שאלה:
לפי הגרע יוסף שו"ת יביע אומר חלק י סימן כו מתברר שגמרא בשבת שרי ועוד שהיה אומר על כך בשיעוריו ונותן את דוגמת המקרר שנכנס אליו אוויר חם ומפעיל המנוע
לפי *דעתו* האם יהיה מותר לי להפעיל את המדיח כלים עי שעון שבת באופן שעי סגירת הדלת תחל פעולת המדיח?
תשובה:
שלום וברכה
אם מיד כשאתה סוגר את הדלת יפעל המדיח [כלומר הוא כבר במצב פעולה] ודאי זה איסור גמור בלי שום ספק, שהרי אתה מפעיל אותו בידים על ידי סגירתו וזה פשוט.
אבל גם אם כרגע הוא על מצב כבוי וסגירת הדלת גורמת שעוד שעה הוא ידלק על ידי השעון, רבים חששו שנחשב מעשה בידים ולא גרמא, כיון שזה כבר מצב קיים בתוך המכשיר, וכמו בכפתו במקום שסוף חמה לבוא, ראה במקורות. לדבריהם זה איסור דאורייתא ככל מעשה ישיר.
מקורות:
אצטט מלשונו של שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן קלו בנדון דומה לגבי בישול קדרה על פלטה שתדלק עוד מעט, ולאחר שדן שזה רק איסור דרבנן כדין שנים שעושים:
וכל זה בהנחה שבהעמדת קדירה על התנור החשמלי אין בה סרך איסור של תורה אלא איסור מדרבנן כמו באחד שנתן את המים ואחד נותן את האור שפטור אבל אסור, אבל יש לדון שהעמדת קדירה ע"ג התנור החשמלי בשבת, כיון שבודאי ידלק אח"כ מעצמו, מבלי שיהא צורך בפעולה – דליהוי כמעמיד קדרה בשבת במקום שסוף אש לבוא, וכבר כתבתי במקום אחר שמעמיד קדרה בשבת במקום שסוף אש לבוא דיהא בו איסור של תורה עפ"י מה שכתבו התוס' סנהדרין (דף עז, ד"ה סוף חמה) לענין נזקין וחיוב מיתה, שאם כפתו בפנים והביאו במקום שסוף חמה לבוא דחייב למ"ד אשו משום חציו. והרי מבואר בב"ק (דף ס) בלבה ולבתה הרוח ואין בלבויו כדי ללבות פטור, ופריך בגמרא: מ"ש מזורה ורוח מסייעתו דחייב ומשני רב אשי: לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא. הרי אף מה שלענין היזק פטור, לענין שבת הוי כעושה מלאכה, א"כ ק"ו במקרב הדבר אצל האש דלענין מזיק חייב כ"ש לענין שבת. ואינו דומה לנדון של התה"ד דעדיין צריך לפעולה נוספת של אדם להדלקת האש, ואעפ"י שבתוס' ב"ק (דף נו ע"א, ד"ה אילימא) מבואר שגם בכפתו בפנים והביאו בחוץ לפני ארי דחייב אף על גב דגם שם צריך לפעולת הארי, מ"מ יש לחלק בין אדם שהוא בן בחירה לבין ארי שאינו בן בחירה, ובודאי הוא טורף והוי ברי היזקא. עכ"פ בנ"ד שהוא מקרב את הקדרה לאש החשמל שהזרם כבר נמצא ויבוא מאליו אל התנור, יש לדון דהוי מעמיד קדרה בשבת במקום שסוף אש לבוא, והוי כמקרב הקדירה אל האש דיהא בו איסור של תורה.
ברור לי שקיים איסור דאורייתא אם כשסוגרים מופעל ישר
אך ביביע אומר מביא את דבריו של שות זרע אמת שכותב : אכן פשר דבר זה נראה דהיכא דלא עביד מעשה איסור בשעת המלאכה רק שעשה איזה מעשה ולאחר זמן עי אותו מעשה גרם שתיעשה מלאכה מאליה (נתן את דוגמאות ההגמרא בשריפה עם הכדים) זוהי גרמא המותרת אף לעניין שבת דעשיה הוא דאסור הא גרמא שרי
ועוד שיש לומר על ההיתר לשים דבר לח על הפלטה שתדלק לאחר מכן עי ספק ספיקא שיש לומר שגם כאן קיים המצב כבר במכשיר ונראה שנעשית הפעולה בידיים
אז מכאן אפשר להסיק שלא חושש לכך מרן זצל להולכים לפיו..
הבאתי מדברי ההר צבי שיש הבדל גדול בין הנושא של כדי המים לבין שעון שבת, כי שם האש מתפשטת לכיוון הכדים וכבה מאליה ואילו כאן השעון עצמו מתקדם לכיוון הנכון, כמו כפתו במקום שסוף חמה לבוא שנחשב מעשה בידים.
לא הבנתי את דבריך.
שלום
הפעלת מדיח בשבת נאסרה על ידי פוסקים רבים גם מצד אוושא מילתא וגם מצד שהיה זה כמו להפעיל מיחם שאינו גרוף וקטום על ידי שעון שיבשל מים שהרי המדיח הוא סיר שמחמם מים שנכנסים אליו בשבת
אוושא מלתא שייך בעיקר לבני אשכנז, לגבי הבישול אכן יש להחמיר אם יש אפשרות לשינוי מצבים.
השאר תגובה