מכריז על עצמו שהוא לא יודע מספיק בעניין מסוים

רבני בית ההוראה
י"ג חשון ה'תשע"ט

שאלה:

לפני זמן מה שאלתי אותכם שאלה בהקשר לאדם שהכריז על עצמו כל-אמין בדבר מסוים:

שאלתי היא – מה קורה אם אדם לא מכריז על עצמו שהוא לא אמין, אלא שהוא מכריז על עצמו שהוא לא יודע דבר מה, שזה דבר ששונה מהותית, היות ולא שייך פה כלל צד של “לשים את עצמו רשע”

אני ינסח את השאלה הזאת יותר טוב:
רציתי לשאול מה קורה אם אדם חושב שהוא לא יודע מספיק בדבר מסוים, למשל בממונות בגלל שהוא לא טוב בחשבון, או בהלכה בגלל שהוא חש שחסר לו ידע בנושא הלכתי כלשהוא, ולכן, מכריז על עצמו שהוא “לא מבין מספיק בנושא ההלכתי כך וכך, אלא אם כן רב פלוני יעיד עלי שהגעתי לבקיאות טובה דייה” או שהוא מכריז על עצמו שהוא “לא מבין מספיק בחשבון כדי להיות בקיא בענייני ממונות, אלא אם כן יעיד עלי רואה חשבון מוסמך שאני הגעתי להבנה טובה מספיק”

כמובן שכאן התשובה לשאלה הקודמת שלי לא רלוונטית לשאלה הקיימת כאן – הרי אם אדם הכריז על עצמו שהוא לא יודע דבר מה, הוא לא שם את עצמו רשע, בדיוק כפי שאם מישהו יכריז על עצמו שאינו מבין דבר בתיקון שעונים, אזי בוודאי שזה לא נקרא “לשים את עצמו רשע”, שהרי אתה לא הופך להיות רשע אם אתה לא יודע לתקן שעונים…

שאלות פרטניות יותר שרציתי להוסיף הם:
האם מדובר על סיטואציה של “הודאת בעל דין כמאה עדים
דמי”? הבנתי שעניין זה שייך גם בדברים שהם לא ממונות.

האם האיש יכול לחזור בו מההכרזה הנ”ל שהכריז, ולומר שאין צורך שרב מוסמך או רואה חשבון מוסמך יעידו עליו שהוא בקיא דיי, אפילו שההכרזה ציינה במפורש שצריך גם צריך ?

תודה

תשובה:

שלום וברכה,

המושג הודאת בע”ד לא שייכת בדברים שאומר שלא מבין, אלא בדברים שמחייב את עצמו.

שאלתך שייכת אם העיד בב”ד שאינו מבין בנושא מסוים, שאינו יכול לחזור מדבריו ולומר שמבין, “כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד” –  שאין העד יכול לחזור מדבריו שהעיד בבית דין. אך אם נותן אמתלא מדוע אמר שאינו מבין – בגלל שטעה וכדו’, אינו נחשב לחוזר ומגיד ויכול לחזור בו ולהעיד.

אך כל זה שאמר את דבריו בב”ד בפני דיינים. אבל מחוץ לב”ד אין שום משמעות לדבריו ויכול לחזור בו.

בהצלחה.

מקורות:

ראה שו”ע חו”מ סימן כט ס”א גבי עדים שאומרים אין אנו יודעים את העדות, האם יכולים לחזור ולהעיד. והשווה למקרה שלך שאמר שאינו מבין.

6 תגובות

    ישראל ברקו:

    תודה רבה, זה מאוד מעניין

    משהו שעלה לי בראש ולא הצלחתי לפתור – מה קורה אם האיש אומר שאיננו מבין דבר מה, בתורת שבועה ?
    כלומר, נניח שמישהו נשבע ש”אינני מבין מספיק על מנת להורות בהלכות תפילה”
    או מישהו נשבע ש”אינני מבין מספיק בענייני שעונים, עד שיבוא שען מומחה ויעיד עלי ההיפך”

    האם שבועה כזאת יכולה להיות תקפה ? הרי מצד אחד – זה היה מחוץ לב”ד, אך מצד שני – זאת שבועה.

    שאלות פרטניות:
    אם מישהו נשבע משהו, ומתנה את הסרת השבועה בתנאי מסוים, האם התנאי הזה מחייב ? למשל: השבועה: “אינני מבין מספיק בתיקון שעונים, עד שיבוא שען מומחה ויעיד עלי ההיפך”
    ולכן גם אם האיש למד בעצמו שענות, והפך להיות מתקן שעונים מצוין, אך לא מצא שען מומחה שיעיד עליו שהוא כזה, אזי האם האיש הזה נשאר בתורת שבועה “לא מבין בתיקון שעונים” ?

    רבני בית ההוראה:

    שבועה שאינו יודע או שהיא אמיתית או לא, אבל אין לזה קשר עם ההיתר שלו להורות, הוא לא אסר על עצמו להורות, רק נשבע שאינו יודע.

    ישראל ברקו:

    זה שלא אסר עצמו להורות אלא רק נשבע שהוא לא יודע, זה פשיטא.

    יש מקורות שהרב יכול להפנות אותי אליהם בעניין שבועה שאינו יודע או שבועה שאינו מבין ?

    בעיקרון, הרב אמר “שבועה או שהיא אמיתית או שלא”, אבל הרי זה יותר מורכב מכך, שהרי מה קורה אם מישהו נשבע שבועה אמיתית על כך שהוא לא יודע לתקן שעונים, ורק כאשר שען מומחה יעיד עליו ההיפך הוא ייחשב יודע,
    מה קורה אם הנשבע נוקט צעדים על מנת להיהפך לבעל ידע מצוין בתיקון שעונים, מבלי לבקש משען מומחה שיעיד עליו כן (כלומר, הנשבע כעת בעל ידע בעיני עצמו (ובצדק), או בעיני הדיוטות, בלבד), הרי מצד המציאות – הוא יודע לתקן היטב, אך מצד השבועה – הוא לא יודע לתקן שעונים עד ששען מומחה מעיד עליו כן,
    יוצא שהמציאות יכולה לסתור לכאורה את השבועה.

    אני מקווה שאני לא מטריח.

    רבני בית ההוראה:

    לא הבנת את דברי. יש שתי סוגי שבועות: יש שבועה לאמת דבר, ויש שבועה לאסור דבר. אדם שנשבע שאינו יודע, זו אינה שבועה שאוסרת עליו שום דבר! או שהיא נכונה ואז לא עבר איסור, או שהיא לא נכונה ואז עבר באיסור של שבועת שקר. זה לא אוסר עליו שום דבר כי לא אסר שום דבר על עצמו, וכמו שנבע שעכשיו לילה או עכשיו יום. ולכן, אם הוא רוצה עכשיו לתקן שעונים ולומר שהוא יודע אין בכך כל בעיה! הוא אף פעם לא אסר על עצמו שום פעולה שהיא! הדברים פשוטים כשמש בצהריים רק תחשוב עליהם.

    ישראל ברקו:

    הבנתי – התניות לא שוות דבר בשבועות לאימות דבר, שהרי מתייחסים רק לדבר שהשבועה מנסים לאמת, ומתעלמים מהתניות בקשר לכך, (למשל במקרה שלנו – מתייחסים אך ורק לשבועתו של האדם שאומר שהוא “לא יודע לתקן שעונים”, אך מתעלמים מהתנייתו ש”רק אם שען מומחה יעיד עלי ההיפך אחשב כמי שיודע”, ופשוט אומרים, שאם עבר שבוע והאיש למד מספר על תיקון שעונים, ועכשיו הוא יודע, אז הוא יודע, וההתניה לא שווה דבר). תודה.

    מה בנוגע לשבועה לאסור עליו להורות לעצמו הלכה ?
    (כלומר, לא שבועה לאמת דבר, אלא לאסור דבר)

    למשל, אם מישהו נשבע ש “הוא לא יורה לעצמו הלכות שבת כלל, אלא ישמע לכל מה שהרב שלו אומר ויעשה בדיוק כדבריו”

    זה לא מתנה על מה שכתוב בתורה ?
    תודה.

    רבני בית ההוראה:

    שבועה כזו חלה ואינה כנגד התורה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *