשר אדם חשוב שאינו מביא שמחה לחתן.
דעת הרמב"ם: להוציא 'פנים חדשות' ידי חובתם
דעה שלישית שנאמרה בנוגע למהות 'פנים חדשות' היא דעת הרמב"ם.
ב'תוספות רי"ד' (כתובות, שם) הגדיר 'פנים חדשות' כ"אדם שלא שמע את הברכות". נראה בפירוש דבריו שיסוד 'פנים חדשות' הוא שכל מי שנוכח בשמחת חתן וכלה חייב לברך את הברכות, ומברכים שוב את הברכות כדי להוציא אותו ידי חובתו. מכאן שיש לברך רק בנוכחות אדם שעדיין לא שמע את הברכות, כדי להוציאו ידי חובתו.
דרך זו מבוארת היטב בדברי הרמב"ם (הלכות ברכות, פרק ב, הלכה י): "במה דברים אמורים, כשהיו האוכלין הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו הברכות, אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין, מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין".
בדברי הרמב"ם וה'תוספות רי"ד' לא נזכר כלל ענין ריבוי השמחה, ונראה שעניין 'פנים חדשות' הוא ש"מברכים בשבילם" – עבורם – את הברכות.
ב'ערוך השולחן' (שם) ביאר על דרך זו שכוונת הרמב"ם היא שיסוד הברכות הוא לברך את הזוג שיצליח בדרכו החדשה, וכל אחד חייב לברכו בכך. לכן, במקום שנוכחים 'פנים חדשות' שעדיין לא נוכחו בשעת הברכות, חייבים הם לברך את הזוג, ויכולים הם לשמוע מפי אחר, ולצאת בברכתו.
דין ברכת חתנים בשבת
לפי דרכו, לא הזכיר הרמב"ם שום הבדל בנוגע לברכת חתנים בין שבת לבין ימות החול. לפי שיטתו, מברכים 'שבע ברכות' במקום 'פנים חדשות' כדי להוציא את הנוכחים החדשים ידי חובתם. ברי אפוא שיום השבת אינו יכול להיות תחליף לאנשים הצריכים לצאת ידי חובתם.
התוספות, שביארו שמברכים ברכת חתנים בשל ריבוי שמחת הסעודה לכבוד 'פנים חדשות', הביאו את דברי המדרש שיום השבת נקרא 'פנים חדשות', וביארו: "התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה". כך ביאר הרא"ש את סגולת השבת: "ודרך להרבות בשבת שמחה ומנות".
לפי שיטתם שאין הברכה באה בשל הסעודה אלא בשל שמחת החתן, ביארו הרמב"ן והר"ן את סגולת השבת בדרך אחרת (רמב"ן, כתובות ח, א): "אבל בששי בשבת ובשבת עצמה, לפי שהחתן יוצא מבית הכנסת ומפקין כלתא מחדרה ונכסין לחופה, הם מברכין קודם סעודה, שזו היא שמחה גדולה שמשמחין אותו העם". לדבריהם, אין מברכים בשל התוספת בשמחה ובסעודה, אלא בשל שמחת החתן שמוציאים אליו את הכלה.
הרמב"ן מוסיף שגם ביום השבת מברכים (ולא רק בליל שבת), "וסומכין להם בכך שאי אפשר שלא יהא בשבת אחד שלא היה שם אתמול". בדרך אחרת ביאר שעקב ה'פנים חדשות' נקבע היום לשמחה יתרה, ולכן יש לברך ברכת חתנים לילה ויום.
השלכה מעשית למחלוקת זו תעלה בנוגע לסעודה שלישית. לפי דעת התוספות והרא"ש, כתב בספר 'עטרת פז' (על הרא"ש, הובא באוצר הפוסקים עמ' עג) שאין לברך ברכת חתנים בסעודה שלישית, שכן הברכה באה בשל ריבוי הסעודה של כבוד השבת, ועיקר הריבוי הוא דווקא בסעודות הלילה והיום (בהקשר זה כתב הריטב"א, כתובות ז, ב, שכבוד היום עדיף מכבוד הלילה) ולא בסעודה שלישית. אבל לדרכם של הר"ן והרמב"ן, מבואר בריטב"א שכיון שנקבע כל היום לשמחה בשל ה'פנים חדשות', יש לברך ברכת חתנים בכל הסעודות.
פסקי הלכה
כל שלשת השיטות הנ"ל הוזכרו ב'שולחן ערוך' וברמ"א.
ב'שולחן ערוך' (אה"ע סימן סב, סעיף ז) מעתיק את לשון הרמב"ם בדעה הראשונים, ושוב מוסיף דעה שנייה, שהיא דעת התוספות: "ויש אומרים שאפילו היו בשעת החופה ושמעו הברכות, אם לא אכלו שם עד עתה, מקרי פנים חדשות ומברכים בשבילם ז' ברכות אחר ברכת המזון". ה'שולחן ערוך' מוסיף ש"כן פשט המנהג". בהמשך (סעיף ח) מוסיף שמדובר במי שמרבים עבורו בסעודה, והיא שיטת התוספות, ועולה אפוא שדעת ה'שולחן ערוך' אינה כדעת הרמב"ם.
הרמ"א מוסיף את דעת הרמב"ן והר"ן: "ויש אומרים דאם היו שם פנים חדשות, אע"פ שאין אוכלין שם, מברך בשבילם לילה ויום".
ההשלכה של ברכת חתנים בסעודה שלישית מובאה בסעיף ח, שם פסק ה'שולחן ערוך': "ויש אומרים דשבת ויו"ט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית, אבל לא בסעודה שלישית, וכן פשט המנהג". הלכה זו מתאימה לדעת התוספות והרא"ש, כמו שפסק ה'שולחן ערוך' בסעיף ז. הרמ"א מוסיף שנהגו לברך אפילו בסעודה שלישית: "ועכשיו נהגו במדינות אלו לברך ז' ברכות בסעודה ג'". הלכה זו מתאימה, כמו שהעיר ב'ערוך השולחן' (סעיף כט–ל), לשיטת הרמב"ן והר"ן.
אולם, הרמ"א מציע טעמים אחרים למה מברכים בסעודה שלישית: "ואפשר משום דרגילים לבא פנים חדשות; ויש אומרים מטעם דרגילין לדרוש, והדרשה הוי כפנים חדשות". ב'ערוך השולחן' העיר שכיום אין דורשים, ואין מנהג להביא 'פנים חדשות', ולמרות זאת נוהגים לברך בסעודה שלישית, וביאר שמברכים בשביל ריבוי המאכלים שמביאים לכבוד סעודה שלישית. במקום שאין מביאים מאכלים מיוחדים, ואין שם 'פנים חדשות', יש להקפיד לדרוש בתורה, שכן "משפטי ה' אמת משמחי לב".
יש ספק מסוים בנוגע לברכת חתנים כאשר הסעודה השלישית נמשכת לתוך הלילה, ושבת היא היום השביעי לאחר החתונה – כך כעת, בלילה של מוצאי שבת, מדובר כבר ביום השמיני. בשערי תשובה (קפח, ז) כתב שכאשר סעודת יום החול נמשכת לתוך הלילה, שוב אין לברך ברכת חתנים. אולם, בנוגע למוצאי שבת יש אומרים שיש לברך את הברכות, הן בגלל עניין 'תוספת שבת', והן משום שהולכים אחר תחילת הסעודה (כפי שנוהגים לעניין אמירת 'רצה' בברכת המזון; עי' בשו"ת שבט הלוי חלק א, סימן לט).
אולם, המנהג הרווח הוא שלא לברך ברכת חתנים כאשר הסעודה נמשכה לתוך הלילה, גם במוצאי שבת.
דין אשה וקטן לצורך 'פנים חדשות'
לפי דעת הרמב"ם (כפי שפורשה לעיל) ברור שקטן אינו יכול להיחשב 'פנים חדשות', שכן שאינו מחויב בברכה – כפי שהרמב"ם מזכיר (ברכות ב, ט), קטן אינו מברך ברכת חתנים – ואין צורך להוציאו ידי חובתו. נראה שכן הדין אף בנוגע לנשים, למרות שהרמב"ם סתם את דבריו בנוגע לכך (הוא כן מזכיר עבדים יחד עם קטנים, וייתכן שיש ללמוד מכאן אף לנשים).
ייתכן שכך הביאור גם בדברי הריטב"א (כתובות ז, ב) שכתב שאין אשה נחשבת ל'פנים חדשות', "שאין פנים חדשות אלא למי שראוי להימנות בעשרה של ברכת חתנים". אולם, כבר נתבאר שדעת הריטב"א אינה בהתאם לרמב"ם, ונראה אפוא שכוונת הריטב"א לעניין אחר (כפי שמשמע מלשונו), ואינו תלוי בשיטת הרמב"ם.
לפי שיטת התוספות, אשה וקטן שיש בהם תוספת וריבוי שמחה ייחשבו ל'פנים חדשות' – שיש יש בנוכחותם ריבוי שמחה (עי' ב'קהילת יעקב' (כתובות סימן ו), שעמד על חקירה זו).
להלכה, הובאה שיטת הריטב"א בפתחי תשובה (אה"ע סימן סב, ס"ק יד), בשם ספר 'זכור לאברהם', וכן הסכימו דעות נוספות (כמבואר ב'אוצר הפוסקים'). אולם ה'חתם סופר' (כתובות ז, ב, ד"ה במקהלות) פסק שקטן ואשה יכולים להיחשב 'פנים חדשות' (בתנאי שמרבים שמחה עבורם), וכן הורה הרב אלישיב שליט"א (הובא ב'ישמח לב' אות שלט) – אך הדבר שנוי במחלוקת בין פוסקי זמנינו (עי' באוצר הפוסקים, שם).
הלכות נוספות בדין 'פנים חדשות'
- מי שלא נוכח בסעודה: המנהג הוא שגם מי שהיה נוכח בחופה, אך לא היה נוכח בסעודה, נחשב ל'פנים חדשות' (שו"ע סעיף ז). יש שכתבו שטוב להחמיר שגם לא יהיה בחופה, אבל בספר 'עזר מקודש' (סב, ח) כתב שאין להחמיר בכך, כיון שנהגו כן.
- חשיבות של ריבוי סעודה: בספר 'שובע שמחות' (לרב שריה דבליצקי זצ"ל, פרק א, הערה לו) כתב שנוהגים שלא להקפיד שיהיה ה'פנים חדשות' אדם שרגילים להרבות בסעודה עבורה (ייתכן שסומכים בזה על שיטת הרמב"ן והר"ן הנ"ל שדי בשמחתו הפרטית של החתן). אך הוסיף בשם החזו"א שטוב לדקדק בדבר. בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב, סימן תרמה) כתב להטעים את המנהג להקל בכך שעיקר הצורך ל'פנים חדשות' נאמר בסעודה שנערכת בבית החתן. כיום, שהסעודות נערכות לכבודו של חתן, יש בכך שמחה גדולה, ומקפידים פחות על חשיבות של ה'פנים חדשות'.
- איך מוגדר אדם חשוב: בשאלה איך להגדיר 'אדם חשוב' שמרבים עבורה בסעודה, ביאר הרב אלישיב שליט"א שאם היה אדם מתארח, והיו מגישים לו אוכל מיוחד ולא אוכל רגיל, אזי נחשב ל'אדם חשוב' (ישמח לב, אות שמט).
- האם מלצר או מקבץ נדבות נחשבים ל'פנים חדשות': הורה הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל שאין להושיב מלצר ולצרפו כ'פנים חדשות', וציין למעשה בתשעה אנשים שסעדו סעודת 'שבע ברכות', ובסוף הסעודה ביקר קבצן בבית לקבץ נדבות, והורה החזו"א שאין לצרפו כ'פנים חדשות' כיון שאין מרבים בסעודה עבורו (ראה 'שובע שמחות' פ"א, סימן ז).
- השתתפות ה'פנים חדשות' בסעודה: לדעת פוסקים רבים, יש לברך ברכת חתנים גם אם לא השתתפו ה'פנים חדשות' בסעודה (רמ"א סעיף ז; חלקת מחוקק ס"ק יא; קיצור שולחן ערוך קמט, ה; ועוד). אבל יש שסברו על–פי דעת התוספות והרא"ש שאין לברך ברכת חתנים אלא אם אכל ה'פנים חדשות' בסעודה (מהריט"ץ סימן עא), וטוב להחמיר בדבר.
- נוכחות 'פנים חדשות' בשעת הברכות: על ה'פנים חדשות' להיות נוכחים בשעת הברכות עצמם, בוודאי באופן שלא אכלו בסעודה (חלקת מחוקק סימן סב, ס"ק יא). אם יצאו לפני הברכות, אין לברך את הברכות בהעדרם (שנות חיים, סימן קה). כן בוודאי הדין לדעת הרמב"ם, לפיה עניין הברכות הוא להוציא את ה'פנים חדשות' ידי חובתם.
סיכום
ראינו שישנן שלש דרכים שונות בנוגע להלכת 'פנים חדשות'. לפי כמה ראשונים, עניינם השמחה שמביאים לאירוע, ועל שמחה זו מברכים את הברכות. ראשונים אחרים מפרשים את עניין ה'פנים חדשות' בתור שמחה סובייקטיבית – "שמחת לבו של חתן" – ועל כן מברכים את הברכות. מנגד, לדעת הרמב"ם אין עניין ה'פנים חדשות' שמחה מיוחדת, אלא שיש לברך את הברכות כדי להוציא את הנוכחים החדשים ידי חובתם.
כפי שהובהר, הבנות שונות אלו מובילות לכמה השלכות הלכתיות בנוגע לאמירת ברכת חתנים. אם שניתן לומר, באופן כללי, שיש נטייה בין הפוסקים להקל בעניין אמירת 'שבע ברכות' כשהדבר אפשרי, יש בהחלט מקרים שבהם אין מברכים 'שבע ברכות' מפני העדר 'פנים חדשות'. חשוב אפוא להיות מודע לעקרונות הרלוונטיים, ובמקרה של ספק יש כמובן להיוועץ בסמכות הלכתית.
